בית המשפט העליון דחה עתירה להעמדה לדין של יואל צור ושל החברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל ובית אל ב' בגין עבירות פלישה למקרקעין שביצעו בעת הבנייה הלא חוקית של שכונת האולפנה.
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת
מרים נאור, קבעה (יום ב', 2.3.15) כי החלטת פרקליט המדינה, עו"ד
שי ניצן, כי אין עניין ציבורי בהעמדה לדין, בשל סיכוי נמוך להגיע להרשעה, אינה בלתי סבירה ועל כן אינה מצדיקה התערבות של בית המשפט העליון.
בתשובתו לבית המשפט טען פרקליט המדינה כי בנקודת הזמן הנוכחית לא קיים סיכוי סביר להרשעה משום שקיימת אפשרות שליואל צור ולחברה לפיתוח קריית הישיבה תעמוד טענת 'הגנה מן הצדק'. זאת, לנוכח מעורבות גורמים שונים במשרד הבינוי והשיכון אשר במפורש או במשתמע תמכו בתפיסת הקרקע בחלקות נשואות העתירה.
אותה מעורבות לכאורה נזכרה בחקירתו הראשונית של יואל צור. בחקירתו טען כי 'אמנה' רכשה את חלקה 34 ואת חלקה 39 שעליהן נבנו בתי שכונת האולפנה, וכי היא זו שהייתה אמורה לברר האם האדם שממנו לכאורה נרכשו הקרקעות הוא הבעלים האמיתי שלהן. בחקירתו אישר כי המבנים נבנו ללא היתר וכשנשאל מדוע הרשה לעשות זאת השיב כי מכיוון שמשרד הבינוי והשיכון היה שותף לתכנון ולמימון של התשתיות המשמשות את האתר כולו ולתכנון המבנים עצמם, סבר שאין מניעה לבנייתם.
השופטת נאור הדגישה בפסק דינה כי תשובת הפרקליטות חשפה ליקוי מהותי בעבודת החקירה. לדבריה, לאחר שפרקליט המדינה טען כי מדובר באפשרות בלבד לטענת 'הגנה מן הצדק' משום שהחקירה בנושא לא מוצתה וכי לאחר חלוף זמן כה רב כבר אין אפשרות ממשית לברר האם בפועל עומדת הטענה הזאת לזכות צור והחברה לפיתוח קריית הישיבה, שאלה את נציגת הפרקליטות האם נעשו מאמצים כלשהם לבירור העניין.
"בתשובתה טענה בפנינו באת-כוח פרקליט המדינה כי מאחר שהבירור או החקירה של סוגיה זו נועדו מראש לכישלון בשל חלוף הזמן, לא נעשתה פעולה כלשהי בעניין", ציינה נאור והדגישה: "תשובה זו קשה לי לקבל".
"נדמה לי כי במקרה העומד לפנינו לא נעשה כל ניסיון לברר את מעורבות הרשויות במעשים הבלתי חוקיים. אין זה ברור כיצד ניתן לקבוע מראש שלא ניתן לברר או לחקור סוגיה מסוימת שיש לה רלוונטיות רבה להחלטה העומדת על הפרק מבלי שנעשה ולו ראשיתו של ניסיון לעשות כן", ציינה.
לדברי נאור, אם הייתה הפרקליטות טוענת כי נעשה ניסיון לברר האם גורמים רשמיים היו מעורבים בבניה באופן שהופך את ההעמדה לדין של צור ושל החברה לפיתוח קריית הישיבה ללא צודקת וכי במהלך הניסיון הזה התברר כי לא ניתן לאתר את המסמכים או את העדים הרלוונטיים שיכולים לשפוך אור על הסוגיה או שהתברר שאכן הייתה מעורבות של גורמים רשמיים בבניה - ניתן היה לקבל את הטענה שאין סיכוי סביר להרשעה. זאת, על-אף שהיא עצמה אינה שותפה להנחה שמעורבות שכזו מקימה טענת הגנה מן הצדק.
בשולי פסק דינה העירה נשיאת בית המשפט העליון, כי אם אכן הייתה מעורבות של גורמים רשמיים בבניה הלא חוקית בשכונת האולפנה, הרי שהיא כשלעצמה עשויה להוות בסיס לאחריות משמעתית או פלילית, גם של עובדי הציבור.
