יו"ר ועדת הבחירות, השופט
סלים ג'ובראן, דחה (יום ג', 24.2.15) את העתירה שהוגשה נגד העיתון
ישראל היום בדרישה למנוע מעורכי העיתון להימנע מפרסום תעמולת בחירות אסורה לטובת ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, לאור האהדה אליו, כך שבעצם תימנע חלוקתו. היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, המליץ לדחות על-הסף את העתירה נגד העיתון.
העותר, עו"ד שחר בן מאיר, טען כי התופעה לפיה בעל הון (שאינו אזרח או תושב ישראל) מקים עבור מועמד לבחירות עיתון יומי, המופץ בחינם, ואשר משתלט על חלק נכבד של תחום העיתונות היומית (גם בשל חינמיותו וגם בשל זמינותו הבלתי מוגבלת), ו'תורם' לשם כך עשרות מיליוני דולרים היא "סכנה מהותית מוחשית ומיידית לקיומה של דמוקרטיה המבוססת על עקרון השוויון".
לשיטתו, השיטה בה נוקט העיתון, "הופכת את 'חופש העיתונות' שהוא בלב נשמת אפה של הדמוקרטיה ללעג לרש, והיא בעצם יוצרת משטר אחר, שונה, משטר של בעל המאה".
מנגד, נציגי העורך
עמוס רגב ובעלי העיתון ישראל היום טענו בתגובה כי אומנם מדובר בעיתון שהשקפתו דומה להשקפתו של ראש הממשלה, אולם בכך אין פסול, ואין בכך די כדי להקים זיקה בינו לבין ראש הממשלה. "לא רק שבכך אין כל פגם... אלא זו מהותו של
חופש הביטוי. יש להוכיח כי המועמד שולט באופן ארגוני על העיתון".
השופט ג'ובראן דחה את העתירה בטענה כי כאשר עותר מבקש סעד כללי בנוגע לעיתון כולו, כשלטענתו לא מדובר בעיתון אלא בעלון תעמולה למען מועמד או מפלגה, עליו להוכיח זיקה חזקה במיוחד, ולבססה על ראיות "ברורות, חד-משמעיות, ומשכנעות".
יו"ר ועדת הבחירות אמר כי אינו "צנזור-על" המופקד על סיקור הוגן ושוויוני בעיתונים בתקופת הבחירות. "אכן, צודק היועמ"ש. אין לאפשר 'בדלת האחורית' וללא הסמכה לכך רגולציה על תוכנם של עיתונים", כתב בהחלטתו. בנוסף, טען, להתערבות בשיקולים אלה הפוטנציאל לעורר "אפקט מצנן" על העיתונות, ממנו יש להימנע ככל האפשר.
בשאלת הזיקה בין ראש הממשלה לישראל היום, כתב ג'ובראן, כי לשיטתו, כאמור, לא קיימת הזיקה הנדרשת לטובת מתן הסעד המוכיח קשר – ממוני או ארגוני – בין מועמד או מפלגה לעיתון. "העותר, עם זאת, לא הרים נטל זה. ברי, כי מרבית האינדיקציות לזיקה מכוח אותו קשר ביסס העותר על תחקיר דרוקר (של העיתונאי
רביב דרוקר, על הראיות העקיפות לכאורה לקשר בין העיתון לרה"מ - ע.ו)", נכתב.
עתירה אפשרית לבג"ץ
עו"ד שחר בן-מאיר מסר בתגובה להחלטת השופט ג'ובראן: "אני מכבד את ההחלטה אך לא מסכים איתה, וככל הנראה אגיש עתירה לבג"ץ כנגד ההחלטה. עורך הדין של 'ישראל היום' טען כי מדובר בעתירה 'שערורייתית, חסרת סיכוי ואף הזויה'. לעומתו קבע השופט ג'ובראן, הגם שדחה אותה, כי 'עתירה זו הציפה סוגיות חשובות לדיון: היחס בין דיני התעמולה לעיתונות והמחלוקת הציבורית סביב עיתונים (לא רק 'ישראל היום') בעלי השקפת עולם פוליטית'. לדברי השופט, 'סבורני כי שאלות אלה – ראוי שיידונו, אולם נראה כי זירת ועדת הבחירות – הדנה בעתירות מעין אלה מבעד למשקפי דיני התעמולה – אינה הזירה המתאימה'.
"עוד קבע השופט כי 'מרבית האינדיקציות שהציג העותר (תוך עבודת מחקר מרשימה וראויה לציון – שלו ושל המומחית מטעמו) נוגעות לתוכן ידיעות חדשותיות מסוימות בעיתון'. השופט קיבל את הטענה העקרונית שלנו לפיה אם מועמד מקים לעצמו עיתון אשר משמש לו כבמת תעמולה במסווה של עיתון, אזי יש בהחלט סמכות ליו"ר ועדת הבחירות לקבוע שמדובר בתעמולת בחירות.
"השופט גם דוחה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כי מדובר בסעד כוללני, וקבע כי זהו סעד מתבקש במקרה דנן, נוכח שמדובר בבקשה לסעד נרחב.
"יותר מכך: השופט מבקר את 'ישראל היום', שבחר שלא לענות לגופא לטענה בדבר המודל הכלכלי שלו, והסתפק בהכחשה גורפת וסתמית מבלי להביא ראיות מטעמו (הגם שהנטל הוא על העותר). השופט כותב בהקשר זה כי 'דעתי אינה נוחה מעמדה זו. היה ראוי, לדעתי, אם המשיבים לא היו נתלים באי-הוכחת הטענה, אלא מפריכים אותה באופן יזוּם'.
"בסופו השופט דחה את העתירה בגלל שלדעתו לא הוכחנו במידת הוודאות הדרושה את הזיקה של המועמד לעיתון. אני מודה שהדבר קשה להוכחה, ומירב המידע הרי נמצא בידי 'ישראל היום', אבל לדעתי בכך שגה השופט, שכן היה עליו ללכת לפי האמירה שלו עצמו ופשוט לדרוש מ'ישראל היום' לתת מענה מפורט ולא כללי וסתמי לכל הטענות שנטענו נגדו. מענה כזה היה יוצר את המשקל המספיק לגישת השופט עצמו לקבוע כי מדובר בתעמולת בחירות ולא בעיתון".
