עברו למעלה מארבעים שנה מאז אותם ימים. תארו לכם, היה זה אפילו לפני מלחמת ששת הימים, שהיא בבחינת היסטוריה רחוקה בשביל רוב אזרחי ישראל. מה לעשות ככה זה, כשהכותב הוא כבר סבא - מאז ערב ראש השנה תשס"ד...
ראשית שנות הששים - ועבדכם הנאמן הוא חייל בשירות סדיר, מ"כ בבית ספר לטיסה של חיל האוויר, מדריך אימוני קרקע. לאמור, אותו שלב מפרך של "המכין", שבו הטייסים לעתיד מפתחים עוד ועוד כושר פיסי ולומדים לעמוד בקשיי סיבולת, ברעב ובצמא, קודם שמתחיל השלב העיקרי בקורס בן השנתיים - הטיסה.
מ"מכין" ל"מכין" עברו תחת ידי חניכים רבים, שלא כולם זכו לקבל כנפי טיס, ומעטים מהם עשו קריירה צבאית מפוארת. אני נשארתי סמל עד תום שירות החובה. הם, החניכים, הגיעו בשירות הקבע שלאחר השלמת קורס הטיס הארוך לדרגות שמסרן ומעלה.
אזכיר כמה שמות: איתן בן-אליהו, לימים מפקד חיל האוויר, גיורא רום, לימים סגן הרמטכ"ל וכיום מנכ"ל הסוכנות היהודית, רון חולדאי ראש עירית תל-אביב ועוד. אני נוצר בזכרוני עוד שמות, שהם יקרים לי מכל, של חניכים שהיו לטייסים ונפלו בשירותם הקרבי למען מדינת ישראל והגנת אזרחיה. כמעט בכל תמונת מחזור - אתה מוצא את האלמונים, ולידם מצד אחד חבר שנפל ומצד שני חבר שעלה בסולם הדרגות והגיע למה שהגיע...
אחד החניכים, שהיו מטייסי חיל האוויר המהוללים, התפרסם לאחר שמטוסו הופל בשטח מצרים והוא הוחזר לישראל קטוע רגל. זה היה במלחמת ההתשה בתעלה, בשנת 1970, והלב פירפר כשנודע כי זהו אל"מ יגאל שוחט... להגיד שאני זוכר אותו היטב מקורס "המכין" כחניך - לא אוכל. כמו רבים מחבריו הוא ניחן בכושר מנהיגות טבעי ובמידה ראויה של שחצנות, עשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר וחתר למצוינות. הוא היה לאחד מטייסיו המפוארים של החיל.
שמו של יגאל שוחט חזר לכותרות, כאשר למרות פציעתו התאפשר לו למלא את רצונו ולהמשיך לטוס. לא עוד טייס קרבי, אבל טייס של מטוסים קלים, כמדומני, טייס קטוע-רגל. מין הפגנה של כושר רצון בלתי רגיל ואהבת הטיסה והחיל, שעשו אותו ממש לאגדה.
יגאל שוחט פשט את מדי החייל ואת סרבל הטיסה - ולא קפא על שמריו. הוא למד רפואה. האל"מ היה לדר', ולא עוד אלא שנשא לאשה עיתונאית, שהיא גם בתה של זמרת מפורסמת, יפה ירקוני שמה.
כמובן, איני יודע מתי ובאיזה שלב בחייו נשא לאשה את אורית ירקוני, הלא היא אורית שוחט מ"הארץ", אבל אט אט החל שמו להופיע בעיתונים לצד שמה. דעותיה הפוליטיות של אורית הן מן המפורסמות, במאמריה ובפעולותיה: שמאלה מן השמאל.
יגאל שוחט, טייס מהולל ששילם מחיר אישי כבד בהגינו על מדינתו, אימץ כמסתבר את דעותיה של הרעייה, הושפע מהן עד הסוף, ללא כל ויכוח וללא כל מחלוקת. שמו הופיע, תוך ציון דרגתו וכמובן עובדת היותו טייס, במודעות של אנשי שמאל, עם אורי אבנרי בראשם ו"גוש שלום" הבוגדני, והוא נראה נוטל חלק ונואם בהפגנות ובמצעדים נגד ה"כיבוש" במיתחם "צוותא"-מוזיאון תל-אביב.
אינני זוכר התבטאות פוליטית כלשהי של יגאל שוחט, לא בקורס הטיס ולא בימים שקדמו לשיחרורו מצה"ל. היו חניכים, שכבר אז, בראשית דרכם בחיל, יכולת לדעת, פחות או יותר, לאן נושבת רוחם. רבים מהם היו בני קיבוצים. לא כן יגאל שוחט, שנראה לי, במבט לאחור, כאיש האמצע המובהק, כמי שרק הקריירה הצבאית מעניינת אותו, אין לו שאלות או תהיות בנושאים שאינם נוגעים לנושאי האימון הישיר.
אני זוכר, כי במיפגשים אקראיים במשך השנים שהיו לי עימו, מלבד חילופי שלום ושאר מילות נימוסין, לא הארכנו בשיחה ובהעלאת זכרונות. נשב ממנו קור, אולי משום שהוא כבר ידע את עמדותי. לעומתו, בוגרים אחרים של קורס "המכין" והטיס, גם שלושת השמות שהוזכרו לעיל, תמיד ששים לכל פגישה ומציינים בחיוך כי את התקופה הקצרה ההיא, אין הם שוכחים...
כנראה, את עמדותיו הפוליטיות העכשוויות גיבש יגאל שוחט בעיקר מאז הפציעה, תחת השפעת העיתונאית שבמשפחה, זו שגם גרמה לימים לאמה המפורסמת להתבייש במקצת בתואר "זמרת המלחמות".
במקרה של יגאל שוחט, הטייס, הלוחם והמנהיג, יאה כנראה הביטוי הצרפתי: "חפש את האשה". אורית היא זו שסייעה לו למצב את עמדתו בשמאל, עד כדי הזדהות עם "גוש שלום" והבנת הטרור נגד עם ישראל. ולכן, כאשר פורסמה לראשונה הידיעה על "מרד" 27 הטייסים, מיד חשבתי בלבי: לבטח אחד השמות הוא יגאל שוחט "שלי", שכבר מזמן אינו טייס - גם מפאת הגיל, כמובן - ולא רק שהוא אחד מן החותמים, אלא שהוא קרוב לוודאי בין מובילי הקבוצה.
לגבי ההשערה הראשונה לא "התאכזבתי". אכן יגאל שוחט חתום על המודעה. שמו מופיע שני ברשימה מיד לאחר מי שהיה בכיר ממנו בדרגה וסיים את קורס הטייס הרבה לפניו - והרבה לפני שהגעתי אני לבית הספר לטיס להדריך ב"מכין" - הלא הוא תא"ל (מיל.) יפתח ספקטור. לגבי ההנחה השניה, לפיה היוזם והרוח החיה מאחורי המודעה הוא יגאל שוחט, אין לי הוכחה מוצקה, אבל כך זה נראה על פניו.
שלא כמו דר' ג'ייקל ומיסטר הייד, אל"מ (מיל.) שוחט וד"ר יגאל אחד הוא בדעתו. הוא מזה כמה שנים איש ציבור פוליטי, שמנצל את תאריו, ובמיוחד זה הצבאי, כדי לחדור לתקשורת, כדי להתבלט בהפגנות השמאל הקיצוני ולתמוך פומבית במסריו האנטי צבאיים והאנטי ממשלתיים.
ההנחה מתחזקת לנוכח הדרך שבה פורסמה עצומת-המרי, ועוד קודם לכן - הדרך שבה היא "בושלה" והוכנה, תוך ניצול תמימותם וחוסר נסיונם הציבורי של חלק מן החותמים, אותם טייסים צעירים יחסית, שעדיין משרתים במילואים. יגאל שוחט גרם להם לחצות קו אדום, מסוכן ביותר, שנדמה לי כי אפילו הוא, איש השמאל הקיצוני, לא היה מעז לנוע לעברו אילו עדיין היה בשירות פעיל או במילואים.
כמו "גורו" לחסידיו הוא הוביל אותם אחריו, דבוקה אחת, כשהם עדיין לבושים בסרבלי טיסה צה"ליים, אלי סף הבגידה בחבריהם, בחיל האוויר, במדינה...
יגאל שוחט תרם תרומה עצומה למדינה ובטחונה. על כך שילם מחיר אישי יקר, כמעט בחייו. זה היה כאשר טס להפציץ בשטח מצרים במטרה להשמיד את אויבי ישראל. מי יודע כמה אזרחים מצריים תמימים הרג ופצע תוך כדי קרבות אוויר. הוא טוען עתה, על פי העיתונים, כי היום הוא מבין יותר, חכם יותר ומגובש יותר בעמדותיו הפוליטיות משהיה אז. חוכמתו הנוכחית העלתה אותו על מסלול, שמעטים במדינה, למרבה הרווחה, בוחרים בו. הוא טס על מסלול, שהביא לו ולחבורתו שבחים מראשי ה"חמאס", מראשי השלטון במצרים וכמובן מהתקשורת הערבית והאירופאית לכל רוחבה.
הרופא שוחט בגד בכל מה שפעל והקריב הטייס שוחט, כשהוא מתגדר לצורך הפצת דעותיו ההרסניות בדרגתו הצבאית ובמוניטין שלו כטייס מהולל בחיל האוויר. זוהי עובדה שמכאיבה בוודאי לכל אזרח שפוי במדינה, לכל משפחה ששילמה מחיר דמים יקר עקב הטרור הפלשתיני בשלוש השנים האחרונות, לכל חבר מחבריו לדרך בחיל האוויר, בקרב הטייסים וצוותי הקרקע, ובוודאי למי שהכיר אותו לראשונה, כשהיה בן 18, בתחילת דרכו המפוארת למען בטחון ישראל, עד שחזר מהשבי פצוע ונכה.
למרות שלא הופתע, התייצבותו של הדר' והאל"מ (מיל.) בראש קבוצת הסרבנים כואבת במיוחד למ"כ (מיל.), זה הח"מ, שבינתיים התקדם אף הוא בסולם הדרגות הצבאיות והגיע עם פרישתו ממילואים לדרגת רס"ל, ואשר חנך את יגאל בראשית צעדיו לקראת היותו טייס בחיל האוויר המפואר, היעיל והמוסרי ביותר בעולם.
