|
|
להפריד את הדת מהמדינה ביום העצמאות [צילום: AP]
|
|
|
|
|
חג המנגל הלאומי
בשבוע שעבר חגג עם ישראל יומולדת 61 למדינה. בניגוד לחגים הדתיים, יום עצמאות הוא חג אמורפי, החסר צביון רשמי. כחג ישראלי מובהק אי-אפשר להתעלם מאופיו העממי. יום העצמאות הוא חג המנגל הלאומי, חג הגששים, המערכונים ופטישי הפלסטיק. הציונות הדתית הוסיפה לחג, מסיבות אידיאולוגיות, מימד דתי. בתפיסת עולמה יום העצמאות הוא חג מקודש לכל דבר עם תפילות, הלל עם או בלי ברכה, וסעודות. למעשה הדתיים-הלאומיים משלבים את החג הדתי עם חג המנגל הישראלי. האמנם יש מקום להעניק לחג אופי דתי? לדעתי התשובה היא שלילית.
אנלוגיה חסרת בסיס
הרב אליעזר מלמד, אחד מרבני הדגל של התנועה, הוא דמות מוערכת בציבור הדתי, תלמיד חכם שפסקיו מעטרים את מדורי ההלכה בעלוני פרשת שבוע ובעיתונות הדתית. ראוי לציון מדורו הייחודי 'רביבים', שבו משלב הרב דברי הלכה באקטואליה.
עם זאת, הרב עורך אנלוגיה בין חגי חנוכה ופורים לחגיגת יום העצמאות. ולא היא. חנוכה ופורים נקבעו כימים טובים לישראל בראש ובראשונה על-רקע הניצחון הרוחני של עם ישראל, שנתלווה לו כתוצאה מכך הניצחון הפיזי. בחנוכה היה זה נצחון היהדות על ההתייוונות, המסומל בהדלקת נרות חנוכה (זכר לנס פך השמן, וכי נר מצווה ותורה אור). ואילו פורים ידוע בתפיסת חז"ל כיום מתן תורה שני שבו היהודים, כפי שמעידה המגילה, קיבלו עליהם את התורה מרצון. מעלתו היתירה על יום הכיפורים מתבטאת בקיום מצוות מתוך גשמיות, יין וסעודות.
הפרדת הדת מהמדינה
לעומת זאת, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמדינת ישראל הוקמה כמדינה חילונית מובהקת. מייסדיה ביקשו להדיח מקיום מצוות את העולים התמימים מארצות המזרח במבצע 'מרבד הקסמים' ובאמצעות המדריכים, והשאר כבר היסטוריה.
גם כיום המצב הרוחני רחוק מלהשביע רצון. חנויות פתוחות בשבת, וכן פועלות בארץ חנויות למימכר חזיר. גם הפסיקה המשפטית היא לא לפי ההלכה, ועוד. אומנם ייחודה של המדינה כקולטת עלייה, ובכך שהיוותה מקלט לפליטי השואה, אך באופן עקרוני היא מתנהלת כמדינה חילונית. תנועת התשובה (שהיא אנטיתיזה לחילון של תקופת ההשכלה), הישיבות ומוסדות הדת הם חלק בלתי נפרד מתנועת היהדות העולמית. יום העצמאות אינו שונה אפוא מציון יום הבסטיליה בצרפת, או יום שחרור העבדים בארצות הברית.
יתרה מזו, לא עת גאולה היא. רוב עם ישראל מתבולל בחוצות. הר הבית לא בידינו. מבחינה ביטחונית ארץ ישראל נשלטת ברובה בפעל בידי אויבינו הפלשתינים. הכניסה לשטחי A ו-B היא כידוע מסוכנת ליהודים. זאת ועוד, בתוך שטחי הקו הירוק אנו נתונים לסכנת טרור מתמדת, ועל כל מוסד ציבורי או פיננסי, תחת כל עץ רענן, יש אבטחה.
רבים מהכתומים הפסיקו להניף את הדגל ביום העצמאות, לא בגלל המצב הדתי במדינה אלא מסיבות פוליטיות על-רקע העקירה מגוש קטיף הזכורה לשמצה.
מעבר לכך, לא סוד הוא כי גם אנשי ההשכלה והתחייה, כמו גם היהודים חברי התנועות הסוציאליסטיות, שכפרו בתורה, סימלו בעיני התנועה את המשיחיות, משום שהובילו להקמת המדינה. מאחורי חג העצמאות עומדת אפוא התפיסה הציונית–דתית, המקדשת את המדינה והצבא, ורואה בהם אתחלתא דגאולה. אולם בניגוד לארץ ישראל הקדושה, הם מוסדות חילוניים מובהקים הנבחנים בכלים קיומיים ואסטרטגיים, ונעדרים אפוא כל מימד של קדושה, ולכן יום העצמאות הוא חג חילוני מובהק. דומני כי מתן אופי דתי לחג הוא סוג של כפייה דתית מלאכותית, ועם כל הכבוד - ראוי ביום זה להפריד את הדת מהמדינה.
