"ימין ושמאל, רק חול וחול" - אומרות מילותיו של השיר על אורחה במדבר, כפי שהושר בשעתו על-ידי צמד הדודאים והן מיטיבות לתאר את הבוקה ומבולקה המפלגתית של המדבר הפוליטי הישראלי. מה שנעלה מכל ספק הוא שגושי הימין והשמאל של פעם הם היום נחלת העבר בלבד. מה שנותר מהם עכשיו איננו אלא אבק-מפלגות ורסיסים מנופצים לכל עבר: "ישראל ביתנו", "האיחוד הלאומי" ו"הבית היהודי" בצידה הימני של המפה המפלגתית, ואילו "מרצ" ו"חד"ש" בצידה השמאלי. כל היתר הן מפלגות-מרכז, בדמותן של קדימה, "העבודה", ובמידה מסויימת גם "הליכוד". הצרה היא שזו האחרונה הולכת ומאבדת, יותר ויותר, את זהותה הפוליטית הברורה מן העבר - והכל בעטיין של ההתפתחויות המדיניות באיזור.
אותן מפלגות, המזוהות בבירור בצד הימני של המפה, אינן מוכנות לוותר על אף שעל-אדמה ומתנגדות להקמתה של מדינה פלשתינית. הן עושות יד אחת כדי להכשיל כל ניסיון להגיע לפשרה טריטוריאלית ולפירוק ההתנחלויות.
גם בצד שמאל של המפה יש רק רסיסי-גושים. לעומת רסיסי הימין, תובעים רסיסי השמאל, בתוקף, את סילוקן של ההתנחלויות ודוגלים בהקמתה של מדינה ערבית לצידה של המדינה היהודית.
אנדרוגינוס פוליטי
בתווך נותרו שתי מפלגות, המייצגות באורח ברור את מרכז המפה המפלגתית: קדימה ו"העבודה". פחות ברורה השתלבותה של "הליכוד" במרכז הזה ומיקומה בו לוט, עדיין, בערפל. המפלגה, שזוהתה בעבר, באורח ברור, בצידה הימני של הקשת המפלגתית - פוסחת עכשיו, בכורח הנסיבות שנוצרו בשטח, על שתי הסעיפים, עם פזילה קלה ימינה. אלא שבהנחה שהליכוד תרכיב את הממשלה - נראה, בעליל, שהיא תתמתן ותהפוך, עד מהרה, למפלגת מרכז מובהקת.
מה שנעלה מכל ספק הוא שגם קדימה, גם "הליכוד" וגם "העבודה" אינן עוד נושאות הדגל של שני צידי המפה הפוליטית כבעבר. קדימה דהיום אינה אלא אנדרוגינוס של שמאל וימין, יצור-כלאיים של "הליכוד" מחד ושל "העבודה" מאידך - מפלצת עם שני ראשים, שאחד מהם מוביל ימינה והשני שמאלה. תוצאת הביניים היא, אומנם, מרכז מלאכותי, שנוצר רק בעטייה של הכלאה אומללה, אבל דינה אחד: פורשי "הליכוד" ו"העבודה" ישובו, בסופו של דבר, כלעומת שבאו, אל חיק אמם-יולדתם.
