בתחילת אוגוסט 2015 הודיע מחמוד עבאס על כוונתו להתפטר מהוועד הפועל של אש"פ, כשלהכרזתו זו התלוותה התפטרותם של כמה בכירים נוספים, וב-1 בספטמבר 2015 אכן הודיע על התפטרותו מתפקיד זה וגם מתפקידו כיו"ר הוועד הפועל של פתח, הארגון המוביל באש"פ - הגם שלא נמסר מועד מדויק לכניסת הפרישה לתוקף. הכרזה זו לא התקבלה בהפתעה ברחוב הפלשתיני, הגם שרבים נוטים להתייחס אליה בספקנות ובציניות ורואים בה תמרון פוליטי, שמטרתו לסייע לעבאס להרחיב את הלגיטימציה להמשך כהונתו רבת השנים בתפקיד זה.

מראה עצומת ממדים הועמדה אמש מול השמאל הישראלי. ובצדק. נוכח הצדקנות המדינית והחברתית, גילה ד"ר ג'מאל זחאלקה מה חושבים ערביי הארץ על השמאל הישראלי. ואכן, אם כדברי השמאל אנחנו גזלנים בלב ארצנו, במקום שהוא ערש היותנו לעם - זחאלקה צודק ואז אנחנו, חלילה, גזלנים בכל הארץ. אין צדק לחצאין. אחרי מאות שנות גלות שבנו הביתה לציון, וציון היא ירושלים וגב ההר, ארץ התנ"ך והנביאים. מישור החוף היה עדיין באותה תקופה פלשת. היושב במישור החוף ומכנה את חלוצי ההר "גזלנים" - מקבל את טענת זחאלקה: "ליסטים אתם, שכבשתם את מולדתנו". אבל מי שכבש את הארץ היה דווקא האיסלאם במאה השביעית, שדחק את תושביה היהודים בתהליך ארוך להתאסלם או לגלות. את השיטה של בניית קיבוצים על חורבות יישובים ערביים, למדו היהודים מהכובשים המוסלמים, שבנו את בית יראתם על חורבות המקום הקדוש ביותר לעם היהודי והיום טוענים שלא היה שם מקדש. מול שיח הזכויות השקרי שערביי האזור פיתחו לדרגת אמנות - והשמאל הישראלי קיבל כמעט אחת לאחת - הוצב בעיקר "שיח ביטכשחוני". רק שיגידו כן ל"הסדר מדיני" ושלום על ישראל. והם תמיד אמרו לא. משום שאם התפיסה היא שערביי האזור צודקים - גם הטרור שלהם צודק, ורוצחיהם מקבלים זמן שידור כלוחמי חופש, וחיילים "שוברים שתיקה" בעולם על קשיי ההתיישבות בארץ חמדת, המכונים בפיהם "כיבוש".

עמותת אלע"ד מבקשת (6.9.15) מבית המשפט המחוזי בירושלים לבטל את ההחלטה שדחתה את תוכניתה לפתח מבואה לגן הלאומי בחומות ירושלים. ההחלטה התקבלה בידי ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ואלע"ד טוענת שנציג מינהל התכנון בוועדה, האדריכל ירון טוראל, היה שרוי בניגוד עניינים בשל דעתו המוקדמת נגד התוכנית.

המכה הקשה שספג ארגון החמאס במבצע צוק איתן, הביא את הארגון לפעול בצורה פתוחה ומשולבת. כך אומר (יום ב', 7.9.15) אלוף פיקוד דרום, שלמה (סמי) תורג'מן, בכנס של המכון למדיניות נגד טרור של המרכז הבינתחומי בהרצליה. לדברי תורג'מן, הפתיחות באה לידי ביטוי בארבעה היבטים: החמאס בין אויב ליריב; החמאס בין ארגון טרור לארגון צבאי; הזרוע המדינית מול הזרוע הצבאית; החמאס והפתח' מול הארגונים הסלפים.

עיקרון החיבור בין רצועת עזה והגדה המערבית ("יהודה ושומרון") עוגן בהסכמי אוסלו ("המעבר הבטוח") ולאחר מכן ביוזמת ז'נבה ("הפרוזדור").