עמרי ניצן הבימאי, היטיב לשזור קטעי שירה וריקוד במחזה הנוקב שחודר לפצעי הלב של כל יהודי שקשור לשואה. וכולנו קשורים, אם נרצה או לא. בקטעים אלה, ידו של הבימאי הווירטואוז ניכרת כמו גם במה שהוא גורם לשחקנים לעשות בהעלותם דמויות כה ססגוניות מעולם התיאטרון בגרמניה בתחילת המאה ה-20, על כל לבטיהן, שקורים גם כאן ועכשיו ובכל מקום. כל אחד מהשחקנים לא נראה כמשחק, אלא כדובר מתוך הבטן של עצמו. ומכאן הסיבה ללכידת כל צופה, שאינו חש בזמן העובר של ההצגה.
