מידי שנה אנחנו מציינים את יום האישה הבינלאומי, יום המוקדש לציון המאבק למען שוויון זכויות לנשים.
המהפכה הפמיניסטית החלה במאה ה-18 ונמשכת עד ימינו, ומה לא עשינו במהלכה כדי לקבל שוויון זכויות? קיימנו הפגנות וצעדות (יותר זול מחדר כושר), שבתנו רעב (גם על הפרינציפ וגם בשביל הדיאטה) והוכחנו שאנחנו מסוגלות לעשות הכול כמו הגברים (חוץ מלהחנות את הרכב).
ועכשיו ברצינות. אין ספק שרשמנו לזכותנו הישגים מכובדים. מעמד האישה בחברה המערבית עבר שינוי מהותי במאתיים השנים האחרונות. נשים כיום יכולות לבחור בין לימודי מקצועות מגוונים באוניברסיטה, לפתח קריירה מצליחה ואף להגיע לתפקידים בכירים ועמדות מפתח, אך האם זו באמת סיבה למסיבה?
לכבוד יום האישה החלטתי לבדוק מה הרווחנו והאם אנחנו מרוצות מההישגים הרבים, ולאחר שערכתי שיחות נפש עם כמה מחברותיי הטובות הגעתי למסקנות לא ממש מעודדות...
לא נעים להודות, אבל מסתבר שהפמיניזם הוא אליה וקוץ בה. הזכויות שנלחמנו למענן הפכו לחובות די מעיקות. רוב החברות שלי מתישות את עצמן בניסיון לתמרן בין קריירה מצליחה, זוגיות מתוחזקת וגידול ילדים מאושרים, כשבין ריצה לריצה הן דואגות להצטייד בתרופות הרגעה כדי לא לרדת מהפסים.
גם בעידן כזה, שבו יש לנו שיוויון זכויות ואינספור אפשרויות והזדמנויות פתוחות בפנינו, אנחנו מוצאות את עצמנו מתלוננות ולא מסופקות, אך דווקא חוסר הסיפוק שאנו חשות הוא דבר מצוין. לפי חכמת הקבלה, דווקא הרגשת ה"חסר לי" של הנשים, נמצאת ביסודה של האנושות ומניעה אותה קדימה. למרות שכלפי חוץ נראה שהגברים מנהלים את העולם, הכוח האמיתי שפועל "מאחורי הקלעים" הוא הרצון של האישה שמפעיל ומכוון אותם. בינינו, רוב הגברים הם ילדותיים. תני להם כל היום לשחק במחשב ולהמציא גאדג'טים וצעצועים (שאף אחד לא באמת צריך), והם יהיו מבסוטים. אם אנחנו לא היינו דוחפות אותם לצאת החוצה לעבוד, להתקדם, לפרנס ולהיות מועילים, הם היו ממשיכים להתעסק בשטויות ובמשחקים.
אז הכוח בידיים שלנו, אך כעת נותרה השאלה האמיתית: כיצד להשתמש בו כדי להפוך את חיינו לטובים יותר ולהגיע לשלווה ושקט? כולנו יודעות שהרגשת הנחת של האישה קשורה לכל מה שסובב אותה – לאושר של ילדיה, ליחסים עם בעלה ולכל מה שמתרחש ומשפיע על חייה. ככל שהאנושות הופכת לגלובלית וכולם מחוברים ותלויים זה בזה, כך האושר של כל אחת תלוי יותר ויותר באושר של כולם.
המשמעות היא שהדרך אל השמחה והשלמות עוברת דרך העולם כולו, ומי חוץ מאיתנו הנשים, שמומחיות בלעשות מייק אובר (בעיקר לארון הבגדים או לגברים שלנו) יכול לעשות שינוי טוטאלי בעולם? בעצם העתיד הטוב של כולנו תלוי ביחס שלנו כלפי זולת. כל עוד אנחנו אגואיסטים ועסוקים במאבקי כוח שבהן כל אדם דואג רק לעצמו, כך המצב בעולם הולך ומתדרדר. רק כשנבין שקיימת בינינו תלות הדדית כמו במשפחה, ושעלינו להיות טובים ומועילים האחד כלפי השני, נוכל להתאחד ולהפוך את העולם למקום טוב יותר.
את המטרה הזאת נשיג רק אם כולנו נפעל בשיתוף פעולה – גברים ונשים כאחד, וכאן גם טמון השוויון האמיתי בין המינים. כשכל צד עושה את מה שהוא טוב בו ומסייע לצד השני, אז שני הצדדים שווים בערכם ובתרומתם. לנשים יש כוח רצון חזק שמסוגל להזיז הרים ובוודאי שגם גברים, ואילו לגברים יש רצון להוכיח את עצמם ולהיראות טוב בעיני המין הנשי. אם אנחנו נעשה את מה שאנחנו הכי טובות בו – לדחוף את הגברים שלנו להתייחס לזולת בדאגה ובנתינה, והם יפעלו כדי למלא את מבוקשנו, אז בכוחות משותפים נצליח ליצור שינוי אמיתי שיביא לכולנו את האושר המיוחל.
