נשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, מבקשת מנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, להעביר את ניהול משפטה של הפרקליטה המדליפה, עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ', ממחוז תל אביב אל מחוז אחר.
במכתב שכתבה השופטת בקנשטיין לנשיא ברק (11.12.03) נאמר, כי "הנאשמת היתה פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב, מוכרת היטב אישית ומקצועית לשופטי בית משפט השלום בתל אביב מהופעותיה בפניהם באופן שוטף".
"בנסיבות העניין, אנא הנחיותיך לעניין העברה למחוז שבו יידון התיק".
יש לציין, כי ברק כבר דחה את בקשת הפרקליטות להעביר את משפטה של גלאט-ברקוביץ' למחוז הצפון - בקשה שנתמכה בנימוקים זהים. הנשיא ברק קבע אז, כי "אין בעצם העובדה כי פרקליטה מופיעה הרבה לפני בית המשפט כדי לבסס חשש מעין זה... במקרה שלפנינו, לא ביססה המבקשת את המניעות של כלל שופטי בית משפט השלום לדון בעניינה של המשיבה או של שופטי בית המשפט המחוזי לדון בעניינה באם יוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום" וסעיף 78 לחוק בתי המשפט, המאפשר העברת דיון בין בתי המשפט, אינו בא במקומו של הליך פסלות שופט.
משכך, נראה כעת מכתבה של בקנשטיין כמעין ערעור על סמכותו של הנשיא ברק, שכן זה קבע כבר כי אין מקום לחשש שזו מביעה.
כזכור, בכתב האישום שהוגש נגד הפרקליטה המדליפה, בתחילת החודש, מואשמת עו"ד גלאט-ברקוביץ' כי הדליפה את מסמך חיקור הדין בארה"ב, בפרשת 'שרון-סיריל קרן', לעיתונאי 'הארץ' ברוך קרא. סעיפי האישום: גילוי בהפרת חובה, מירמה והפרת אמונים. העונש המירבי הקבוע בחוק, בגין עבירות אלה, הינו 3 שנות מאסר.
את כתב האישום הגישו פרקליטת מחוז הצפון, עו"ד סילביה פריימן, ועו"ד יעל כוכבי, סגנית בכירה והממונה על עניינים פליליים בפרקליטות מחוז הצפון.
"במעשים המפורטים", נטען בכתב האישום, "מסרה הנאשמת, שהינה עובדת ציבור, ללא סמכות כדין, מידע פנימי מחקירה רגישה וסודית, שהגיע אליה בתוקף תפקידה כפרקליטה מלווה בחקירה, לאדם שהינו עיתונאי, שלא היה מוסמך לקבלו. כמו כן, הפרה הנאשמת את האמון שניתן בה, כפרקליטה בכירה בשירות המדינה, ופגעה בציבור, ובאמון שהוא רוחש למערכת השלטונית".
עוד נטען, כי לאחר שהחלה חקירת הדלפת המסמך, על-ידי הצוות המיוחד שמינה היועץ המשפטי לממשלה, לשם כך, נפגשה גלאט-ברקוביץ' עם צוות החוקרים, ומסרה להם מסמך, אותו כתבה מיוזמתה, ובו כתבה כי אין לה כל מעורבות בהדלפה, ואף ציינה מספר כיווני חקירה אחרים למציאת המדליף, וזאת בכוונה להטעות את צוות החקירה.
כשהנאשמת נחקרה באופן רשמי, היא ניסתה להעליל, מיוזמתה, את האחריות להדלפה על אחרים, ובכך שברה אפילו 'קוד מוסרי' בסיסי: "בשלבים מאוחרים יותר, נחקרה הנאשמת באופן רשמי. בחקירתה העלתה מיוזמתה מספר שמות של מדליפים פוטנציאליים, לרבות אנשים בכירים במשרד המשפטים".
