המרשם האמיתי ליציאה מהמשבר הכלכלי (א')

ניתוח המשבר הכלכלי יתמקד בכלכלה של ארצות הברית בהיותה המדינה המובילה בכלכלת העולם ומכאן מצבה ופעולותיה ליציאה מהמשבר יקרינו על המשק העולמי.

לפני שנבחן את דרכי הריפוי וההבראה יש לזהות את גורמי החולי שהובילו למשבר הנוכחי. בשלב זה נראה כי ממשלת ארה"ב לא נתנה את הדעת על כל גורמי החולי ולכן תוכניות הריפוי וההבראה שהוצעו עד כה הינן חלקיות וזמניות.

א. זיהוי גורמי המשבר

1. ממשלת ארה"ב ואזרחיה נוהגים בבזבוז ובגירעונות. הגרעון בשנים האחרונות, עמד בארה"ב על סכומים של 800-700 מיליארד דולר בשנה. הצבר החוב החיצוני, בסוף 2008, מסתכם ב-14,500 מיליארד דולר, חישוב החוב לנפש הוא כחמישים אלף דולר.

2. לגירעון של ממשלת ארצות הברית תרמו בנוסף להוצאות הציבוריות המוגזמות גם הקטנת שיעורי המס על ההכנסה, ובמיוחד שיעורי המס לעשירון העליון שקטנו בשליש. יצוין כי גם קודם להפחתות המס בתקופת נשיאותו של מר בוש שיעורי המס בארה"ב היו נמוכים משמעותית מאלו שבמדינות באירופה.

3. המנהלים של החברות הפיננסיות והחברות הגדולות ניהלו מערכות ממונפות בהן ההון העצמי היה בשיעור נמוך וההלוואות היו עיקר מקורות המימון. התנהלות זו לוותה בעליות השכר מופקעות למנהלים מחד ובחוסר זהירות פיננסית. שכרם של המנהלים הבכירים בחמישה בנקי השקעות הסתכם בחמשת השנים האחרונות בשלושה מיליארד דולר (כולל שכר ובונוסים).

4. התפוצצות הבועה הפיננסית התרחשה כאשר הלווים, מקבלי המשכנתאות, לא יכלו לפרוע את החובות והמשכנתאות. הגורמים לתוצאה זו היו:

(1) חוסר זהירות בהענקת האשראי והמשכנתאות מבחינת היעדר הבדיקה הדרושה באשר ליכולת הפירעון של הלווים.
(2) המאפיין של חלק מהלווים הוא ציבור הנמנה עם בעלי ההשתכרות הנמוכה או חסרי יכולת השתכרות בהיותם מובטלים.
(3) אף לא אחד מהממונים על ההפקרות במתן ההלוואות או המשכנתאות לא נדרש לתת את הדין על כך.

5. המשק האמריקני עבר בשנים האחרונות ממשק יצרני למשק צרכני. הגרעון מומן באשראי ממדינות אחרות ומהשקעות זרים בארה"ב. המממנות הגדולות ביותר של הגרעון האמריקני היו סין, יפן ומדינות המפרץ, במיוחד עם עליית מחירי הנפט.

6. תוצאות הגרעון - פיחות מתמשך בערך הדולר ובבריחה מהדולר. יתרה מזו, נגיד הבנק המרכזי של סין קרא ליצירת מטבע בינלאומי חדש שיחליף את הדולר כמטבע התייחסות בסחר הבינלאומי. במקביל, ועדת מטעם האו"ם המליצה כבר להפסיק להשתמש בדולר כמטבע גלובלי.

7. לפני שבע שנים חווינו את משבר ההונאה של חברת אנרון אשר בעקבותיה נדרשו מנגנוני דיווח ובקרה שהיו אמורים למנוע הונאות בדיווח. המשבר הנוכחי מעיד על כך, שדבר לא השתנה והיעדר האמינות של הדיווח רק מאופיין אחרת. מכאן שהתרופה האמיתית אינה בנוהלי דיווח, ולכן יש מקום לבחון גם זיהוי הגורמים האחרים לכשלים, בשטח אחר כמו היעדר מנגנוני אכיפה ועונשים.

8. בבחינת גורמי המשבר, לשם בחירת התרופות הדרושות, נדרש לבדוק היכן הרשויות הממונות בתחומים הכלכליים נכשלו בתפקידן. נתבונן מה הרקע של שרי האוצר, מהיכן באו, מי החברים שהם מזדהים עמם והיכן הם ימצאו את מקומם בעתיד. נזכיר כי שר האוצר הקודם, מר פולסון, בא מקהיליית מנהלי המוסדות הפיננסיים שגרמו למשבר הנוכחי (המנהל הבכיר בגולדמן זקס), הפתרון שנקט הוא בהזרמת כספים לחבריו. בעקבותיו שר האוצר של הנשיא אובמה, מר גייתנר, אף הוא בא מאותו התחום וזיהה את הפתרון באותו מרשם. מרשם זה דומה באופיו למורפיום שראוי לעשות בו שימוש מוגבל ואי-אפשר לעשות בו שימוש מתמשך אלא אם כן רוצים רק להרדים את הבעיות ולהרוויח זמן. כמו-כן ניתן להבחין גם בהתבטלות נציגי הממשל בפני המנהלים של הבנקים.

9. עד כה טיפלו הממשלות בעיקר בתחום הפיננסי של המשבר הכלכלי. הצד החשוב יותר של המשבר הוא תחום הייצור הנמצא בנסיגה בארצות המערב, ולכן נראה כי משבר המוסדות הפיננסיים עוד יחריף את מצבו של המגזר היצרני. תעשיית מדינות המערב לא ממצה את כושר הייצור שלה בשל התמעטות יחסית בביקושים מצד מדינות המזרח. אחת הסיבות לכך היא שמדינות המזרח מצמצמות את הפערים הטכנולוגיים ולכן פוחתת הדרישה שלהם לתוצרת ממדינות המערב.

אכן פני הגלובליזציה שנצפו לפני עשרים שנה השתנו. רבים ממנהיגי העולם המערבי עדיין דבקים בסיסמאות של שוק חופשי פתוח בינלאומי, מבלי לבחון את השלכות של המחיר החברתי שהן משלמות בארצם. אם נשווה את פערי ההכנסה בארה"ב כיום בהשוואה לפערים לפני עשרים שנה נבחין בגידול בפערים אשר הימשכו עלול להתבטא במשבר חברתי שהמשבר הנוכחי ייראה בהשוואה כאירוע של משברון חביב.

10. ככל שמנהיגי המערב יקדימו בהפנמת השינויים והגורמים לשינויים יתרמו לקיצור משך המשבר הנוכחי ויאריכו את מרווחי הזמן בין משבר למשבר בעתיד. העמדת עניין זה בסדר היום הכלכלי במדינות המערב ובחינת הפתרונות, בנסיבות המתחדשות, מצריכה יותר מכל העזה של השתחררות מתפיסות ישנות ונכונות לחשיבה מחודשת.

ב. האם המנהיגים של הכלכלה באמת לא מבינים או שלא מתאים להם להבין מה באמת צריכה החברה. נדרש מיקוד השוני בין העדפות האינטרס של הציבור הרחב אל מול האינטרס של האליטות השליטות. האליטות השליטות, מספר מצומצם של משפחות וצוותם כולל: הבנקאים וחברות ההשקעות, עורכי דין, הלוביסטים והעיתונאים. ניתן לצרף לאליטות את המונופולים והקרטלים שסוחטים את הכספים מהצרכנים בהעדר תחרות או מנגנוני הגבלה. המנהיגים הפוליטיים והמנהלים ששואפים להימצא בקרבת האליטות, רואים כמובן מאליו שהשירות לעידוד האליטות מחזק את המערכת והאינטרס הלאומי ולכן חייבים לחזק את האליטות שהם קבלני הביצוע של המדינה.

הסתבכות אילי ההון נובעת מהשקעות ממונות מהלוואות כדי פי עשרים מהונם העצמי, וכן שרק הם יכולים להשיג אשראי בלתי מוגבל. כך גייס נוחי דנקנר אשראי מקופת הפנסיה מבטחים ללא ערבות אישית. אזרח, או משקיע, שאינו נמנה על אילי ההון לא יכול היה להשיג אשראי בתנאים כאלה.

ג. אילי ההון מפעילים את הכלכלה לתועלתם בלבד. פעילותם אינה בכוח כי אם בעורמה וסנוור, בסיוע מושגים ריקים ו"מקודשים" כמו "שוק חופשי" המאפשר להם לשלוט ללא הגבלה הן במחירי המוצרים והן בתנאי המימון וגיוס הלוואות מהציבור גם בהיעדר הון עצמי. את כספי ההלוואות שגייסו העבירו להשקעות בחו"ל, את הייצור העבירו להיכן שזול יותר לייצר וכך גרמו לאבטלה וזילות העבודה מחד ולתקוות של רווחים מהשקעת החסכונות בשוק ההון, שהתגלו כאשליה. ואכן, לאחר שאילי ההון מיצו את רווחיהם הבועה התנפצה, ואז מגיעה הפנייה לממשלה. "מי שמשך 152 מיליון שקל מהונה של פולגת רק לפני שלוש שנים,תוך הבטחות לביהמ"ש כי לא יהיו לו קשיים לעמוד בהתחייבויותיו העתיד, נדרש להסביר מדוע בשעת מבחן הוא מפיל את חובות החברה הבת שלו על הציבור" - צביקה בארינבוים - כותרת ב'הארץ' 2008.

אילי ההון בישראל נהגו כמו חבריהם בארה"ב, לאחר שמיצו את הרווחים על ההלוואות שגייסו, במקום להשקיע בישראל ולייצר מקומות עבודה הם העבירו את כספי הישראלים לקזינו בלאס-וגאס ובמוקדי הימורים פיננסיים אחרים. ואף אחד לא קם. אלו שלא קמו, חלקם יודעים על הקשר בין הסיבות לתוצאה. אבל חסר לנו הילד הקטן שיצעק כי המלך ערום.