|   15:07:40
דלג
  ערן בר-טל  
עורך כלכלי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות

התקציב האחראי ביותר האפשרי

תקציב המדינה הוא בדרך כלל נקודת החיתוך בין השריפות הבוערות ובין האינטרסים של חברי הקואליציה; הפעם מדובר בפשרה בין הרצוי לשם שגשוג לבין הכורח לספק הישגים לרקורד של כמה שותפים
16/05/2009  |   ערן בר-טל   |   מאמרים   |   מראה   |   תגובות
אני שר-אוצר-על לא פופולרי [צילום: פלאש 90]

הממונה על התקציבים באוצר היה זה שמצמץ ראשון. רם בלינקוב סיפק כותרות, כשנקלט במיקרופונים של "ערוץ 10" כשהוא מוצא אצל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אוזן קשבת ומכנה את ראש הממשלה "לחיץ". מובן שהוא נבהל מן הציטוט וטען שלא התכוון בדבריו לראש הממשלה ושהדברים הוצאו מהקשרם, אך הוא לא נקב בשום הקשר מתקבל יותר על הדעת.

המעקב אחר כוונות הממשלה, מאז הצהרותיו הראשונות של בנימין נתניהו עוד טרם הוטל עליו להקים ממשלה, ועד הצעת תקציב המדינה והעברתה בממשלה - מורה על כך שלנתניהו יש כיוון ברור.

אפשר כמובן להתווכח עמו על הדרך, אך אי-אפשר לטעון כי דרכו היא פופוליסטית. אילו רצה לקנות אהדה, היה עליו להימנע מלהיאבק בוועדים, בחבריו לקואליציה ואפילו ביריביו באופוזיציה. הוא היה יכול "לקנות" את כולם, אילו בחר להילחם בנגיד בנק ישראל ולומר משהו בנוסח שעליו חלמו רבים: "ברגעים אלה יש לשים בצד את הידע הכלכלי שלנו ואת היעדים של בנק ישראל, להעלות את המיסים, להגדיל את תקציב המשרדים, להגדיל את הקצבאות, ולהקצות קצבה לכל נזקק עד יעבור זעם".

אילו הצהיר כך, היו כותרות התקשורת ודאי זועקות, שנתניהו רוצה לקנות את העם על חשבון העתיד - ובצדק. אלא שגם הפעם הוא הציג תוכנית שאינה פופוליסטית, העולה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי הצרוף של עידוד צמיחה בת-קיימא, ומנוגדת להיגיון של ההישרדות הפוליטית.

אילו אופיה של תקשורת ההמונים היה מאפשר דיון אמיתי - מעמיק - הוא היה מתמקד בשאלות המהותיות: לשם מה נחוצה צמיחה? האם הצמיחה מועילה לכולם? האם ראוי שהתקציב של שנה קודמת יהיה נקודת המוצא לתקציב חדש? מהו צדק חלוקתי? וכדומה. אך מכיוון שלכל דובר מוקצות בדרך כלל כמה שורות בעיתון, או כמה שניות שידור ברדיו או בטלוויזיה - דיון אמיתי אינו מתקיים בקרב הציבור הרחב.

הנכים של היום הם לא הנכים של פעם
לצמצם את קצבאות הנכות

ארגונים חברתיים רבים מלגלגים על יעדי הצמיחה. לדידם, הצמיחה אינה יעד ראוי, ובוודאי שהוא ראוי פחות מן היעד של צמצום הפערים החברתיים. זהו עניין מרכזי ומהותי, שעליו יש לקיים את הדיון – קודם לכל דיון פרטני בתקציב. הטיעון המרכזי נגד הצמיחה כיעד מרכזי הוא, שהצמיחה משרתת רק את השכבות החזקות, ואילו החלשים בחברה אינם נהנים ממנה.

על-פי היגיון זה, גם המצב העובדתי – שבמדינות בהן הצמיחה גבוהה איכות החיים של כלל הציבור גבוהה יותר – אינו טיעון מספק, כי הרי גם באירופה, ובמיוחד בארה"ב, יש עניים רבים, מחוסרי דיור, חולים וקשישים מוזנחים. המדדים המקובלים לבחינת פערים חברתיים מתייחסים רק למצבם של העניים במדינה נתונה בהשוואה לכלל האוכלוסיה, ואינם מתייחסים למצב העניים במדינה נתונה בהשוואה לעניים במדינות אחרות.

יתרה מכך, במדינות חופשיות יותר, בהן הצמיחה הכלכלית גבוהה יותר, מגוון אפשרויות הבחירה העומדות בפני האזרחים אינו בא לידי ביטוי בנתונים המוצגים. כך למשל, שיעור הבעלים של מכונות כביסה, טלוויזיות, תנורי בישול ואפילו של מחשבים אישיים וכלי רכב בישראל כיום הוא גבוה מאוד, ובוודאי שהוא מקיף לא רק את העשירונים העליונים. מנגד, שיעור מחוסרי הדיור, האנאלפבתים והרעבים – זניח. הפערים החברתיים בחברה המודרנית באים לידי ביטוי בשוני בין הדגמים של המכשירים החשמליים, בגודל הבית ובמיקומו, בעושר המרכיבים של הארוחות, במותגי הלבוש וכדומה. אומנם אין לזלזל בפערים אלה, אך ברור שהמדינות הדמוקרטיות אשר הנהיגו כלכלת שוק הצליחו – לראשונה בהיסטוריה האנושית – להדביר את הרעב ולספק מגורים ולבוש לכולם. קביעה זו מעוררת גיחוך בקרב פעילים חברתיים רבים, הרואים בכך לעג לרש. אלא שאין להקל ראש בהישגים אלה, אשר שום שיטה קודמת לא השיגה.

כל שיטה כלכלית מושתתת על ההון האנושי. בכל שיטה נדרשים אזרחים לעבוד כדי להתקיים. יש שיטות בהן האזרח נדרש לעבוד על-פי חוק, ומופעלות עליו סנקציות אם הוא מסרב לעשות זאת. ה"סנקציה" המופעלת כלפי מי שאינו מוכן לעבוד בכלכלה חופשית היא תוצאת הדרך שבה בחר להתנהל. שיטה זו מחייבת קיומה של זיקה בין התנהלותו של האזרח לבין התוצאות שעמן עליו להתמודד – ממש כמו בחיים. גם זו נראית לכאורה קביעה טריוויאלית.

אלא שכאן מתעוררת השאלה: "מה באשר למי שרוצה לעבוד אבל לא יכול?". בעניין זה ממליצים כלכלני השוק על ביטוחים, אך אז ניתן להקשות ולשאול מה יהיה על אלה שלא עלה בידם לבטח את עצמם. עקרונות כלכלת השוק מכתיבים צמצום מרבי של הפירצה הזו, שאם לא כן, בדיוק בעטיה תיפול השיטה כולה. לכן, בנימין נתניהו היה מוכן להיות נדיב מאוד בכל הקשור בקצבאות זִקנה, וזהיר מאוד בכל הקצבאות האחרות. בחברה המודרנית גם הגדרות הנכות נמתחו מאוד, והנכים של היום הם לא הנכים של פעם. כיום שיעור גבוה מאוד מקרב הנכים הוא ציבור עובד, או ציבור שמסוגל למלא תפקידים רבים בחברה, אם רק נתיר לו לעבוד. המצב הנוכחי מטיל מגבלה על מקבלי הקצבאות, שהופכת את העבודה לבלתי כדאית מבחינתם.

חשוב לציין, שכלכלת השוק בנויה על הנחות צמיחה. כל בסיס הכסף בחברה המודרנית מאבד ממשמעותו בחברה ללא צמיחה. עקרון מינוף הכסף, המערכת הבנקאית, החסכונות לטווח ארוך, האפשרות לבניית פרויקטים של תשתיות ונדל"ן – כל אלה ועוד מבוססים על הנחת התקיימותה של צמיחה. בחברה שבה אין צמיחה, צריך המשק למצוא בסיס כסף סולידי יותר (כמו זהב), ולקיים כלכלה מסוג שונה.

הכתבת כיוון ברור
סוציאליזם? פסה

הממונה על התקציבים באוצר היה זה שמצמץ ראשון. רם בלינקוב סיפק כותרות, כשנקלט במיקרופונים של "ערוץ 10" כשהוא מוצא אצל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אוזן קשבת ומכנה את ראש הממשלה "לחיץ". מובן שהוא נבהל מן הציטוט וטען שלא התכוון בדבריו לראש הממשלה ושהדברים הוצאו מהקשרם, אך הוא לא נקב בשום הקשר מתקבל יותר על הדעת.

"צדק חלוקתי" הוא מונח בעייתי ומטעה. הוא מקפל בתוכו את ההנחה שיש עוגת הכנסה נתונה, ושאופי חלוקתה הוא עניין מוסרי.

אלא ששאלת המוסריות מתחילה רגע לפני – הרגע בו העוגה נאפית. שהרי קביעת הכללים לאופן חלוקת העוגה מכתיבה בהכרח את גודלה: אם ייקבע שהנתח הגדול יותר יוקצה לקופה הציבורית, הרי שה"שחקנים" הפרטיים מלכתחילה לא יהיו חדורי מוטיבציה לאפות את העוגה הזו. ראוי להדגיש, שהדיון על התקציב מתקיים מדי שנה על תקציב השנה הבאה – על הכסף שעדיין לא הורווח ועדיין אינו קיים בקופה. לכן שאלת החלוקה היא שאלתם של הציידים שטרפם עדיין לא בידם! ועל כן, שאלת חלוקת ההכנסות (בין האזרחים) כלל אינה רלווטית לעניין התקציב.

אלא שגם הפעם התקיימו לילות לבנים של דיונים עקרים על התקציב. הדיונים "העקרוניים" נסבו סביב שאלת החשבוניות הידניות, ביטוח המע"מ על הפירות וירקות, העלאת המע"מ באחוז וכדומה. אך ברור, שמבחינתם של בנימין נתניהו ושר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, חשוב יותר שיעד הגירעון נשאר ברמות סבירות יותר מן המקובל בעולם; שמִתווה שיעור מס ההכנסה ימשיך לרדת; שיחול קיצוץ בתקציב משרדי הממשלה ושתקציב הביטחון יוגבל.

חשוב מאוד, להם ולחוסנה של ישראל, שתחודש רוח הרפורמות בנמלים ובמִנהל מקרקעי ישראל, בפתיחת התחרות בתקשורת ובקופות החולים. הישגים אלה דרשו מן הממשלה ויתורים, אך ברור שממשלה אחרת הייתה מוותרת יותר, שכן לצידה של ממשלה זו עמדה הלגיטימציה שמספקות לכך מדינות מערביות אחרות בעולם. בהקשר זה ראוי להדגיש, שאותן מדינות, כמו ארה"ב, המגדילות את הגירעון שלהן ואת ההוצאה הציבורית, עושות זאת לשם הצלת מוסדות פיננסיים, ולא לשם הגדלת הקצבאות.

בשיטה הנהוגה אצלנו, גם אם יעמדו לרשות הממשלה והכנסת חודשים ארוכים לדיון בתקציב, הרי שהם יתקיימו בדקה התשעים, במסגרת מרתונים לחוצים שתמיד יימשכו עמוק לתוך הלילה. למה? כי משא-ומתן בוחן גם את עמידות הצדדים ואת נחישותם תחת לחץ. מי שביקר בשוק הגבינות העתיק של הולנד, ראה כיצד מנהלים הסוחרים שם משא-ומתן על ממכר גבינות: הקונה מכה בכוח בכף ידו של המוכר ונוקב במחיר. המוכר מכה בכף ידו המושטת של הקונה הפוטנציאלי ומשיב לו במחיר שלו. וכך מכים הקונה והמוכר זה בזה, עד שידם אדומה וכאובה. הראשון שממצמץ מסכים למחיר שנחתך, והעסקה מתבצעת. יש ביטוי גופני למשא-ומתן המתיש.

הממונה על התקציבים באוצר היה זה שמצמץ ראשון. רם בלינקוב סיפק כותרות, כשנקלט במיקרופונים של "ערוץ 10" כשהוא מוצא אצל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, אוזן קשבת ומכנה את ראש הממשלה "לחיץ". מובן שהוא נבהל מן הציטוט וטען שלא התכוון בדבריו לראש הממשלה ושהדברים הוצאו מהקשרם, אך הוא לא נקב בשום הקשר מתקבל יותר על הדעת. חשובה יותר התבטאותו, שלא לציטוט, כי "מנסים לשחד את עיני בתוספת שכר לחלק מעובדי קופת החולים", עליה הוא הגיב באומרו: "על דברים פעוטים מאלה הודח פה ראש ממשלה". בלינקוב היה נסער ודיבר בלהט ובהתרגשות, עד שלא הבחין כי במרחק מצלמים ומקליטים אותו. מיד אחרי התקרית לא נותר לו אלא להגיש את התפטרותו, וכך הוא אכן עשה.

ואם נשוב לבחון את התקציב ואת הליכי אישורו בראי התקשורת – הרי שהיה ברור מתחילתם, כי לבנימין נתניהו אין סיכוי לצאת מהם טוב. הוא הציע את התקציב האחראי ביותר האפשרי, שכמובן היה בצידו תג מחיר. הוא אחראי, כי יש בו קיצוץ, עמידה ביעד הגירעון, קיצוץ קצבאות שעלולות לעודד אי-תעסוקה והגדלת קצבאות זִקנה שאינן פוגעות במצב התעסוקה, והמשך במִתווה הקיצוץ במיסים, אשר מעודד תעסוקה ויזמות. נתניהו אינו טירון פוליטי: הוא מודע לנוכחותה של "העבודה" בקואליציה ולגיבוי שמקבל ממנה עופר עיני. הוא גם מודע לכך שהשר שבנה לו את הקואליציה, שר החינוך גדעון סער, לא יתמוך בקיצוץ במשרד החינוך. לכן, סביר להניח שההצעה שהוא הכין כללה מראש קיצוץ נמרץ יותר מזה שהוא התכוון להעביר בפועל. תפקיד ההצעה היה הַכְתבת כיוון ברור, ואת זאת היא עשתה בהצלחה. היא הכתיבה סדר יום ברור.

ולמרות זאת, לרגע נראה שהעניינים יוצאים משליטה. פקידי האוצר לא אוהבים פוליטיקה. הם יודעים מה צריך ומתעקשים שכך יהיה.

אבל המציאות מורכבת יותר. במציאות יש צורך לרצות כל מיני מפלגות, עסקנים ואינטרסים. בעניין זה התגלו כוחותיו של נתניהו כבלתי ערוכים דיים. חסרה שם מנהיגות שטח: מישהו כמו גדעון סער שיתאם, ירוץ בין האנשים, ירגיע את הרוחות וישמור על מתווה דיון מסודר ומאורגן, פקידים שיידעו כי אין להם צד במשא-ומתן הפוליטי וכי יש בעל בית, וגבולות דיון שיישמרו וישדרו סדר.

ערן בר-טל הוא העורך הראשי של ביזנסוויק ישראל ומרצה בתוכנית המנהלים EMBA באוניברסיטת בר-אילן
תאריך:  16/05/2009   |   עודכן:  16/05/2009
ערן בר-טל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
התקציב האחראי ביותר האפשרי
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
הקמת המדינה
17/05/09 00:30
2
צפר דיעה
17/05/09 04:14
 
אלי קופטר
17/05/09 16:20
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
שער יפו הוא השער שדרכו יצאו בימי קדם מירושלים העתיקה לכיוון העיר יפו. כאן מתחיל הציר הנקרא רחוב יפו, הנמתח עד פאתי העיר החדשה. משם ואילך הוא קרוי כביש מספר 1 - ציר תנועה היסטורי שהוא גם ציר התנועה החשוב ביותר בישראל, המחבר את שני המטרופולינים הגדולים. בסמוך לשער יפו ולאורך דרך יפו התפתחו בשלהי המאה ה- 19 מסחר, מלונאות ומגורים. בהמשכה הוקמו השוק, אזור התעשיה של אז, ובתי חולים.
16/05/2009  |  אסף בן דור  |   מאמרים
מדינה היא מן חברת אחזקות רבת זרועות ושלוחות, אפשר להתייחס אליה כאל עסק מאקרו כלכלי ולנהל אותה בהתאם ואפילו להרוויח באמצעותה רווחים נאים. היא בעצם קונגלומרט בעירבון מוגבל בבעלות בעלי מניות, שבפשיטת רגל המפסידים היחידים הם רק אותם בעלי מניות, במצב כזה היא ממילא נזקקת להלוואות והביטחונות תמורתם הם נכסיה הציבוריים והפרטיים, הנוכחיים והעתידיים. נשמע אוטופי? לא בהכרח. הכול עניין של נקודת מבט זווית ראיה והגדרות. אבל זה גם מאפשר פתרונות רבים לבעיות.
16/05/2009  |  גד גזית  |   מאמרים
חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הציגה בפני השופט גולדברג את הקשיים העצומים ואת המכשלות שיקשו או אפילו לא יאפשרו כלל את מימוש ההמלצות הגורפות שהגישה ועדת גולדברג לממשלה; ההערה המעניינת ואולי החשובה ביותר במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה, טמונה בהצעתו למתווה חלופי של הסדר מתאים לפתרון הבעיה. בין היתר מציע היועץ כי המנגנון שיוביל לסיום הסכסוך הקרקעי בנגב ייקבע בחקיקה - ללא צורך בקיומו של מעין הליך שיפוטי פרטני על-ידי תובע זכות קניין בקרקע. מנימוקי היועץ המשפטי לממשלה, נראה כי גם הוא סבור שהמלצות הוועדה כלל אינן ישימות.
16/05/2009  |  עמיעד (עדי) ניב  |   מאמרים
ערב מלחמת השחרור נאמד מספרם של הבדואים בדרום הארץ בכ-60,000 נפש. עם תום המלחמה התפזרו רובם לדרום הר חברון, לסיני או לדרום ירדן. בשנת 1949 מנו הבדואים בדרום כ-13,000 נפש בלבד. בשנים הראשונות להקמת המדינה, היו קברניטיה טרודים בבעיות ביטחון, בענייני קיבוץ גלויות ובבניית כלים למדינה חדשה. אולי מן הטעם הזה לא היה לקברניטים באותם ימים זמן לחשוב או להתייחס לקבוצה זניחה של נודדים במרחבי הנגב, שממילא רוכזו באזור שנקרא אזור ה"סייג".
16/05/2009  |  ארנון סופר  |   מאמרים
קיימת אפשרות כי נתניהו ואובמה צועדים במסלולים שונים ומכאן אפשר כי יהיו אלו מסלולי התנגשות. מחד נמצא נשיא אמריקני אשר ביצע פניית פרסה במדיניות האמריקנית בניגוד לדרכו של ממשל בוש לפניו. אובמה אוחז כיום בתזה של מתנגדי, אמור אף שוטמי ישראל בממשל האמריקני, הגורסת כי לא מדינות ערב והפלשתינים הם המכשול לשלום. לגבי דידם, ישראל הינה המכשול לחיבוקי נפט עם העולם הערבי ועל ארצות הברית, מתוך ראייה צרה של האינטרסים שלה בלבד והכרתה כי אפשר והינה בנחיתות אסטרטגית למול עולם המזרח, היא החפצה ביישוב הסכסוך בינה לבין העולם האיסלאמי, תוך שמשלימה עם קיום מדינת ישראל לעת הזו. אפשר כי בעתיד יידרש, לגישתה, פתרון מדינת כל אזרחיה בשטח שממערב לירדן דהיינו, שתי מדינות לעם אחד, הפלשתיני והפלשתיני.
16/05/2009  |  אהרון רול  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   תוכנית ההצלה 2009  /  מי ומי    / 
רשימות נוספות   /   תקציב המדינה  /  מי ומי    / 
מרד העבדים  /  ד"ר מרדכי קידר
זה לא בושה להצליח במלחמה נגד הטרור  /  דני בן-ישי
דברים שצריך להגיד לאובמה  /  ד"ר מרטין שרמן
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
יואב יצחק
יואב יצחק
חברת אלביט מערכות, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בתל אביב ובוול סטריט, היא אחת החברות הגדולות בישראל    שוויה על-פי מחירי הבורסה מגיע ל-32.7 מיליארד ש"ח    מידע שהגיע ל-News1 מלמד על ...
ירון פרידמן
ירון פרידמן  |  
חזרה לפילוג הפוליטי שהיה לפני השבעה באוקטובר, התחמקות מקבלת אחריות למצב, משבר מנהיגות ועוד - לא מדובר בישראל אלא בוויכוח הפנים-פלשתיני. פרשן מצרי מתאר בדרכו את המתיחות בין שני הפלג...
עדנה ויג
עדנה ויג
בשבת נקום ונגיד: 'אנחנו גאים להיות יהודים!" זִרמו איתי, בואו נביא מאה אלף יהודים לשמור שבָּת פעם ראשונה, כמוני    נראה לאויבים שלנו איזה עם אנחנו
נעם סולברג
נעם סולברג
דברי השופט נעם סולברג בטקס הסמכת עורכי דין חדשים, בבנייני האומה בירושלים [י' באדר ב' תשפ"ד, 20.03.2024]
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il