שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
מיכל אגמון-גונן, אישרה (יום ד', 11.11.15) להגיש תביעה ייצוגית ב-25 מיליון שקל נגד
רכבת ישראל, בשל איחורים שאירעו לפני כעשור.
עו"ד אבנר גבאי ביקש לתבוע את הרכבת בשל איחורים של למעלה מחצי שעה, בטענה שהפיצוי שניתן למי שהחזיקו כרטיס חופשי-חודשי - נסיעת חינם - היה ריק מתוכן, מאחר שממילא יכלו לנסוע ללא הגבלה באותו חודש. עוד טען גבאי, כי רוב הנוסעים כלל לא ידעו על זכותם לקבלת הפיצוי.
את רוב ההחלטה מייחדת אגמון-גונן לדיון בשאלה האם מי שנוסעים ברכבת לצורכי עבודתם (כמו גבאי) הם צרכנים הרוכשים את הכרטיסים לשימושם האישי, שכן החוק מאפשר להגיש תביעה שכזו רק בידי צרכן. מסקנתה של אגמון-גונן היא חיובית, בעיקר לנוכח השינויים הניכרים בסביבת העבודה המודרנית:
"מתן האפשרות ללקוח להגיש תובענות ייצוגיות בעילות שונות בהקשר הצרכני הולמת יותר את העולם של ימינו. ייתכן כי בעבר הייתה חלוקה ברורה יותר בין שימוש עסקי לשימוש אישי. כיום, אנו חיים בעולם משתנה... המחיצות בין העבודה לבית מטשטשות. גם השימושים של מוצרים ושירותים הופכים להיות מעורבים ובלתי ניתנים להפרדה בין שימוש במסגרת העבודה לעומת שימוש פרטי.. לא ניתן עוד לומר מה עיקר ומה טפל. שינויים אלה אכן הביאו להרחבת העילות בגינן ניתן להגיש תובענות ייצוגיות, כאשר מדובר בלקוח, במשתמש הסופי, ללא צורך להבחין עוד לאיזה צורך נעשה השימוש".
לעניין הנסיעה ברכבת אומרת אגמון-גונן, כי גם כאשר זו נעשית לעבודה וממנה - מדובר בשימוש צרכני. "צמצום הגדרת 'צרכן' כך שיוצאו ממנה עובדים הרוכשים שירות במהלך עבודתם, יגביל מעבר לנדרש את ציבור הצרכנים לפי חוק הגנת הצרכן". ההגדרה "צרכן", מוסיפה אגמון-גונן, אינה מתייחסת לשימוש במוצר אלא לפערי הכוחות בין המוכר לרוכש - והללו קיימים גם כאשר הרכישה היא לצורכי עבודה.
הרכבת חויבה בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את גבאי ייצג עו"ד ניר מילשטיין, ואת הרכבת - עוה"ד יצחק יונגר ויהונתן דה-שליט.
הרכבת מסרה בתגובה: "פסק הדין אינו מתייחס למציאות כיום אלא לשני מקרים בודדים שאירעו בעבר הרחוק. סוגיית הפיצוי בגין איחור ללקוחות אשר מחזיקים בכרטיס תקופתי, הוסדרה כבר לפני מספר שנים. כרטיס תקופתי חודשי אינו קיים ברכבת מזה שנים, נוהל הפיצוי בו דן בית המשפט בוטל ב-1.11.2013 ובנוהל החדש אין הבחנה בין מחזיק בכרטיס תקופתי לכרטיס אחר".
