מבחן בוזגלו עומד למבחן

הדובר הבא, עו"ד אלי אברבנל, פרקליט מחוז ירושלים העלה על נס בנחרצות, שוב ושוב בהרצאתו, את ההשקפה ולפיה "מערכת משפט חייבת לחתור לכך שהיא תפעל באופן אחיד ועם כמה שפחות שינויים וחריגות מדרך המלך". כדוגמה הוא נתן את עדותו המקדימה של טלנסקי. לשיטתו, כך נעשה בכל מקרה אחר שבו העד הינו תייר (למשל, תייר שכויס).

באופן זהה, לשיטתו, אין למהמה ואין לעכב את ההודעה על העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן, אחת היא מה הנסיבות (על כן ההודעה באשר להעמדה לדין בפרשת ראשונטורס נעשתה על אתר). כי "מי שם את היועץ המשפטי לממשלה באם לחזק או לא לחזק ראש ממשלה מכהן? כל זמן שהמחוקק לא התייחס לנושא באופן חריג, ליועמ"ש אין אפשרות לחרוג מן הכלל".

עו"ד אלי אברבנל הוא חסיד של שיטת 'דרך המלך'. לשיטתו, ככל שהכללים יהיו ברורים יותר בהליכי העמדה לדין, כך יקטן הפתח ל"שרלטנות ויצירתיות" לדבריו. הוא שואף להדמות ולהזהות (היינו, להפוך לדומה וזהה) את הליך ההעמדה לדין של 'האדם מן הרחוב' לזה של ראש ממשלה מכהן או שר, אם כי אינו שוגה באשליות שישנם ניואנסים שיש להתחשב בהם, כגון ההשלכה על החיים הציבוריים באם החלטה כזו או אחרת תתקבל.

מה שיכול להתקבל בעיני עו"ד אברבנל כשוני רלוונטי הינו היקף המשאבים אשר מושקעים בהעמדה לדין של איש ציבור: לא פרקליט עם ותק של שלוש שנים בלבד, אלא פרקליט ותיק, אם לא הבכיר שבהם, הוא זה שצריך להעמיד לדין. אך המבחנים המשפטיים, לשיטתו, צריכים להיות אותם מבחנים: לא יתכן שתהא חריגה כאשר מדובר באיש ציבור.

הוא מציין כי טרם העמדה לדין של איש ציבור בכיר, התיק עובר לבחינה ול'סיעור מוחות' של מספר צוותים, וזאת כדי להגשים את התכלית של נקיטת זהירות יתר בטרם העמדה לדין (אם כי בכל פרמטר אחר, הוא שואף לשוויון בין 'בוזגלו' לגביר).

עו"ד יאיר גולן, סניגור פלילי, יודע את הלכי הרוח בציבור, ומודע לכך שיש מי שרואים באנשי החוק אשר מעמידים לדין אישי ציבור "מלאכי שרת" בעוד אחרים מכנים אותם "כנופית שלטון החוק".

גולן בחר לדון בפער בין עולם המושגים הפלילי, עולם של שחור-לבן, בו אדם זכאי או חייב בדין הפלילי, וזאת לעומת, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מעולם המוסר, שם התנהגותו של אדם יכולה להיות מוסרית יותר, מוסרית פחות, והכל עניין של גוונים.

הוא מצטט את ברק בפסק דינו המפורסם (והמצוטט לרוב) בעניין גרוסמן: "עלינו להלך על חבל דק המפריד בין האיסור הפלילי מזה לבין ההתנהגות הפלילית מזה גם אם זו פגומה מבחינה אסתטית ואתית". גולן, כמו רבים בציבור, קובל על עודף פליליזציה של החיים הציבוריים:

"אנו בעיצומו של תהליך של התפשטות יתר של המשפט הפלילי. התפשטות יתר היא מצב שבו המשפט הפלילי הולך ומנכס לעצמו כוח, הולך ונוגס בתחומי ביקורת ובקרה אחרים, עד שנוצר מעין מונופול, בין אם התכוונת לכך ובין אם לא".

עודף הפליליזציה של החיים הציבורים מחליש מנגנוני בקרה אחרים אשר דנים במוסר, ולא בחפות/אשמה בפליליים. הוא קובל על כך ששוררת כיום מגמה לאכוף התנהגויות פגומות דרך ההליך הפלילי, תוך אי שימוש בכלים אחרים.

הוא סבור שיש למחוק מספר החוקים את עבירת הפרת האמונים, וכי לא היה מקום להעמיד לדין במקרה של הנגבי, כי עשרות שנים "כולם ממנים פוליטית" (בשלב התגובות ישיב לו עו"ד אלי אברבנל תשובה נחרצת, מדוע היה צריך להעמיד לדין את הנגבי בפרשת המינויים הפוליטיים).

את המעשה המגונה שביצע רמון בחיילת ה' מכנה גולן "מעשה לא יפה", ובכך הוא רומז כי לא הייתה במעשה זה כל פליליות, אלא רק "התנהגות לא יפה", מה שמלמד כי לדעתו לא היה צריך להעמיד את רמון לדין, ולכל היותר לנזוף בו על התנהגותו ה"לא יפה" (גם על כך עו"ד אלי אברבנל יגיב בנחרצות, בשלב התשובות).

גולן סבור כי הולכים להליך הפלילי כי "זה הכי דרמטי", כותרות בעיתונים על אודות שר זה או אחר שנחקר כך וכך שעות, עשרות צלמים מתגודדים מאחורי אנשי משטרה אשר נושאים ארגזי קרטון אימתניים של חומרי חקירות. "זהו הנשק החזק ביותר שיש למערכת החוק במדינה דמוקרטית, זה מהלך של נוק אאוט. מה קורה עם הנוק-אאוט מתפספס?".

השחור-לבן הזה אשר טמון בדיכוטומיה פלילי/זכאי שגוי גם במובן זה שמי שלא הורשע או לא הועמד לדין תופש את עצמו כ"טהור" ציבורית, הגם שמוסרית הוא מוכתם.

האובר-פליליזציה של החיים הציבוריים מכתימה את מערכת הערכים, לשיטת גולן. פעם די היה בפובליציסט או בעיתונאי אשר מגנה מעשה לא-אתי כדי להרתיע. כיום מערכת הערכים נשחקה תחת אבן הרחיים של עולם המושגים והקטיגוריזציה הפלילי, אשר מחלק התנהגויות ל"זכאי" ו"אשם", בלא גווני ביניים. זה פוגם בחינוך הציבורי לערכים, לשיטת עו"ד גולן.

ה'אובר-פליליזציה' של החיים הציבוריים גם פוגעת בכוח המרתיע של הסנקציה הפלילית, שכן העמדה לדין של מי שאין לגבי מעשיו קונצנזוס כי הם חמורים (כמו במקרה רמון) מכרסמת בכוח ההרתעה של התביעה.

הגם שגולן סבור כי המעשה המגונה של רמון אינו אלא "מעשה לא יפה", באשר לאולמרט, הוא מסכים כי "יש קונצנזוס כי קבלת מעטפות הינה מעשה פלילי". הוא מצטרף לדעתו של מצא בעניין שבס, ולשיטתו, הפסיקות הסותרות בערכאות השונות מראות עד כמה עבירת הפרת האמונים הינה עבירה עמומה, אשר אינה יכולה להכווין התנהגות רצויה, שכן הנמענים של עבירה זו אינם יכולים להקיש מלשונה מהי ההתנהגות ראויה (וזאת להבדיל מעבירות ברורות, כגון גניבה וכדומה).

בשלב שאילת השאלות מגיב עו"ד אלי אברבנל, פרקליט מחוז ירושלים, באופן נחרץ ביותר באשר לטעת עו"ד יאיר גולן כי יש, לכאורה, שימוש יתר אינפלציוני בהליך הפלילי:

אברבנל גורס בנחרצות כי מרבית התיקים אשר הוגשו בעבירות הפרת אמונים נסגרו, בדיוק מן הטעם שהעבירה עמומה, בדיוק מן הטעם שלא צריך לאכוף סנקציה מוסרית בכלים של הליך פלילי.

בהתייחס לפרשת הנגבי הוא מסביר כי הנגבי המשיך למנות מינויים פוליטיים אחרי שהועמדו בפניו חוות דעת של היועמ"ש, אחרי שנקעה נפש הציבור מכך זה עשרים שלושים שנה, אחרי שמוצה הדיון הציבורי, ובשל התפארותו במינויים הפוליטיים: לדברי אברבנל הנגבי פרסם בקמפיין הבחירות שלו כי יש לבחור בו כי הוא ממנה פוליטית.

אברבנל מזכיר כי המשרה הציבורית היא משאב ציבור, אשר לכל אזרח אמורה להיות זכות שווה להתמודד עליה.

מינויים פוליטיים לשיטתו פוגמים באיכות השירות לציבור שכן אנשים שאינם מתאימים מאיישים משרות, הם פוגמים בהיררכיה פנים ארגונית שכן מי שמונה פוליטית סבור שהוא מעל מי שהוא אמור להיות כפוף להם.

לשיטתו של עו"ד אלי אברבנל, אך ורק כאשר נפש הציבור נקעה מן המינויים הפוליטיים, או במילים אחרות, רק לאחר שהסנקציה הציבורית מוצתה, פנתה הפרקליטות לסנקציה הפלילית.

בכך סותר עו"ד אברבנל את התזה של עו"ד גולן, ולפיה נעשה שימוש יתר בהליך הפלילי.