"אנשים הזקוקים לטיפול בקנביס, מונעים את זה מהם כי הם חולים במחלות נפש, למרות שזה יכול לעזור להם", אמרה יושב-ראש הוועדה למאבק בסמים ח"כ
תמר זנדברג בדיון (יום ב', 20.6.16) בנושא. "רצינו להקדיש דיון לקונפליקט הפוטנציאלי הזה שבין רפואה בקנביס רפואי לבין טיפול במוסדות לבריאות נפש. האם קיים קונפליקט? כיצד פותרים?".
ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית: "קנביס הוא כלי מצוין שעוזר מאוד לתהליך השיקומי והטיפולי של הנפגעות ומאפשר להן לעשות את מסע הטיפול. אני שומעת את זה ממטפלות ומרופאים ורואים שהכלי הזה הוא דרמטי ואי-אפשר בלעדיו. מי שעברה תקיפה מינית בילדות, השיקום לוקח המון זמן ולקנביס יש יכולת לעשות השקטה למערכת הסימפטומטית. הוא לא מתאים תמיד אבל חשוב שיהיה כאופציה".
זנדברג: "למרות ששמענו בדיון הקודם שיש חריגות מהרף המנהלתי, האם נעשתה חשיבה בנושא? הגעתם להחלטה?"
ד"ר מיכאל דור, משרד הבריאות: "ההחלטה היא מקצועית נקייה. גם אם למישהו לא ברור מדוע התמכרויות קודמות מפריעות לטיפול, זה לא לדיון. הנושא נקבע ע"י ועדה בכירה מאוד בראשות פרופסור קוטלר מבי"ח פסיכיאטרי. שינוי התנאים יכול להיעשות רק ע"י ועדת התוויות. חד-משמעית. יש לנו את שסתום הביטחון של ועדת הערר. אם זה מגיע לוועדת ערר זה עולה לדיון, אך אין שינוי ברף".
יובל לנדשפט, משרד הבריאות: "מאז שההתוויה אושרה, יש כמעט 1,000 מטופלים בפוסט טראומה שהיו מחביאים אותם תחת מחלות אחרות. לא צריך את זה כי אנו מייצרים דרכים ברורות. יצירת הדרכים לוקחת זמן כי הדיון הוא מקצועי ומשתדל להיות מעמיק ונכון. לא הכל קורה ביום אחד ואנו מנסים ככל יכולתנו להסדיר את נושא הקנביס. כשיהיה כל החומר בפני הוועדה, היא תדון בהורדה או הרמה של סייגים נוספים".
ד"ר דור: "המקום הראוי לדון בעניין הוא בוועדת רופאים. מתוך 1290 פניות PTSD אושרו 967. אחוז האישור שלנו הוא מעל 87%. זה נותן לך קנה מידה עד כמה אנו כן הולכים באותו כיוון".
ד"ר ברקת שיף, מנהלת מרפאה: "אני רופאת כאב. כאב מוגדר בתור חוויה סובייקטיבית. חוויה סובייקטיבית ומצב נפשי נמצא על אותה רמה. באים אנשים שמחליטים שאישה בת 72, שעברה החלפה של פרקי ברכיים וניתוחי גב, אולי היא במצב מאוד קשה, אבל אולי היא סובלת מפיברומיאלגיה ולכן היא צריכה התייעצות של פסיכיאטר וטיפול מדיסציפלינות אחרות. החולים יושבים מולי ואני רואה כמה הם סובלים".
יובל לנדשפט: "אנו עומדים בפני תהליך של מדיקליזציה, ייווצרו סוגים של קנביס ויהיו לנו גיוון רחב ביותר שבסופו של דבר יסופק לחולים בבתי מרקחת. המטופל יגיע ויקנה את הקנביס שמתאים לו. ואז הרופאים יוכלו להתוות קנביס למטופלים, אם צריך נרחיב את זה. זו הבשורה של ליצמן. אנו נכשיר רופאים שיוכלו לעשות את זה בעצמם ומטופלים לא יצטרכו לעבור דרך היק"ר. המטופל ייצא עם רישיון וזה דומה לחלוטין למרשם והם יבחרו את המוצר שהם או הרופא שלהם יתווה להם. בקרב משתמשי הקנביס החלוקה היא לא שוויונית כמו באוכלוסייה. משתמשי הגברים רבים יותר לעומת נשים".
מיכל, אם לבן 26 עם תחלואה כפולה: "ד"ר ארתורו פוגש את המתדרדרים לסמים קשים. אני לא מאחלת לאף אחד את זה ואני חווה את זה למעלה מעשר שנים. זה רק הולך ומתדרדר. בבקשה תחשבו קצת אחרת ותבינו אותנו שזקוקים לישועה. אין הוקוס פוקוס, אבל צריך להסתכל על מדינות אחרות שכן מאשרות את הטיפול".
ד"ר מלכה לזר, משרד הבריאות: "לא מטפלים בקנביס כי זה עלול להחמיר מצב פסיכוטי. אם פסיכיאטר יעקוב אחר מצבו של הבן של מיכל וימליץ קנביס, בוועדת ערר זה בוודאי יישקל כהגנה מסמי פיצוציות".
ד"ר יעל דליהו, איגוד הפסיכיאטריה: "חולה תמיד יגיד שזה טוב לו כי זה מרגיע אותו באותו רגע. אבל כשעושים מחקרים במשך 15 שנים, רואים שהמחלות מתפרצות מוקדם יותר ולחולה עצמו זה לא טוב. זה לא אפליה אלא משהו רפואי. אצלנו במחלקה היו בין 5 ל-10 אחוזים של חולים שקיבלו קנביס רפואי ורוב החולים שמגיעים אלינו משתמשים בקנביס, רוב הסיבות להחמרה הם בגלל זה. יש החמרה במצב הנפשי של חולים שהתאשפזו. מי שכבר הייתה לו תופעת לוואי של פסיכוזה או החמרה במצב נפשי, הוא לא מועמד לקנביס".
יו"ר הוועדה זנדברג סיכמה: "יש לנו חור בכל הנוגע בפיתוח הידע המחקרי והטיפולי בתחום התחלואה הכפולה והקנביס הרפואי. שמענו כאן שיש שימוש בחומרים לאנשים הסובלים מהתמכרות ויש להם גם מחלת נפש, כך שקשה לבודד את הבעיה הרפואית. עם זאת עלו כמה קצות חוט שניתן למשוך בהם. אני פונה לד"ר לרנר, שתוביל רעיון מחקרי שמבוסס על המחקרים שלכם ועל הספרות המקצועית הבינ"ל, אם יש החמרה ובאיזה היקף, באיזה תנאים, בשת"פ יובל לנדשפט והיק"ר, להכין תוכנית מחקרית".
