שופכי-דם ישראלים, וגם יהודים (האמנם?)

העיסוק ביחסים בין יהודי ארץ-ישראל משני עברי "הקו הירוק" פושט צורה ולובש צורה מבלי שיתייצב מאן-דהו, יאזור אומץ ויציג את הנושא עירום ועריה כפי שהוא באמת. נוח לחשוב שמדובר בפיצולו של ציבור הומוגני לימניים נגד שמאלניים, דתיים נגד חילוניים, ציונים נגד פוסט-ציונים, מציאותיים מול משיחיסטים הזויים, נורמלים נגד משוגעים ועוד כהנה וכהנה המצאות יצירתיות מבלי לגעת בשורש הבעיה ולהתייחס אל המחנות הללו פשוט כאל אויבים בלב ונפש, אלה במערב שונאים מיוזמתם ואלה במזרח שנואים בעל-כורחם.

כל מי שקורא את מאמרי עיתון הארץ אינו יכול להתעלם מן השנאה היוקדת הבוקעת מכל השורות וביניהן, כלפי כל סממן המזכיר את "המתנחלים הארורים". השנאה הזאת אינה מאובחנת בהגיון פוליטי כלשהו שהרי המציאות טפחה לא פעם בתירוציה של אותה שנאה והוכיחה לעמוס שוקן, לגדעון לוי, לעמירה הס, ליואל מרקוס, לעקיבא אלדר, ליוסי שריד, ליצחק לאור, לזאב שטרנהל ולשכמותם (אמנון אברמוביץ למשל...) שקוצר ראייתם מאפיל על תחזיותיהם. השנאה הזאת אינה אלא שנאה עיוורת שביסודה קהות השכל.

עיתון הארץ הוא המוביל את המישטמה התקשורתית הזאת נגד ההתנחלויות והמתנחלים ורואה בהם את חזות כל הרעות הפוקדות את מדינת-ישראל. כנגד זה, הציבור היהודי-ציוני ובמיוחד זה המתנחלי, רואה בעיתון הארץ, על גרורותיו בתקשורת הישראלית, גידול סרטני רעיל המאיים לכלות את חזון תקומת ישראל בארצו. מדובר איפוא במחנות ניצים שמרחפת עליהם הסכנה להילחם זה בזה עד להכרעת אחד מהם או עד שיעברו שניהם מן הארץ לקול מצהלות האויב החיצוני להם.

אך בעוד מחנה הארץ קורא בפירוש למלחמה במתנחלים ולהשמדת ההתנחלויות, לרבות המלצות אופרטיביות לערבים לרכז את המלחמה רק נגד ההתנחלויות והמתנחלים, עסוק המחנה היהודי-ציוני-מתנחלי במאמצי פיוס עקר בלא טעם ותוחלת המזינים עוד יותר את התיעוב והגועל ומאדירים את הטינה כלפיהם.

הפרופסור זאב שטרנהל כתב: "רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (דבר - 5.4.1988), "אילו הייתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות" (הארץ - 11.5.2001). לאט לאט "מבינים" הערבים מהי "תבונה" בעיני היהודים, וכך יצא לו מוּסָא טִּיט, תושב הכפר חירבת צפא אל התנחלות בת-עין, וב"תבונה" המומלצת רצח את הילד שלמה נתיב בן ה-13 ופצע קשה ילד נוסף בן שבע הי"ד. על דברי ההסתה הללו לא נענש הפרופסור שטרנהל, נהפוך הוא, הוענק לו פרס ישראל על מחקריו ההיסטוריים שהביאו אותו ככל הנראה למסקנות אקטואליות הרות אסון כאלה.

קירוב לבבות נוסח שטרנהל

יש להיישיר מבט נוכח המציאות העגומה הזאת ולהסיק מסקנה בלתי נמנעת שאין מדובר בציבור הומוגני. ואם רוצים לחדד יותר את זהויות האויבים משני צידי המתרס הרי אלה "היהודים" מול "הישראלים". לפני שמתמודדים עם האויב הערבי נדרשת הכרעה היסטורית בין "היהודים" ל"ישראלים" שלא יהיה מנוס ממנה. "הישראלים" השכילו ומשכילים להילחם ב"יהודים" באמצעות גיוס דעת הקהל בתקשורת המקומית והעולמית, באמצעות בתי המשפט ובהסתה של הערבים ושיסוים ב"יהודים". תמיד טענו, טוענים ויוכלו לטעון שידם לא שפכה את הדם הזה. והדם נשפך ונשפך וכבר זורם לו מן הפלגים אל הנהרות והימים.

זה רק עניין של זמן עד ש"היהודים" יתעשתו ויקראו את מפת המציאות כפי שהיא ללא כחל ושרק. כמה זמן אפשר לצעוד מעדנות בגֵו זקוף ובראש מורם, שולָל? עד מתי אפשר לראות במבקשי נפשנו אחים עם גורל משותף ועוד לשמש להם בגופנו חומת מגן? הרי הדרך פְּצוּלָה, המחשבות מנוגדות בתכלית, והשנאה שלהם מושלת בבוז! מה הטעם בנסיונות "פיוס" דחויים מראש? די! החשיבה תובעת ריענון מן הקיבעון שכבר אין לו אחיזה במציאות ורק ביטולו המוחלט ירענן אותה.

חייבים להשיב מלחמה שערהּ! בשום שכל ועל-פי החוק! פיוס בין "יהודים" ל"ישראלים" הוא מן הנמנע כיום ולצורך הגשמתו בעתיד נחוצה הכרעה חד-משמעית ביניהם. ישנן אינספור דרכים להביס את ה"ישראלים" ולהבטיח את קיומו של הבית הלאומי ל"יהודים". על אחת מיני רבות אני מבקש להמליץ כאן ברוח המלצתו של הפרופסור זאב שטרנהל, ורק על דרך המָשָׁל:

מתיישבי ארץ-ישראל ביהודה ובשומרון בשיתוף עם יהודים באשר הם, יקימו גדודי הגנה מאורגנים ומסודרים לשמירה אך ורק על ישובי "היהודים" הקרויים "התנחלויות". מטרת הגדודים הללו תהיה לשמור מכל משמר שמירה קפדנית במרחבי היישובים על כל צעד ושעל בהם. כל ישוב ידאג סביבו למיקוש צפוף, "פילבוקסים", מגדלי שמירה ופטרולים ניידים בסיוע מערכות קשר מתוחכמות ואמצעי ראיית לילה. כמו-כן יש לתכנן מערכות הסעה מאובטחות ברכבים ממוגנים מן היישובים ואליהם. אין לשמור על הדרכים עצמן אלא רק על ההולכים והנוסעים בהן - כלומר רק על "היהודים".

מנגד יש לפעול במרץ לביטול כל המחסומים ביהודה ובשומרון למעבר חופשי לחלוטין של כל הערביים מכל מקום אל כל מקום. לעודד את תביעות השמאל הישראלי ולאפשר לכל "יולדת" ולכל "חולה" להגיע לכל מקום שיחפצו. בלי סריקות ובלי בדיקות "משפילות"! בכך, יפסיקו ההתנחלויות לשמש חומת מגן לכניסת מחבלים חמושים אל ריכוזי "הישראלים" בשפלת החוף ולפרוע בהם כאוות נפשם. נאמץ את חשיבת "הישראלים" ועל כל פיגוע רב-הרוגים נזכיר להם את עצם ישיבתם הם, על אדמת-מריבה "לא להם".

נתמוך בפתיחת כל המעברים בין יהודה, שומרון וחבל עזה למעבר עובדים וסחורות לישראל וממנה כצעדים "הומניטריים בוני אמון" בין האוכלוסיות, בידיעה ברורה שבין "העובדים" יסתננו מפגעים שאהידים ובין "הסחורות" יוברחו מטענים רבי-עוצמה שיעדיהם יהיו קטל והרס! נטען את כל הטענות הנדושות ונשתמש בכל הארגומנטים המביכים של "הישראלים" - מדוע לקצוף על כל עדת הערביים גם אם יש ביניהם חוטאים? ערבי שחטא, ערבי הוא! גם הערביים נולדו בצלם אלהים ומגיעות להם כל זכויות הפרט לרבות חופש העיסוק, התנועה, הביטוי וההתארגנות.

נראה לי שזו השפה הראויה והדרך היחידה לקירוב הלבבות בישראל היהודית.