בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תענוגות העברית: מתקפת התוכים הירוקים
|
בעיני דוברי העברית המאונגלזת נשמעים הצירופים העבריים הרגילים הללו מרובעים במקצת, והם מגדירים אותם "עברית בטעם של פעם" – כינוי שהוא גם מחמיא וגם פוסל וכאילו אומר: יפה דיברת, אך זה מתאים לעליית הגג
|
|
|
|
|
כאשר כולם סביבך אומרים כל הזמן "אני לוקח התחייבות" או "ליונל מסי הוא שייקח כנראה את הבעיטה" - אתה מתחיל לחוש אי-נוחות כשאתה שומע את עצמך אומר בפשטות "אני מתחייב" או "ליונל מסי הוא שניגש כנראה לבעוט" | |
|
|
|
|
ברשימה הקודמת בטור זה נסקרה התופעה הישראלית הייחודית והדוחה של החדרת אותיות אנגליות אל תוך מילים עבריות, וברשימה מוקדמת יותר, תחת הכותרת "פיג'ן היברו", דובר על שאילת מילים אנגליות ועל ריבוי השימוש בהן בעברית הישראלית. אך יש סוג נוסף של חומר לשוני אנגלי, הנוהר בשנים האחרונות בלי מעצורים אל תוך העברית ומגביר עוד את שחיקת היסוד השמי שלה - תרגומי שאילה. תרגום שאילה הוא העברת מונח, ביטוי או ניב משפה אחת לאחרת בדרך של תרגום מילולי. לוקחים, למשל, מונח כמוfoot-ball , מתרגמים ball לכדור ו-foot לרגל ומקבלים כדור-רגל. כך שואלת העברית את המונח הזה מן האנגלית בדרך של תרגום, ומשתמשת בו בחופשיות. בתרגום שאילה אין פסול עקרוני - תרבותי או אידיאולוגי - והוא דרך של שיג ושיח בין לשונות. גם מחיי הלשון העברית עשו שימוש בדרך זו ופנו אל השפות האירופיות כדי לשאול מהן, אולם הם עשו זאת רק כאשר לא יכלו להיעזר מקורות עבריים או בלשון הערבית, שהיא שפה אחות שמית של העברית. מן הערבית שאלנו כבר לפני זמן רב את המילה איכות, בערבית כיפיה ("כיף" פירושה "איך", ומכאן הופכת "כיפיה" ל"איכות"). אך כשנזקקנו למונח שיציין מוסד חינוכי שבו מתחנכים ילדים רכים שעדיין אינם הולכים לבית-הספר, הוא לא נמצא בערבית ולכן הושאל מגרמנית - השפה שבתחום המרחב הטריטוריאלי שלה הומצא המוסד הזה. את הביטויKindergarten , המורכב בגרמנית משתי מילים - תרגמנו כמות שהוא: גן-ילדים. גם האנגלית נטלה את המילה הגרמנית הזאת, ואפילו לא טרחה לתרגמה, אלא קלטה אותה בקליטה ישירה. לפיכך Kindergarten היא כיום גם מילה אנגלית וגם מילה גרמנית.
|
נדחפים אל האנגלית המאונגלזת
|
|
|
אז יהיה בין ביבי לאובמה דם רע?
|
|
|
הבעיה מתחילה כאשר מספר תרגומי השאילה הולך וגדל במהירות רבה מדי, וכאשר כלי עזר צדדי זה הופך לכלי מרכזי בעיצוב הדיבור ודוחק את רגלי בית היוצר הלשוני הטבעי: ההתפתחות הפנימית. דרכי ההבעה האורגניות של הלשון המוצפת נדחקות הצידה, והדובר הילידי מתחיל להתבטא בלשון שהיא לכאורה עדיין שפת אימו, אך כבר חסרה את העיקר – את הנשמה של אימו. בהשפעת תרגום השאילה הפולשני, מרחיבות מילים עבריות מסוימות את השדה הסמנטי שלהן במהירות לא טבעית, אפילו פראית, ומתנהגות כמו אותם תוכים ירוקים מדרום אמריקה, המציפים את הגן הבוטני בירושלים ומגרשים ממנו את הפשושים ואת החוחיות. המילה העברית המקראית "זה", למשל, הפכה בהשפעת האנגלית לבריון שכונתי גס. דוגמאות: "היה זה פרס שהמציא את הסיסמה 'מזרח תיכון חדש'", במקום להגיד בעברית פשוטה: "פרס הוא שהמציא...". אומרים גם: "זה לא עושה שכל", "זה לא מחזיק מים" (או "זה לא תופס מים"), "תראה איך זה מרגיש לך, ואחר כך תחליט אם לקנות את זה", "יש לו את זה", "זה עושה את כל ההבדל". הביטויים מן הטיפוס הזה נבנים באנגלית בעזרת כינוי הגוף it, דוגמת: It isn't done – אך בתרגום השאילה משתמשים במילה "זה" – כינוי רומז למין זכר בלבד, המתרגם חלקית את המילה האנגלית ,this אך לא את המילה it. הבעיה נוצרת בחלקה בגלל היעדר כינוי גוף המקביל במדויק ל-it. השימוש המוגזם ב"זה", כנושא בכל המשפטים הנזכרים, צורם את האוזן הרגישה למוזיקה של העברית, אך בעיני הפיליסטרים בתקשורת, בפוליטיקה ובשאר מגזריהם – הוא רצוי ואפילו נחשב. ומאחר שאותם פיליסטרים הם הקובעים את נימת השיח הציבורי, הם מציפים אותנו בתרגומי שאילה תוך ניפוח החזה והפגנת חשיבות עצמית בולטת. הנה עוד כמה דוגמאות לתרגומי שאילה מן הזמן האחרון: "פעם הוא היה גדול אבל הוא איבד את זה"; "אני מאבד אותך, תגיד עוד פעם מה שאמרת"; "אהיה שם בשבילך"; "אתה לא רוצה לדעת את הדברים האלה"; "הוא בחר להתעלם מכל האזהרות"; "בסופו של יום"; "גורר את רגליו"; "סוחבת רגליים" ("מדינת ישראל סוחבת רגליים כבר שלושים שנה" – אמר ח"כ בכיר מן האופוזיציה בראיון רדיו בתאריך 26.3.09); "גשר אחד רחוק מדי" ("חיזבללה לא הלך גשר אחד רחוק מדי?" – אמר שדרן צמרת ביומן הבוקר בקול ישראל בתאריך 11.4.09); "יש ביניהם הרבה דם רע אבל הם חייבים לדבר אחד עם השני"; "היום שאחרי"; "כתף קרה"; "על הקצה"; "אני לא בטוח מה לעשות איתו"; "חייבים להכיל את הכישלון הזה ולהמשיך הלאה"; "לחשוב מחוץ לקופסה"; "מוקדם יותר הערב"; "בתקציב ידונו מאוחר יותר היום". ובאשר לפועל העברי "לקחת" – נראה כיצד שינו תרגומי השאילה את השדה הסמנטי שלו: בהשפעת האנגלית אנו שומעים כל העת צירופי לשון כמו: "אני לוקח התחייבות", "מגיע הרגע שבו הוא חייב לקחת החלטה" (פוליטיקה), "האלוף האולימפי לוקח עכשיו את ההובלה" (אתלטיקה), "ליונל מסי הוא שייקח כנראה את הבעיטה" (כדורגל), "שאראס לוקח זריקה לשלוש" (כדורסל), "אני לוקח אוטובוס ולכן ייקח לי זמן להגיע", "לא נורא, קח את הזמן". כל הצירופים הלשוניים הללו הם אנגלית מחופשת לעברית – לשון טפילית, המטפסת על ביטויים עבריים קיימים, פשוטים ובריאים, וחונקת אותם. כאשר כולם סביבך משתמשים כל הזמן בתרגומי שאילה, ואתה מתפקד, למשל, כמגיש של תוכנית חדשות, אתה מתחיל לחוש אי-נוחות כשאתה שומע את עצמך אומר בפשטות "אני מתחייב", "האלוף האולימפי עבר עכשיו לראש הטור", "מגיע הרגע שבו הוא חייב להחליט", "ליונל מסי הוא שניגש כנראה לבעוט", "שאראס זורק לשלוש", "אני נוסע באוטובוס ולכן אתעכב", "לא נורא, אל תמהר". בעיני דוברי העברית המאונגלזת נשמעים הצירופים העבריים הרגילים הללו מרובעים במקצת, והם מגדירים אותם "עברית בטעם של פעם" – כינוי שהוא גם מחמיא וגם פוסל וכאילו אומר: יפה דיברת, אך זה מתאים לעליית הגג. הקונפורמיזם, אותו כוח חברתי רב-עוצמה, דוחף אפוא גם את מי שאינם רוצים בכך אל העברית המאונגלזת, והשדות הסמנטיים האורגניים של הפועל העברי "לקחת" הופכים לשדות בור. האחרונים שעדיין השתמשו במטבעות לשון כמו "לקח חבל ב...", "לקח דברים עם...", "לקח את לבו של...", "לקח לו עוז", "לקח תורה מפי...", ו"יקחהו אופל" – היו מנדלי מוכר ספרים, ביאליק, בורלא, עגנון וש. בן-ציון. וגם שלום חנוך זכור לטוב על שכתב את "קח לך אישה ובנה לה בית" (מילים ולחן), שאותו שומעים בדרך כלל מפי אריק אינשטיין. תודה, חברים.
|
|
|
עמוס גורן הוא עיתונאי וסופר ירושלמי
|
|
תאריך:
|
16/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
16/05/2009
|
|
עמוס גורן
|
תענוגות העברית: מתקפת התוכים הירוקים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
תמימה
|
17/05/09 15:29
|
|
המעקב אחר כוונות הממשלה, מאז הצהרותיו הראשונות של בנימין נתניהו עוד טרם הוטל עליו להקים ממשלה, ועד הצעת תקציב המדינה והעברתה בממשלה - מורה על כך שלנתניהו יש כיוון ברור.
|
|
|
שער יפו הוא השער שדרכו יצאו בימי קדם מירושלים העתיקה לכיוון העיר יפו. כאן מתחיל הציר הנקרא רחוב יפו, הנמתח עד פאתי העיר החדשה. משם ואילך הוא קרוי כביש מספר 1 - ציר תנועה היסטורי שהוא גם ציר התנועה החשוב ביותר בישראל, המחבר את שני המטרופולינים הגדולים. בסמוך לשער יפו ולאורך דרך יפו התפתחו בשלהי המאה ה- 19 מסחר, מלונאות ומגורים. בהמשכה הוקמו השוק, אזור התעשיה של אז, ובתי חולים.
|
|
|
מדינה היא מן חברת אחזקות רבת זרועות ושלוחות, אפשר להתייחס אליה כאל עסק מאקרו כלכלי ולנהל אותה בהתאם ואפילו להרוויח באמצעותה רווחים נאים. היא בעצם קונגלומרט בעירבון מוגבל בבעלות בעלי מניות, שבפשיטת רגל המפסידים היחידים הם רק אותם בעלי מניות, במצב כזה היא ממילא נזקקת להלוואות והביטחונות תמורתם הם נכסיה הציבוריים והפרטיים, הנוכחיים והעתידיים. נשמע אוטופי? לא בהכרח. הכול עניין של נקודת מבט זווית ראיה והגדרות. אבל זה גם מאפשר פתרונות רבים לבעיות.
|
|
|
חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הציגה בפני השופט גולדברג את הקשיים העצומים ואת המכשלות שיקשו או אפילו לא יאפשרו כלל את מימוש ההמלצות הגורפות שהגישה ועדת גולדברג לממשלה; ההערה המעניינת ואולי החשובה ביותר במכתבו של היועץ המשפטי לממשלה, טמונה בהצעתו למתווה חלופי של הסדר מתאים לפתרון הבעיה. בין היתר מציע היועץ כי המנגנון שיוביל לסיום הסכסוך הקרקעי בנגב ייקבע בחקיקה - ללא צורך בקיומו של מעין הליך שיפוטי פרטני על-ידי תובע זכות קניין בקרקע. מנימוקי היועץ המשפטי לממשלה, נראה כי גם הוא סבור שהמלצות הוועדה כלל אינן ישימות.
|
|
|
ערב מלחמת השחרור נאמד מספרם של הבדואים בדרום הארץ בכ-60,000 נפש. עם תום המלחמה התפזרו רובם לדרום הר חברון, לסיני או לדרום ירדן. בשנת 1949 מנו הבדואים בדרום כ-13,000 נפש בלבד. בשנים הראשונות להקמת המדינה, היו קברניטיה טרודים בבעיות ביטחון, בענייני קיבוץ גלויות ובבניית כלים למדינה חדשה. אולי מן הטעם הזה לא היה לקברניטים באותם ימים זמן לחשוב או להתייחס לקבוצה זניחה של נודדים במרחבי הנגב, שממילא רוכזו באזור שנקרא אזור ה"סייג".
|
|
|
|