|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בין מנהיג מצרים למנהיג ישראל
|
פרעה מוכן לשחרר את בני ישראל רק כאשר הוא חש בסכנה אישית, בעוד משה מוכן להקריב את עצמו למענם ● מבט למקרא עם היבט עכשווי
|
|
משה ואהרן לפני פרעה [ציור הולנדי מהמאה ה-17]
|
|
|
|
|
|
|
|
| ברור שמשה מוכן להקריב את עצמו לטובת עמו. בין אם מדובר בחייו ובין אם מדובר בהסרת שמו מן התורה - משה הוא המנהיג הראשון הקובע את התנהגות ה"אחרַי". הוא רואה עצמו כחלק בלתי נפרד מהעם, ואם העם בצרה - הוא איתם | |
|
|
|
|
חוש הומור נדיר למדי בדברי חז"ל, אם כי איננו נעדר מהם לחלוטין. אחד המדרשים היותר מבדחים מתאר את שאירע בליל הסדר הראשון, שקדם ליציאת מצרים. על-פי המדרש, לאחר מכת בכורות התרוצץ פרעה בין בתי היהודים בארץ גושן ושאל היכן משה ואהרן. העבדים-לשעבר ניצלו היטב את ההזדמנות ו"טירטרו" אותו מצד לצד, עד שרק בקושי רב מצא את שני המנהיגים.
חייבים לומר, שפשט המקרא אינו תומך בסיפור זה, שהרי נאמר במפורש "ויקם פרעה לילה... ויקרא למשה ולאהרן לילה" - הם באו אליו ולא הוא אליהם. אך בכל זאת, נעים לחשוב על המלך מוכה ההלם, שוודאי לא נראה במיטבו, כאשר הוא מסתובב אנה ואנה לקול מצהלות ילדי ישראל.
מכל מקום, מעניין יותר וחשוב יותר לראות מה אמר פרעה למשה ולאהרן באותה פגישה לילית. "קומו צאו מתוך עמי, גם אתם גם בני ישראל, ולכו עִבדו את ה' כדַבֶּרכם. גם צאנכם ובקרכם קחו כאשר דיברתם ולכו, וברכתם גם אותי". ההתחלה ברורה: זוהי כניעה מוחלטת וללא תנאי, היענות לדרישה לאפשר לבני ישראל לצאת לשלושה ימים ולעבוד את ה'. (משה מעולם לא ביקש שחרור מוחלט ופרעה מעולם לא העניק אותו, אבל זה נושא בפני עצמו). אבל מה שייך כאן "וברכתם גם אותי"?
רש"י במקום מסביר בקיצור בשם מדרש ההלכה, המכילתא: "התפללו עלי שלא אמות, שאני בכור". הרי כל בכורות מצרים מתו, "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור". הבכור היחיד שנותר בחיים היה פרעה עצמו. כעת הוא חושש לעורו וממש מתחנן שבני ישראל ייצאו, לפני שגם הוא ימות.
אין זו נקודה שולית כלל ועיקר. זהו הנימוק היחיד שנותן פרעה להסכמתו ליציאת בני ישראל. כאשר אמרו לו חרטומיו לאחר מכת כינים "אצבע אלוקים היא" - לא התייחס פרעה לכך שכוח אלוקי נלחם נגדו. כאשר יעצו לו עבדיו לאחר מכת הברד "שַלח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?" - התעלם פרעה מדבריהם. גם כעת הוא אינו מסביר פרעה את החלטתו בהכרה בכך שהאלוקים התייצב מולו וגם לא בנזקים האדירים שנגרמו למצרים. הסיבה היחידה: "שלא אמות, שאני בכור".
|
|
אין זו הפעם הראשונה בה מפגין פרעה אנוכיות מוחלטת. כבר במכת דם מספרת התורה: "ויפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שָת ליבו גם לָזאת". אך בעוד פרעה יכול להתעלם ממכת הדם - מן הסתם היין ולא המים היו המשקה העיקרי על שולחנו, כמנהג מלכים באותם ימים - מתאר הפסוק הבא את מצוקת האדם מן הרחוב: "ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות, כי לא יכלו לשתות ממימי היאור".
אפשר להראות, שכמעט לכל אורך פרשת המכות מתבטא פרעה בגוף ראשון. זה מתחיל כבר במפגש הראשון בינו לבין משה ואהרן. בתשובה לדרישתם "שלח את עמי", עונה פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". מה שקובע הוא הידיעה האישית של פרעה; מה שהוא אינו יודע - אינו קיים.
אחרי מכת צפרדע מבקש פרעה: "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי". אחרי מכת ארבה, אשר חיסלה את היבול החקלאי במצרים, מתחנן פרעה: "העתירו לה' אלקיכם ויסר מעלי רק את המוות הזה". ובמפגש האחרון לפני מכת בכורות, מאיים פרעה על משה: "לך מעלי, אל תוסף ראות פני, כי ביום ראותך פני תמות".
ה' מצידו מנהל גם הוא כביכול "מאבק אישי" נגד פרעה, מתוך ידיעה ברורה שרק בדרך זו הוא עתיד להיכנע. כאשר משה עודנו בדרך למצרים, מצווהו ה' לומר פרעה: "ואומַר אליך: שלח את בני ויעבדני, ותמאן לשלחו; הנה אנכי הורג את בנך בכורך". לפני מכת ערוב אומר משה: "הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערוב". האזהרה לפני מכת דבר היא: "הנה יד ה' הוֹיָה במקנך אשר בשדה". על מכת ברד אומר משה בשם ה': "כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל ליבך". על ארבה: "הנני מביא מחר ארבה בגבולך".
|
|
|
רעמסס השני, המזוהה עם פרעה של יציאת מצרים
|
|
|
התנהגותו של פרעה עומדת בניגוד גמור לזו של משה. לאחר חטא העגל, כאשר נדמה למשה שהקדוש ברוך הוא לעולם לא יסלח על החטא, הוא אומר לו: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אַיִן - מחני נא מספרך אשר כתבת". שני פירושים עיקריים ניתנו למילים "מספרך אשר כתבת". יש מפרשים: מן התורה; משה אינו רוצה להיות חתום עליה אם ישראל יושמדו. ויש מפרשים: מספר החיים; משה אינו רוצה לחיות בלא עם ישראל.
יהא הפירוש אשר יהא, ברור שמשה מוכן להקריב את עצמו לטובת עמו. בין אם מדובר בחייו ובין אם מדובר בהסרת שמו מן התורה - משה הוא המנהיג הראשון הקובע את התנהגות ה"אחרַי". הוא רואה עצמו כחלק בלתי נפרד מהעם, ואם העם בצרה - הוא איתם. יתרה מזאת: אם העם חטא - משה נוטל על עצמו את האחריות, למרות שכלל לא היה במקום בזמן החטא.
ומה התנהגותו של פרעה כן מזכירה לנו? את זו של אויבינו הנוכחיים. כאשר ראשי החמאס מרגישים שהם על הכוונת, שצה"ל הולך ומתקרב אליהם - הם יורדים למחתרת ומתחננים ל"רגיעה". הם מוכנים להקריב ללא היסוס את חייהם של הפנאטים המסתנוורים מדבריהם, אך חוששים שמא שערה אחת משערות ראשיהם שלהם תיפול ארצה. והלקח מיציאת מצרים: לחץ אישי על האויב הוא זה שמשיג את התוצאות.
|
|
| תאריך:
|
08/04/2009
|
|
|
עודכן:
|
08/04/2009
|
|
איתמר לוין
|
|
בין מנהיג מצרים למנהיג ישראל
|
|
בין אלפי הגדות הפסח, שנדפסו עד היום, יש כאלה שנכתבו לפי מנהגי קהילות וארצות, כמו אלה המיועדות ליהודי תימן, אפריקה הצפונית, בגדד, קרים ובוכרה. לעומתן יש הגדות לעדות מיוחדות, כמו אלה של הקראים שבמצרים וברוסיה, הגדה של "בני ישראל" שבהודו, עם עיטורים מיוחדים של אפיית המצות ועריכת ה"סדר" אצל היהודים השחורים שבמזרח הרחוק; ויש גם הגדה לאנוסי פורטוגל שחזרו ליהדותם, שנדפסה בלשון הפורטוגזית, בשנת 1928 בעיר פורטו.
|
|
|
|
|
בפנייה לעורך דין, הן לצורכי הכנת כתב הגנה והן לצורכי הכנת כתב תביעה, נוצרת הסיטואציה הראשונית של כניסה לתהליך מובהק של אי-ודאות. פנייה כזו שייכת לשדה קבלת החלטות שאין לדעת את תוצאותיהן. התהליך עצמו מוביל לתוצאות כְּמִיתוֹת, מְדִידות, אובייקטיביות (הצלחה, כישלון, פיצוי, קנס) ולתוצאות בשדות הרגש (שמחה, עצב, כאב, אכזבה, הפתעה).
|
|
|
|
|
ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מנסה לדחות את הקץ. בעתירה שהגיש לבית המשפט העליון (יום ג', 07.04.09) הוא מבקש לכפות על היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לבטל את המועדים שנקבעו לשימועים הקרובים (הראשון בהם עוד החודש). אחד הטיעונים שהוא מעלה: ההכרח לצאת לארה"ב לצורך בדיקות וסדרת טיפולים בסרטן הערמונית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים חלה התפתחות היסטורית במפת האנרגיה של ישראל. בינואר 2009 התגלה מאגר גז גדול בקידוח "תמר 1" ( 90 ק"מ מערבית לחוף חיפה) ובסוף מארס דווח על גילוי גז טיבעי בקידוח דלית 1 ( 60 ק"מ מערבית לחוף חדרה). הפוטנציאל של קידוח זה עדין נמצא בבדיקה. גילויים אלה מצטרפים לגילויי גז קודמים בים התיכון מול חופי ישראל, למן גילוי מאגר הגז הטבעי הגדול הראשון בשנת 1999, מערבית לחוף אשקלון. על-פי אומדנים של מגלי הגז, כמות הגז באתר תמר 1 גדולה לפחות פי שלושה מכמות הגז שהתגלתה בעבר מול חופי אשקלון ואשדוד (אתר ים תטיס) וערכו של הגז מוערך בכ-15 מיליארד דולר. ב-18 בינואר 2009, בעקבות דיווחי החברות על גילוי הגז בקידוח תמר 1, עדכן שר התשתיות בנימין בן-אליעזר את חברי הממשלה: "אנחנו עדים לרגע היסטורי שלא לומר מכונן עבור משק האנרגיה בישראל". הוא הוסיף: "אם אכן קידוח תמר יפיק את הכמויות עליהם מדובר, אזי התלות של מדינת ישראל בספקים אחרים תפחת, אך לא תיעלם לחלוטין".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה  ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
איתמר לוין
המתקפה האירנית מהווה הזדמנות פז לישראל, אך מותר להניח שהממשלה תבזבז אותה ובינתיים: האנטישמיות בארה"ב שוברת שיאים, הקבינט ממשיך לדלוף ויריב לוין מפגין צביעות
|
|
|
|
|
עמנואל בן-סבו
אינני זקוק למסקנות ועדת החקירה הבנתי את מה שלא יכולתי להאמין שאכן יכול היה להתרחש התועמלנים ומנמיכי רוח האומה, מאמינים שתגובה באירן או מלחמה בעזה נועדו לשמר את שלטונו, שרידותו ...
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
בין אם הוא ידע ונתן את הפקודה ובין אם הוא לא ידע על הפקודה, מדובר בהוכחה נוספת לנפסדות ולסכנה הקיימת שהמשך שלטונו של בנימין נתניהו מהווה סכנה לחטופים, הנמקים בגיא ההריגה של החמאס ה...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
