הוא נולד בעיר סימבירסק;
כמו כל בני-גילו למד בבית-הספר.
מגיל מאוד צעיר נהייה מהפכן.
בהיותו בן שלוש-עשרה אחיו הוצא להורג,
לאחר שהתנקש ברשע-הצאר.
ולדימיר אוליינוב-לנין האמין בצדק;
שנתיים עבודה כעורך-דין הספיקו לו,
להבין את המציאות.
הוא ראה את מי באמת מערכת-המשפט משרתת;
נפשו נקעה מכל אותה השחיתות.
הוא פנה לכיוון המהפכני;
לא חסך מזמנו, לא נרתע מהכלא.
ב-1903 עיתון "איסקרה" שלו,
הפציע כאלף זיקים.
חרף היותו משכיל
שאף לעוד ועוד ידע;
למד מניסיונם של הפועלים.
גם כאשר נאלץ מרוסיה לברוח,
המשיך להנהיג את ההמונים.
ביושבו בפינלנד, בשוייץ או בגרמניה
את קולו השמיע;
היה תקווה לכל החלכאים.
באפריל 1917 חזרה למוסקבה הגיע;
קריאתו הראשונה הייתה:
תחי מהפכה סוציאליסטית של הפועלים.
עם פרוץ מהפכת-אוקטובר
ידו את רוסיה מהמלחמה הוציאה;
הודו לו על-כך רוב התושבים.
אך לא הכל עם גדולתו השלימו.
היו די והותר בוגדים ומקנאים.
אוייביו מבית מלחמת-אזרחים הלהיבו;
אירגנו פלישת-צבאות זרים.
אך ולדימיר אילייץ' עמד בכל תלאות הדרך;
כרת בריתות, חיפש שותפים לרעיון.
גם כאשר ב-1918
יד רצחית ניסתה לרוצחו נפש
ידו נשארה עליון.
עד יומו האחרון נותר נאמן לסוציאליזם;
לא נכנע לא לדיניקין, לא לקולצ'אק.
גם על ערש-דווי המשיך להיות אותו לנין;
מדרכו לשביב-רגע לא ניתק.
בברסט-ליטובסק ובוורסאי יסוד הניח,
לשלום בין העמים.
לחם ועבודה לפועלים הבטיח,
ואדמה לאיכרים.
לנין היה אדם חזק.
שום סכנה אותו לא הרתיעה.
היה מסוגל לעבוד 15 שעות ביום.
היה אדם קשוב;
לכל אחד אוזנו הקשיבה;
מעולם לא הפר הבטחות, פתאום.
את לנין זוכרים מיליונים סביב העולם;
הוא לא נשמט מזכרו של המון משווע.
בשבילנו הוא כמו משה ומוחמד עבור הקדמונים;
הפנה חד-חנית נגד כל משטר פושע.
הוא השכיל להעריך נכונה כל מצב;
כבר מיד אחרי המהפכה ידע -
תהיה מלחמה עם הנאצים.
גם מפני סטיות מהקו המרקסיסטי הזהיר;
הזהיר מפני השתלטות הביורוקרטים.
דמותו של לנין לעד מוֹסֵפֶת לחיות!
לעולם יזכרו את תרומתו הגדולה.
לנין - הנו מופת של הקרבה אישית עילאית;
האנושות על-פי דרכו תתווה דרכה!
