|   15:07:40
דלג
  זהר נוי  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
מה צריך לדעת כשמתכננים חופשה באילת?
כתיבת המומחים
המדריך המלא להלבנת שיניים

נתגלו יומני שבתי צבי: אמת או זיוף?

ימים אחרים בעזה: קהילה יהודית גדולה ותקופת נביא השקר - גילויים מרעישים חשיפה: לאחר 350 שנה שבתי צבי מציג את גרסתו הספר שפרסם זאב גולן מנפץ מיתוסים היסטוריים על חייו
08/05/2009  |   זהר נוי   |   ספרים   |   תגובות
כריכת הספר

עזה הייתה במוקד אירועים מסעירים ביהדות כאשר שכנה שם קהילה יהודית גדולה. בשנת 1665 יצאה מעזה בשורת משיחיותו של שבתי צבי שפגש שם את "נביאו", נתן העזתי. מעזה שלחו מכתבים לכל קצוות העולם היהודי, המבשרים את בואו של המשיח שבתי צבי.

על-רקע אירועי התקופה האחרונה, יצא לאור 'יומני שבתי צבי' (בהוצאת הספרים אוריון), האמורים להיות יומניו של המשיח-המדומה שבתי צבי, המביאים את סיפור פגישתו הראשונה של שבתי צבי עם נתן בעזה, ההתקפות של התושבים המקומיים על היהודים הגרים בעזה, והפתרונות המוצעים על-ידי מנהיגי הקהילה היהודית להפסקת ההתקפות מעזה.

כמו-כן מסופר ב'יומני שבתי צבי' על יציאתם של שבתי צבי ונתן העזתי מעזה, וניסיונו של שבתי צבי להנהיג מדיניות אחרת בעולם היהודי, אשר אמורה הייתה להביא לגאולה השלמה. 'יומני שבתי צבי' גם מביאים את הסברו של שבתי צבי לעזיבת עמו והמרת דתו.

גילויים מרעישים כלולים ביומנים הללו, המיוחסים למשיח השקר הידוע ביותר בתולדות עם ישראל, שבתי צבי, ואשר נתגלו לכאורה בבית כנסת עתיק בטורקיה. היומנים נערכו לספר על-ידי החוקר זאב גולן ויצאו לאחרונה לאור. חוקרים סבורים שקרוב לודאי כי מדובר בזיוף, ואין שום אסמכתא אחרת למהימנותם.

שבתי צבי נולד לפני 384 שנים באיזמיר שבטורקיה, ונחשב לאחד ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו נוסדה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו. על-פי ההקדמה לספר החדש, נתגלו היומנים בחורבת בית כנסת בעיר הולדתו של שבתי צבי בטורקיה.

עורך היומנים, זאב גולן, מעמיד במרכזם את השאלה: "האם האמת היא ששבתי צבי הציל את ישראל?" . על-פי 'יומני שבתי צבי', שבתי צבי נאלץ להמיר את דתו ולהתאסלם לא כדי להינצל מגזר דין מוות שהוציא נגדו הסולטן הטורקי, כפי שמתנגדיו טוענים כבר כמעט 350 שנה, אלא כדי לשכנע את הסולטן לוותר על תוכניותיו לערוך פוגרומים ביהודים. "היומנים מאלצים אותנו לדון בשאלה: האם שבתי צבי מילא תפקיד משיחי בהיסטוריה של עם ישראל?", אומר גולן.

יומני שבתי צבי מתארים את התלבטויותיו המשיחיות של שבתי צבי לפני שפגש בנתן העזתי, את פגישתם הראשונה בעיר עזה, את מסעם בארץ-ישראל והיתקלויות עם מתנגדיהם, את נאומו החשוב ביותר של שבתי צבי בחזרתו לאיזמיר, את שיחותיו עם תומכיו ועם טוענים אחרים לכתר המשיחיות, את ישיבתו בכלא הטורקי ואת מפגשו עם הסולטן - בו התאסלם. היומנים מסתיימים עם פרידה נרגשת מנתן העזתי, המצליח לבקר את שבתי למרות החרם הרבני.

לפני כשני עשורים הגיע גולן לביתו של שבתי צבי באיזמיר ונבר בבתי הכנסת המקומיים ובבתי הקברות העתיקים שבמקום.

זאב גולן מסרב להגיב לטענות נגד היומנים, מעבר לציון העובדה ש"אני עבדתי על הטקסט אבל איני מומחה לכתבי יד טורקיים. ציפיתי שהיומנים יעוררו הרבה רוגז ותסכול. הדברים הנאמרים בפיו של שבתי צבי נוקבים גם היום ומעמידים את כל חיינו בארץ באור שונה. עובדה, חששתי במשך שנים להרשות את פרסומם. אבל עדיף להתמודד עם האמת ולא לברוח ממנה".

כיוון שהוצאת אוריון אינה יכולה לערוב לאמיתותם של המסמכים, היא החליטה להוציא אותם בתור ספר הגות.

על-פי המסופר בהקדמה לספר, היומנים התגלו בחורבת בית כנסת ב"רחוב היהודים" המקומי. בכל אופן, מובאת בהם גרסה לפרשה שהסעירה את כל העולם היהודי בזמנו.

בטקסט שלפנינו, שבתי צבי מבקר בחריפות את המנהיגות היהודית אשר התנגדה לניסיונו להחיש את הגאולה. שבתי צבי, לעומתם, מתגלה כאדם אכפתי ורגיש הנע בין שכנוע פנימי עמוק בצורך להחזיר את היהודים לציון ולבנות את בית המקדש, לבין ייאוש כאשר אין הוא מצליח לשנות את האופי הגלותי של העם המסרב ללכת אחריו.

"היומנים מציגים את הבעיה של כל מנהיג המקדים את זמנו או הנאלץ להיאבק עם הקהל שלו יותר מאשר עם זרים", אומר גולן. "היומנים מעלים שאלות שעד היום הן מפחידות: שבתי מתווכח על מטרת הישרדותו של העם היהודי, על הצורך בבית המקדש, ועל התפקיד האנושי מול הסתמכות על שמיים בתהליך המשיחי".

הגילוי המרעיש ביותר ביומנים נובע מפגישתו של שבתי עם הסולטאן הטורקי. במפגש זה התאסלם שבתי צבי, מי שאמור היה להיות משיח היהודים. שבתי מסביר שעמד בפני איום שהכוחות המוסלמים יחסלו את היהודים במזרח התיכון והחליט להציע את עצמו כקרבן במקום עמו (הסבר זה להמרת דתו נתמך על-ידי כתבי יד עתיקים הידועים כשבתאיים).

גולן טוען: "שבתי צבי של היומנים מנסה לעורר את עם ישראל מתרדמתו הגלותית וללמד אותו איך למרוד - אם נגד הטורקים, אם נגדו אישית. במובן דיאלקטי, שבתי צבי מילא תפקיד חיוני בתהליך הגאולה".

הספר מעורר התהיות יומני שבתי צבי חושף פרטים על האיש והתעלומה – שבתי צבי, ומציג תמונה מרתקת של תקופה המוגדרת כאחת הסוערות בחיי עם ישראל.

האם רצה שבתי צבי להביא את הגאולה או לרמות את העם? מי ניסה למנוע ממנו לגאול את עמו? מה עובר על מי שמציע סוג ישועה שהעם ומנהיגיו לא רוצים? מדוע העמיד הסולטן את "מלך היהודים" למשפט ומה התרחש בפגישתם?

"ה' הוא נחלת הגלמודים"

קשה, קשה. מתיש הוא המסע לאורך ההיסטוריה היהודית. יצאתי לדרכי. פסעתי באיטיות ברחובות הכפר. ניסיתי להבין איך חיו בני עמי, אבותיי, היהודים הטובים, וחבריהם. היה קר, סוער. מדי פעם כפור. תושבי הכפר צפו בי מרחוק, כאילו שלא הייתי שייך. לשווא חיפשתי שלטי הכוונה ושמות לרחובות. עיכבתי הולכי רגל. ביקשתי שיצביעו על הדרך לרחוב ירוזלמסקיה. ההלכתי ברחובות אלה או שחלמתי אותם? אני כה עייף, כה יגע.... שלטים ביקשתי. לרחובות לא היו שמות. רק מודעות תלויות: "ממקום זה נשלחו מאות למותם". מה עושים באתר כזה? בוכים? מתפללים? ברחתי. "יד וזיכרון ללוחמינו שמסרו את נפשם". בכיתי, ושוב ברחתי. ידעתי שאני מחפש בית כנסת, כי הגיעה שעת המנחה. שוטטתי בין בתי העץ העתיקים והבנתי: אני נמצא בשכונה היהודית, ודאי אמצא בית כנסת באזור. הכפריים הצביעו על מסעדה גדולה וירוקה והסבירו בצער שבית הכנסת עמד שם, אבל, כמובן, הוא נשרף. כמובן. לבית הקברות, התחננתי, קחו אותי לבית הקברות. בית הקברות, הסבירו בצער, בית הקברות כמובן נותץ. כמובן. ובכול זאת – שם ביער, אמרו. ניגשתי - הייתי חייב להגיע לבית הקברות ולשוחח עם אבותיי.

האילנות המתינו לי שם, והתנענעו ברוח המקפיאה הלוך ושוב, הלוך ושוב. התנענעו, התפללו. ראיתי שהאילנות התעטפו בטליתות של כפור והתנענעו – כמנהג היהודים עטורי הזקנים הלבנים, לבושי הגלימות השחורות ומכוסי הטליתות הלבנות. אילנות אלה צמחו מקברי היהודים הטובים של אותו הכפר, קברות שנותצו, כמובן, ואילנות אלה התנענעו בעבור יהודים אלה אשר לא הלכו יותר לבית הכנסת אשר אינו קיים. הם המתינו לי, האדם העשירי, כדי שאשלים את המניין ואתפוש את מקומו של שליח הציבור. טיפסתי מעל לגדר החלודה, נכנסתי לתוך החורשה הקטנה, דרכתי על קברות אבותיי, קברים ללא מצבות של אבות אין-ספור. קראתי לאילנות הקדושים, שתפילתם היא תמידית, והעפתי מבט לעבר השמים שבכיים הוא נצחי, לחשתי וזעקתי: יתגדל ויתקדש שמיה רבא. אבינו שבשמים, הרשה לנו להגדיל ולקדש את שמך הגדול. הרשה לנו - הרשה לי, הבן שחזר לאילנות, והרשה להם, העצים האלה אשר הם שרידי יהודיי הטובים - הרשה לנו להלל ולקדש את שמך הגדול, א-ל איום. ויתקררו הרוחות, ויתרחקו אנשי הכפר, ותתקשה האדמה הקפואה, ויתקדרו השמים ויסתירו האילנות את פניהם בטליתותיהם, וירעדו בהשיבם: אמן, סלה.

א-ל עליון, האם גורלנו להישרף ולהינתץ ולהישמד? האם נגזר עלינו להיראות רק בענפיהם של אילנות קפואים, וגם אז רק לעיני מקובל יהודי נודד וחצי-משוגע?

הבדידות בחורשה הייתה נוראה. עד אז לא הכרתי בדידות כה איומה, ובכל זאת חשתי את קרבת השכינה. ככל שהתרחקתי מבשר ודם, חשתי את קרבת הבורא.

ה' הוא נחלת הגלמודים.

"שמעתי את קולו לפני אלפי שנים"

הקהל דרש שאספר לו על אודות עשרת השבטים: "עשרת השבטים, שבתי, מה עם עשרת השבטים?".

אמרתי להם: "אני מביא לכם את בשורת עשרת השבטים! בדברנו פה, הם כבר בדרכם. בארץ הסקוטים הרחוקה עוגנת ברגע זה אונייה, מפרשיה משי ודגלו של שבט זבולון בראש תורנה. מהרי הצפון וממדבריות המזרח מתקבצים השבטים. הם באים מעבר לנהר הסמבטיון וצועדים לעבר ארץ הקודש. עשרת השבטים האבודים צועדים. בראשם צועד אריה ונחש עקלתון בפיו. עם כלביא יקום! כפיר שואג לטרף! הנה, אלה מרחוק באים, מאפריקה השחורה ומגדות נהר הגנגס ומארצות הצפון, על כנפי נשרים. רונו שמים וגילי ארץ, הנה אלה באים, מזמורי דוד על לשונם, ושמי, שבתי צבי, ארוג בדגלם!"

ואשמע את הקהל מריע: "הללו י-ה!"

אך באותו רגע עלה הקול מתוך הקהל, לא קולם של חיילים המתכוננים למלחמה, ולא קול ענות גיבורים, אלא קול ענות חלושה, ושמעתי: "שבתי! משיח צדקנו! נצר לדוד המלך!" נזכרתי והכרתי את הקול. כאשר ביטא את השם דוד, נזכרתי. שמעתי אותו פעם, לפני אלפי שנים. זהו קולו של נבל הכרמלי, שהוא קולו של סנבלט השומרוני העומד על הדרך למקדש ומשטין, שהוא-הוא קולו של המתייוון שלחם בחשמונאי. זהו הקול של המומר לתיאבון, זה קולו של הנצלן והעלוקה, זה שמוצץ את דמי ודמו של העם, בכדי להשמין על חשבוננו ומדמנו. זה קולו של האדם התאוותן, הרוצה לעמוד בראש הקהל כדי שיוכל לחיות על חשבונו, קולו של התאב לשלוט על שכניו וחבריו, עירו ועמו, רק כדי לשלוט על מישהו, כי קל יותר לשלוט על זולתו מאשר על עצמו. זה האדם שמחפש תמיד מקום להתגדר בו ולהתפאר בו. זה שלא רואה ולא רוצה חזון וגדולה, ושמטבעו, אפילו ללא תכנון ומחשבה תחילה, בראותו את איש החזון או המעש, חייב לעצרו, לזרוע קוצים בדרכו, ולמנוע ממנו לרפא את שבר עמו. הוא חושש שבעלות ישראל על דרך המלך למלכותו, הוא, המומר לתיאבון, יישאר מאחור ולא ימצא את הווריד שממנו יוכל למצוץ את הדם של פשוטי העם. הכרתי אותך, נבל! זיהיתי אותך, סנבלט! לא שכחתי את קולך, מתייוון! מסרת את עצמך לרומא! מסרת את אחיך לאויב! איפשרת לחילות זרים לעשות ביהודי הגליל שמות והכרזת על ניצחונך! פלביוס שכמותך! הנך בינינו תמיד, תאוותן בינוני, עד שנקום ונמגר אותך אחת ולתמיד.

"לאבד את המנהיגים כדי לשמור על הילדים"

היום באה אליי משלחת המורכבת מנכבדי העיר עזה [...] סיפרו לי על אודות התלאות הבאות עליהם והרעות התכופות שרק התגברו מאז ביקורי במקום - ההתקפות החוזרות ונשנות של הנוער על היהודים, שריפת בתי הכנסת הנותרים ומעשי רצח לא מעטים, המכוונים בעיקר כלפי הילדים. האיום על חייהם מתגבר מיום ליום. הציעו לי להתחשב במצבי, שהנני במעצר בצפון, ועתידי אינו נהיר. "אנא ממך", אמרו, "תתחשב בטובת הקהילה ותמנה אותנו להנהיגה". עניתי, שאם אמצא צדיק ביניהם, אותו אמנה. נדמה לי שלא הבינו את הרמז, שמבקש אני למצוא את הצדיק בסדום. הרי לא התביישו. כל אחד מהם פתח בניסיון לשכנעני מדוע כדאי לסמוך עליו. הם פרשו שלל נימוקים שנועדו לשכנעני, החל בניסיון רב בקרבות רחוב, יכולת להתעלות ולראות את התמונה הכוללת, פופולריות בקרב הציבור, יכולת תמרון ותחכום, וכלה בנימוק בעל משקל – קשרים טובים עם עשירי תבל. ואם לא די בכך, הגיעה אפילו אישה אחת וטענה שהיא, ידה לא הייתה במעילות הכספיות והמוסריות שהתרחשו בשנים האחרונות, וניקיון כפיה מכשירה להנהגה.

ניסיתי להסביר גם לאישה גאוותנית זו את חוסר מוסריותה. "... את היית מודעת לכל המעשים הלא מוסריים שתיארתי כאן, ... את ממלאת את תפקידך הקטן, אדם קטן שכמותך, במכונת המוות, את תומכת באנשים לא מוסריים ואפילו נהנית ישירות או בעקיפין. עכשיו את רואה כי משום תמיכתך באנשים לא מוסריים במערכת רקובה נהרגו חברייך. האם ידייך לא שפכו את הדם הזה? השאלה היא מוסרית, כמובן.... ידעת ובחרת להיות חלק מקבוצה רעה זו, אחת מקציני סדום, ידעת את טיב האחראים והנהגים ובחרת לתת להם את ידך. את ביצעת מעשה לא מוסרי. הנך אדם לא מוסרי".

השיבה האישה, שאם ראש הקהילה הקודם לא התאים לתפקיד, זה הזמן להחליפו. לטוב או לרע, אין יותר טוב ממנה. עניתי לה: "את ככל הנראה לא מבינה את מצבך, מה שלא מוסיף לך כבוד. מילא, אדם יכול להיות לא מוסרי, אבל עליו לפחות להבין את מעשהו. את לא יודעת ולא מתבוננת". הוספתי ואמרתי לה: "הרי את טובלת והשרץ בידך. ראש הקהילה העומד שם, הוא השרץ, ואת מחזיקה בידו וטובלת. הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?... לא טיהרת את השרץ בטבילתך עמו בידך, אלא טימאת את עצמך בטומאת המת. בעיניי דינך כמו כל טמאה למת, להיות מורחקת מהמחנה".

אנשי המשלחת ניסו להשיב, אך סבלנותי פקעה, ובעיניי הייתה כל החבורה הזו כבר מוקצה מבחינת מיאוס. ואומר להם: "כל ההנהגה שלכם היא מצורעת מראשה ועד כף רגלה, אין בה מתום. גם מי שבחר להיות ראש לשועלים, אבל גם מי שבחר להיות להם זנב, כולכם אינכם אנשים מוסריים, כי בחרתם ביודעין להתקרב לדבר שקר. ידיכם שפכו את הדם הזה ועוד יהיו מגואלות בדמים אשר יישפכו בעתיד, חס ושלום. כן, ידיכם - וגם ידי האנשים ה"טובים" לכאורה, הסובבים אתכם היום המכהנים בכל תפקיד שהוא, אשר הצטרפו לראש הקהילה העומד פה. אתם יודעים בבירור שהוא ושומר ספו, וגם בניו וגם חבריו, הינם מושחתים ורשעים. מטרתם היחידה הייתה והינה לחזור על מחדליהם הקודמים, אלה שעודדו את הכנופיות האומרות לכם בפירוש, שבכוונתן לשרוף אתכם. כולכם אנשים לא מוסריים אף-על-פי שאני ועמי חפצים למצוא ביניכם אנשים טובים ומוסריים....

"כל ההנהגה שהכרתי - כל היועצים, כל המדווחים, וכל העומדים בצד וצופים - כולכם מכרתם אותנו, דרדרתם את הכרכרה בה אנו יושבים לתהום, ואתם טוענים היום שכדאי לתת בידיכם את המושכות, שתהיו אחראים, עגלונים ומתקני דרכים עתידיים. מעשה זה הינו אולי המעשה הנבזי מכולם.

"במשך זמן רב מאבדים אנו את ילדינו כדי לשמור על מנהיגינו. הגיע הזמן לאבד את המנהיגים, כדי לשמור על הילדים...".

זאב גולן עוסק במחקרים היסטוריים ופילוסופיים בירושלים. בין ספריו: 'שופרות של מרד; משק במשבר' (עורך); ובאנגלית: 'God, Man and Nietzsche'.
תאריך:  08/05/2009   |   עודכן:  08/05/2009
זהר נוי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
נתגלו יומני שבתי צבי: אמת או זיוף?
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
שבתאי.מה זה אומר?
8/05/09 20:28
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ליקויי בנייה כרך ג' מאת א' בן-עזרא בהוצאת "בורסי" - 395 עמ', כריכה קשה, המשך לכרכים א' ו-ב' בסידרה, מיועד לעורכי דין, מומחים, מתכננים, יזמים ולאנשי אקדמיה בתחום.
08/05/2009  |  ד"ר אברהם בן-עזרא  |   ספרים
שושנה ויג רושמת בעמוד אמצעי של ספרה (ע' 60): ..."אַת לֹא מַסְפִּיק/מְשֻׁגַּעַת/אַתְּ לֹא מַסְפִּיק/מְשׁוֹרֶרֶת"... מאין שואבת היא רעיון זה? מסתבר שהאג'נדה מכתיבה את הכללים. ואם אין עומדים בה, אז מה קורה? אזי, 'החברה' פולטת אותם החוצה מבין שורותיה. אין מקשים בשאלה מי שמךָ?! האח הגדול קבע. על-כן בשורה אחרונה של השיר מסכמת ויג: ..."אַתְּ פּוֹחֶדֶת/לֹא לִהְיוֹת/מְ-שׁוֹ-רֶ-רֶת". המבין, יבין. מי שנפלט החוצה, לא יהיה 'מקובל'.
07/05/2009  |  אדלינה קליין  |   ספרים
אי-הבנה וסילופים המכתימים את דמותו של הרצל מאה שנה לאחר מותו, מהווים הסימנים הבולטים של משבר הזהות הפוקד היום את החברה ישראלית. עמוס אילן, אחד הביוגרפים הראשונים הישראלים של המנהיג הציוני, קבע ללא הגזמה כבר ב-1977 "שבישראל של היום, הרצל מציין לא יותר משם של רחוב".
04/05/2009  |  ד"ר יצחק וייס  |   ספרים
בגיל שלוש וחצי נמלט יעקב שגיא עם שרידי משפחתו מאימת הנאצים שפלשו לזמברוב, עיר הולדתו שבמזרח פולין - בדרך נס שרד ביער קור אימים ורעב שלא ניתן לתאר, עד סוף המלחמה.
21/04/2009  |  לילך רז  |   ספרים
"שנאה" הוא קובץ סיפורים המתאר מעשים שבוצעו באחת התקופות האפלות ביותר של האנושות, בשנים 1945-1941, במחוזותיה המזרחיים של פולין, ה-Kresy. סטניסלב סרוקובסקי, סופר, מחזאי, משורר ומתרגם פולני, היה עד למאורעות המתוארים על ידו וחווה אותם אישית בהיותו ילד. הספר תורגם בידי שמואל רוטברד.
21/04/2009  |  זהר נוי  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
אלי אלון
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
מירב ארד
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il