"זכותו של אדם לחיות ולמות בכבוד, כוללת גם את זכותו 'לגסוס' בכבוד. כל עוד מדובר באדם צלול, המודע למעשיו ותוצאותיהם, אין בית המשפט בר חורין ליטול ממנו את כשרותו ואת יכולת בחירתו, גם אם בחירה זו משמעותה פגיעה מודעת וכמעט ודאית באיכות שארית חייו של אדם ואף קיצורם בשל כך". כך אומר (9.11.15) סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, אסף זגורי.
זגורי נקט באופן יוצא דופן בהליך יזום לבחינת מצבה של אישה בת 75, המרותקת למיטתה מאז לקתה באירוע מוחי שהותיר אותה משותקת באופן חלקי. "מצבה של הגב' ש.נ ידוע לגורמי רווחה ולכל בני משפחתה, אך איש לא ראה לנכון לנקוט הליך כלשהו בעניין זה", מציין זגורי.
הבעייתיות המיוחדת במקרה זה נבעה מן העובדה, שהאישה מתגוררת בבית במושב יחד עם אחד מבניה, שלמעשה ניתק אותה (גם באופן אלים) מן העולם החיצוני ומיתר בני המשפחה - ולצד זאת מטפל בה במסירות רבה. האישה מצויה במידה רבה בשליטתו של הבן, ולפיכך בחן זגורי האם יש לשנות את אופן הטיפול בה. הוא החליט למנות את הבן לאפוטרופוס על גופה של אמו, כך שהיא תישאר בביתה כרצונה ותוכל למות בביתה, אך שלל ממנו את השליטה על רכושה ומינה את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא לרכוש, לאחר שמצא שהבן מצוי ב
ניגוד עניינים בנושא זה בין רווחתה של אמו לבין צרכיו-שלו.
לדברי זגורי, קיימת סימביוזה רבה בין השניים: הבן שכנע את האם שרק הוא יכול לטפל בה ושכל העולם נגדם, והוא זקוק למגוריה במחיצתו כדי להבטיח לעצמו מקום מגורים ופרנסה. במצב זה, הוא מוסיף, היה עליו לשאול את עצמו האם יש מקום לגישה פטרנליסטית מצידו, או שיש לכבד את האוטונומיה של האישה על גופה ועל אחרית ימיה. הפתרון שמצא זגורי היה חלוקה בין האחריות על הגוף לבין האחריות על הרכוש.
בשולי ההחלטה שיבח זגורי במילים חמות את האפוטרופוס לדין, עו"ד אברהם פרץ, אשר פעל בתנאים קשים וסייע להביא בפני בית המשפט את רצונה האמיתי של האישה. זגורי מציין, כי פרץ עבד תמורת תשלום צנוע מאחר שמונה בידי הלשכה לסיוע משפטי, ולפיכך פסק לו שכר טירחה כפול מן הקבוע בתקנות.
