השופט בדימוס אליעזר ריבלין יוצא נגד מה שהוא מכנה "הרחבת מתחמי השפיטות" וטוען שהם פוגעים במעמדו של בית המשפט. ריבלין - לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון וכיום נציב תלונות הציבור על שופטים - דיבר (יום א', 21.6.15) ביום עיון שנערך באוניברסיטה העברית לרגל פרישתו של הנשיא אשר גרוניס.

ריבלין העלה על נס את גישתו של גרוניס, לפיה יש "צורך לנקוט איפוק שיפוטי בעת בחינה חוקתית של חוקי הכנסת, להימנע מהרחבת יתר של היקף הזכויות החוקתיות". ריבלין יצא גם הוא נגד האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרן ברק:

"ראוי לשקול מחדש את ההנחה המוטעית כי בהגמשת תנאי הסף ובהרחבת מתחמי השפיטות מתעצם כוחו של בית המשפט. נהפוך הוא: מנגנוני הסף, מנגנוני הסינון, הם כלים שהועמדו לרשות בתי המשפט, כדי להגן עליהם מפני מעורבות בעניינים מעוררי מחלוקת קשה, מפני מעורבות בעניינים שיוחדו לרשויות השלטון האחרות".

בהתייחסו במישרין לשתיים מאמרותיו הידועות ביותר של ברק, אמר ריבלין: "עקרון זה [שביהמ"ש אינו דן בעניינים תיאורטיים] קבוע בחוקת ארה"ב ועליו הוסיפו גם השופטים את מה שקראו 'כללי התבונה' הבאים למדר את הרשות השופטת מעניינים שאינם שפיטים. 'לא הכל שפיט', הם אמרו, ולא כל העולם משפט".

ריבלין הוסיף: "תורות השפיטות משמרות את משאביו של בית המשפט לעת שהוא נרכש להפעיל כוחו בתחומים בהם הוא המגן היחיד או העיקרי על זכויות האדם. משאביו, שעיקרם אמון הציבור, הם מוגבלים. ירידה למחלוקת ציבורית, שלא לצורך, נוגסת במשאבים יקרים אלה. כיבוד הרשויות הפוליטיות במקרים הראויים לכך - לא באה להעצים את כוחן של אותן רשויות כי אם לשמור על משאביה על הרשות השופטת. בית המשפט צריך שישמר את משאביו על-מנת שיעמדו לו ביום פקודה - במילוי התפקיד של הגנה על זכויות היסוד ובמיוחד זכויות המיעוט".