הבשורה המרה שבה הוכינו בערב שבת קודש חול המועד פסח, על פטירתו הפתאומית של משה מירילשוילי ז"ל, ממשיכה עדיין להדהד בלבנו. אישיותו המיוחדת ורבת האנפין, והחלל הגדול אותו השאיר, חלל שהנפטר ז"ל מילא במעשיו הטובים, כדמות מופתית השמורה לאנשי מעלה ואצולה, תיזכר בדפי ההיסטוריה של עם ישראל בכלל ושל בני יהדות גרוזיה בפרט, לדורי דורות. הלך מאתנו אדם גדול, ענק במעשים, חותם מעשיו הטובים ורוחב טוב לבו חקוקים על לוח ליבם של אלפים ורבבות מבני עמנו, אשר הם המעידים עליו, על גדלותו כאדם כמו גדלותו במעשיו.
קשה היא הפרידה, קשה להתנחם על גודל האבידה. הוא שהיה לי, כמו לרבים אחרים - כדמות אבהית - איננו עוד אתנו! הוא שהיה התומך והמסייע, המקשיב לרחשי לב העם - ההמונים, הוא שהשתתף בצער - כמו בשמחת הזולת, הוא שיראתו קדמה לחוכמתו, הוא הגדול בענווה ובצניעות, גדול בעשייה בסתר מאשר בגלוי - הרחק מעין הזרקורים ומעין הרואים, לא עמד במעמסה הכבדה שרבצה על לבו. לבו הטהור נדם לפתע במיתת נשיקה - כאילו הקב"ה חיבק את נשמתו הטהורה ולקח אותה עמו לגנזי מרומים.
הוא כאב את כאב הזולת, הבין את צערם של הנזקקים - הנחבאים אל הכלים. דווקא בהם שם את יהבו. דווקא באלה שעין הזרקורים מתרחקת מהם, בשונה מהכלל הרווח בימינו - לעשות (אם כבר...) בצל התקשורת והפרסום. אותם הוא טיפח, בהם הוא תמך, הרים אותם לגבהים, וכל זאת בסתר ובצניעות.
גדול היה האיש, בנתינה וחסד, באהבת התורה ותלמידי חכמים, בענווה וצניעות, ביראת אלוקים, צדיק בנפשו וענק באמונתו - אמונה פשוטה, מניחוחות הימים ההם (שאינם עוד אתנו) - אותם ינק מאבותיו - ממשפחת האצולה, כמי שצמח בירושלים של גרוזיה - בעיירה קולאשי, בה עוצבו דמותו ואישיותו.
ככל שנחבא אל הכלים וברח מן הכבוד, כך הכבוד רדף אחריו (תלמוד בבלי, מסכת עירובין דף יג ע"ב) ואורו האיר לעולם כולו. שמו הלך לפניו והוזכר לא אחת אצל נגידים ומושלי ארץ, מחברי כנסת, שרים ועד ראש הממשלה ונשיא המדינה. כאשר הודעתי על הבשורה המרה לכבוד הנשיא שמעון פרס, הלם וצער עמוק ניסוכו על פניו. כפי שביטא זאת במכתב מיוחד ששלח למשפחת המנוח.
אי-אפשר היה לא להתפעל מסבלנותו ואורך רוחו, גם כאשר היה מדובר במקרים קשים, היה תמיד חותך לגשר על הפערים, ולנסות לפתור את הבעיות בדרכי שלום. לא היו אלה מקרים פשוטים, דווקא שם הראה האיש משה את גדלותו כאשר היה הוא בגדר "עובר על מידותיו" ומתלמידיו של אהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום" - מעלות השמורות לאנשי אצולה המיוחדים בעם.
בהגדרה של "צדיק" מצאנו שלושה סוגים: הגבוה מכולם הוא מי שזוכה ללמוד וללמד, וגם טורח ומסתובב מעיר לעיר ויורד אל העם ללמד את העם תורה ומצוות. בדרגה זו זכה שמואל הנביא, כמאמר חז"ל (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נו, ע"א): "שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן (שופט) אותם בעריהם" - לא חיכה שיבואו אליו - כמנהיג, אלא הוא ירד אל העם. השנייה - היא כת הצדיקים המקיימים את התורה, לומדים ומלמדים ומורים דרך לעם. אך העם בא אליהם. השלישית - אלו הלומדים רק לעצמם ואינם מלמדים כלל.
כך במחזיקי התורה ולומדיה בממונם, שעיסוקם העיקרי הינו במסחר על-מנת לחזק את ידי הלומדים - גם בו ישנם את שלושת הדרגות של הצדיקים שהגבוה שבהם הינו מחזיק התורה היורד אל העם, לצד אלה שהעם בא אליהם או המחזיקים תורה לעצמם. על משה רבנו בתחילת דרכו אומרת התורה: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם...". אומרים חז"ל (מדרש): שמשה רבנו סבל יחד עם העם במצוקתו - כזה היה האיש משה מירילשוילי ז"ל, יחיד ומיוחד, דוגמא ומופת לרבים אחרים. המנוח כיתת רגליו ממקום למקום על-מנת לחזק ולסייע לכלל ולפרט בכל המצטרך. בעניינים גשמיים ורוחניים. הוא לא הסתפק בעזרה "בשלט רחוק", הוא ראה את המצוקות של העם מקרוב, הסתובב מעיר לעיר וכאב את כאביו. הוא ידע את גודל האחריות הכבדה הרובצת על כתפיו הרחבות, ועמד במשימה הקדושה כחלוץ לפני המחנה. הוא משתייך לזן מיוחד של צדיקים מהדרגה הגבוהה ביותר - צדיק היורד אל העם.
על הסתלקותו של אישיות יוצאת דופן, דואבים אנו, וכואבים רבים אחרים מוקירי זכרו.
אך עלינו לזכור: כי דרכו חיה וקיימת! מפעל חייו כנשיא "הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה" תימשך וביתר שאת. מפעל מעשיו הכבירים - אלה המלווים אותו שם בגנזי מרומים חי וקיים ועוד תשגשג בע"ה.
כבוד הנשיא! יכול אתה לבוא שם לפני אבינו שבשמים ולומר בפה מלא: עשיתי את המוטל עלי! עשיתי את תפקידי בעולם זה - הרמתי את גבם של רבבות יוצאי גרוזיה בארץ ישראל ובעולם כולו! במורשת הכבירה שהשארת אחריך, יכול אתה להתפאר במקום משכנך הנצחי - שם בגן עדן. תהיה נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים, והייה מליץ יושר על עם ישראל, על מוקירי זכרך הרבים, על משפחתך וצאצאיך.
ולמשפחתו היקרה, רעייתו הגב' דודו שתחי', בניו היקרים - ידידיי מיכאל וגבריאל ובתו אירנה, חתנו שלום (רומן), כלותיו ונכדיו: תזכו לנחמה מאת ה' על האבדה הגדולה של ראש משפחתכם, הנערץ והאהוב, ולא תוסיפו לדאבה עוד. תמשיכו במורשת - אותה הוריש והנחיל לכם, מעין צוואה מאביכם הנערץ והאהוב - להמשיך במורשת המפוארת של העשייה הברוכה - למען הרמת קרנה של הקהילה הגרוזינית בארץ ובתפוצות. בכך תנציחו את מורשת אבא לדורי דורות, כמי שדרכו חיה ותוססת ובגדר "יעקב אבינו לא מת" (תלמוד בבלי מסכת תענית, דף ה) כי "מה זרעו בחיים (- מפעל חייו) אף הוא בחיים" (שם). לתפארת המשפחה היקרה ועם ישראל.
שנזכה במהרה לגאולה השלימה והאמיתית לכלל ולפרט, ולתחייתו בתחיית המתים, אכי"ר.