דודו רותם והמדינה הפלשתינית

האמריקנים אומרים: אם זה מתעופף ואם זה שוחה ואם זה מגעגע, הרי זה ברווז! על כך יש להוסיף שזה יהיה ברווז, גם אם פוליטיקאים יאמרו אלף פעם שזה חתול.

מבחן קטן לקוראים. מציגים בפניכם תעודת זהות פוליטית כזאת: בעד הקמת מדינה פלשתינית במערב א"י, מפני ש"כל העולם מדבר על שתי מדינות ... והיא תהיה, וצריך לחשוב מציאותית", וכדי שתהיה לנו "מדינה יהודית" (מפחד "השד הדמוגרפי"); גם בעד חלוקת ירושלים והסתפקות במה שהפוליטיקאים קוראים "האגן הקדוש". הנימוק: כשהסבא התפלל 'ולירושלים עירך' הוא לא התכוון לשועפת, ובכלל – מתי הסתובבו יהודים לאחרונה בשועפת? כמובן, הכל יימסר רק תמורת "שלום" וכשלא יהיה טרור ולא יהיה חמאס. ואחרי שייכון השלום הזה – "הנינים שלנו לא יצטרכו להתמודד עם אוטובוסים מתפוצצים". ועוד: "מגיע לנו לשבת בשקט" ו"לא כל הערבים מחבלים".

עד כאן תעודת הזהות הפוליטית, והקוראים ישפטו מה היא: ימין או שמאל? אין צורך לנחש הרבה, התשובה מובנת מאליה – הדעות האלה, ההנמקות והסגנון הם השמאל! צפורה לבני התנתה כתנאי להצטרפות קדימה לממשלת נתניהו את אימוץ הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים". ללמדנו, שקו פרשת המים בין ימין לשמאל עובר במדינה הפלשתינית.

אלא, שבעניין הזה מתחולל בזמן האחרון סחף גדול. כאשר שרון סטה שמאלה לכיוון מרטין שלאף, ויסגלס ובנו עומרי והגיע עד להינתקות ולמדינה הפלשתינית, הוא נאלץ לפלג את הליכוד ולהקים את מפלגת קדימה כ"מפלגת מרכז". גם זה לא היה נכון. המפלגה הזאת היא בשמאל, אבל לפחות הוא לא התיימר להשתייך עוד לימין. הברווז לא טען שהוא חתול!

והנה, גם המחסום האחרון הזה בפני גניבת דעת נפרץ. ליברמן ו'ישראל ביתנו', על-פי דעותיהם המוכרזות, הם עמוק בתוך השמאל, יותר עמוק ממרצ, שאינה מצדדת בנסיגה מוואדי ערנ ובירתה אום-אל-פחם וכל אזור מאוכלס בצפיפות בערבים, כלומר השרון המזרחי וחלקים נרחבים בגליל ובנגב. ובכ"ז, 'ישראל ביתנו' ממשיכה להכריז על עצמה שהיא ימין, ואפילו יותר מן הליכוד. ואכן, רוב הקולות שניתנו למפלגה הזאת באו ממצביעים שהליכוד לא היה בעיניהם ימין מספיק! המצחיק והטראגי כאחד הוא, שליברמן מעולם לא רימה את הציבור ולא הסתיר מפניו את דעותיו. לפני שנים רבות, כששרון עוד קרא למתנחלים לתפוס כל גבעה, ליברמן כבר התבטא בפומבי שהוא מוכן לפנות את ההתנחלות נוקדים, שם ביתו, תמורת שלום-בית בתוך העם היהודי. זו הייתה בימים ההם סיסמתו. היום, כידוע, הסיסמה השתנתה, והוא מציע לחלק את הארץ כדי להיפטר ממקסימום ערבים.

זו תופעה מדאיגה. אדם מדביק לעצמו מותג כוזב שאינו שלו והציבור רואה ובכל זאת קונה את המותג השקרי. רואה ברווז ואומר חתול!

תחושה כזאת חשתי למקרא הראיון שערכה עפרה לקס עם עורך הדין וח"כ דוד (דודו) רותם בעיתון 'בשבע'" (7.4.09). רותם אומר שם בפירוש: "ליברמן הוא ימני, להערכתי הוא יותר ימני מחלק מהחברים ב'בית היהודי' וב'איחוד הלאומי' ".

בהמשך הראיון אמר רותם את כל מה שצוטט לעיל בדבר הקמת מדינה פלשתינית וחלוקת ירושלים, והכל במטבעות לשון שהשמאל משתמש בהן, כמו: "סבא לא התכוון בתפילתו לשועפת". שאלה לח"כ רותם: ולרחביה הסבא התכוון? ומה בדבר המושבה הגרמנית? האם גם אותה ייתן לערבים מפני ש"סבא לא התכוון"? אלא, שבמושבה הגרמנית עובר עמק רפאים, המקום בו דוד היכה את הפלשתים מכה ניצחת, ודודו רותם יכול להיות בטוח שאם רק יחפור מעט באדמת שועפת, ימצא שם את הסבא של הסבא של הסבא עשרות דורות אחורנית. וכך אני תופס את עצמי מתפלמס עם ח"כ רותם "הימני" בדיוק כפי שעשיתי עם השמאל הקיצוני זה למעלה מ-40 שנה!

השאלה הדמגוגית "מתי היית בפעם האחרונה בשועפת" אף היא לקוחה מן המילון התקני של "מחנה השלום". וגם התשובה המתבקשת כבר מונחת על לשוני: צדקתם! ולכן חייבים להתנחל בעיר דוד ובמעלה הזיתים, באבו דיס ובשייך ג'ראח, ועוד ועוד. ולכבוד ח"כ רותם נוסיף לרשימה גם את שועפת, שיש למהר ולהתנחל בתוכה לפני שליברמן ימסור אותה לערבים מפני שלא היינו שם.

גם הדימוי המפחיד של המדינה הפלשתינית כגזירת גורל או חוק טבע, והכל בשם "המציאותיות", לקוח מבית מדרשו של השמאל. שם מסתמכים תמיד על המציאות, כראוי לריאליסטים בעיני עצמם, מול "המשיחיים" והוזי ההזיות. ולא חשוב שהמציאות טופחת על פניהם שוב ושוב, ודווקא ההזיות כביכול של האנשים המאמינים מתגשמות!

מה כוחו של השמאל, שמכישלון לכישלון, מהתבדות להתבדות של אמיתותיו השקריות – הוא שוב ושוב חוזר ומתאושש, ומהיכן? מתוך שורות הימין, אנשים כדודו רותם, היועץ המשפטי המיתולוגי של מועצת יש"ע, מתנחל בעצמו!

את תמונת העולם של השמאל הקלאסי משלים רותם כשהוא מרשה לעצמו לחלום בהקיץ על השלום שהוא מאמין שיושג עם הערבים: "תקופה שלא יהיה לא חמאס ולא נשק.. והנינים לא יצטרכו להתמודד עם אוטובוסים מתפוצצים..שלום..הסדר..לשבת בשקט"...

כאן שואלת אותו המראיינת בתמיהה גדולה:" זה לא קצת אוטופי?", ובהנחה שהכל תכסיס והאיש בכ"ז עדיין בימין, היא שואלת: " אתה באמת מתפלל שהתוכנית הזאת תתקיים? או שזה רק כדי שתהיה תוכנית גם לימין?" אבל רותם אינו בא לקראתה. להיפך, הוא עושה את הצעד הנוסף ועוטה על השלום הילה מעין-דתית: "אז את יכולה להגיד לי שאני מחכה לימות המשיח. וואללה, אני מחכה לו כל בוקר". עמוס עוז וא.ב.יהושע, אדמו"רי השמאל, לא היו יכולים לומר זאת יותר טוב!

בביקורתו על חבריו בממסד המתנחלים הוא אומר "נכשלנו בהתנחלות בלבבות". במטותא ממנו, באיזה לבבות רצה להתנחל עם מדינה פלשתינית וירושלים מחולקת – בלבבות השמאל? קלי קלות! אבל כיצד ציפה שיתנחלו בלבבות השמאל אותם מחבריו הרואים בחלוקת הארץ וירושלים כפירה בעיקר - הציוני והדתי כאחד?

המראיינת שאלה את רותם גם על מינויו של עו"ד דב ויסגלס לשליח מיוחד מטעם שר החוץ ליברמן. ויסגלס הוא מאבות מעשה התועבה המתקרא "הינתקות" ונציגו של מרטין שלאף והקזינו הזכור לשמצה. היא הזכירה לו שליברמן חשוד בקבלת טובות הנאה משלאף. חבל שלא שאלה על קשרים של ליברמן בעצמו עם שלאף, על קשריו של שלאף עם ערפאת והפת"ח ועל התבטאותו של שלאף שהשפיע על ליברמן במגמה פוליטית שמאלנית.

לו שאלה, אולי לא היה רותם מתחמק בהבעת תקווה מיתממת שויסגלס לא יפעל "מבלי לתאם עם ליברמן". תארו לכם שיוסי ביילין היה ממנה לשליחו למשימות מדיניות את החתום מטה – 'בתיאום'... אי-אפשר להסתיר, שמשהו כאן מריח לא טוב!

ומתבקשות עוד כמה שאלות.

אזורי שכם ורמאללה כלולים ללא ספק במדינה הפלשתינית של 'ישראל ביתנו'. אבל שכם מוקפת יישובים יהודיים. מה יעשו עם יצהר, הר ברכה, אלון מורה ואיתמר? מה יהיה גורלן של פסגות, כוכב יעקב, בית אל, עטרות ודולב-טלמונים הנושקות לרמאללה ויתר ההתנחלויות היושבות באזורים ערביים צפופים? גירוש ועקירה? אם זה ימין, מי צריך שמאל?

ועוד שאלה. נניח שנגיע למצב האוטופי והטרור ייפסק, החמאס ייעלם והצד הפלשתיני אפילו "יכיר" במדינת העם היהודי; מניין לנו שהמצב הזה לא ישתנה כהרף עין ובמקום החמאס יקום ארגון אחר, או הפת"ח והחמאס פשוט יקראו לעצמם שמות אחרים, שוב נסבול טרור ואיומי מלחמה ומההסכם תישאר רק פיסת הנייר, כפי שחווינו עם כל ההסכמים שעשינו עם הפלשתינים עד עתה? ובינתיים כבר הספקנו לסגת מחבלי מולדת, ומה שנמסור יהיה כמובן בלתי הפיך, גם רוחנית וגם פיסית: גם הנזק ההיסטורי של בגידה והתכחשות לארץ המובטחת, והתוצאה הבלתי נמנעת של פילוג העם, לא יהיה ניתן לתיקון, וגם בפועל ממש אי-אפשר יהיה להחזיר אלינו את האדמה שאבדה. הפקרנו את הרצועה וקמה שם מדינת טרור. הניתן לשוב לשם? האם מישהו אפילו תובע זאת ברצינות היום?

ומכאן לשאלה הגדולה מכולן. רותם מזלזל במי שמסיבות עקרוניות אינו מוכן לוותר על לב הארץ, מסרב להיכנס בכלל לשיקולי תועלת ו"מציאותיות", וזאת מן הטעם שאין לאיש זכות או סמכות לעשות וויתורים כאלה מטעם העם היהודי, ההיסטוריה או אפילו הברית בין הבתרים שבה הובטח לנו, וקיבלנו על עצמנו, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". הלא בלי האקט הקדום הזה גם יהודי חילוני מה יש לו לחפש כאן? כיצד יחלוק בידיים ריקות על הטיעון הערבי השולל מכל וכל את זכותנו להימצא כאן? את הסוגייה הזאת פוטר ח"כ רותם בהתבדחות: "יש בתוכנו חבורה שחושבת שהיא מדברת עם הקב"ה פנים אל פנים".

או. קיי. אבל יש לא מעט יהודים לאומיים שאינם חשודים בכך, ומה בדבר כל העמים האחרים הקשורים לאדמתם? כמה ספרים, כמה שירים, כמה מוזיקה, כמה עיונים מחקריים נהגו וחוברו מסביב לאהבת מולדת, לנאמנות לה, לדבקות בנחלת אבות או בנחלה בכלל, כמה מלחמות נלחמו האומות, כמה קורבנות הקריבו כדי להגן על אדמתם – ורק אצלנו, שדבקנו בארץ הבחירה ובארץ המובטחת יותר מכל עם אחר – לפתע "פג התוקף"?

לא צריך להיות דתי כדי לשמור אמונים לארץ ישראל. אבל דתיים – על אחת כמה וכמה! היכן הרבנים שיוציאו פסק הלכה בעל משקל ותוקף אשר יכריע בשאלה הזאת: המותר ליהודי שומר מצוות לעבור על המצווה השקולה כנגד כל המצוות כולן – מצוות השבות לארץ ישראל, יישובה וירושתה?

ואל ח"כ רותם ומפלגת 'ישראל ביתנו' נפנה מכאן משאלה צנועה יותר: דברו אלינו אמת! אפילו במסחר נהוג העיקרון "אמת בפרסום". אל נא תמכרו לנו שמאל קלאסי ואותנטי בלבוש ימין!