הם לא מודאגים מהכיבוש הרוסי של חצי האי קרים. הם לא מודאגים מהרקטות ומפצצות האטום של קוריאה הצפונית. הם לא מודאגים מהרג הכורדים על-ידי הטורקים ומהפלישה לסוריה. הם לא מודאגים מחצי מיליון הרוגים סורים על-ידי משטרו של אסד. הם לא מודאגים מעשרות הרוגים במסגד בפקיסטן על-ידי הטליבאן. הם לא מודאגים מ-29 פצועים בניו-יורק. הם לא מודאגים מרצח 90 צרפתים על-ידי המשאית של המוסלמי בטיילת בעיר ניס. הם לא מודאגים מרצח 130 צופים בתיאטרון בטקלאן בפריס. הם לא מודאגים מהטרור המוסלמי בלוב, בסומליה, בסודן. הם לא מודאגים מחמישה מיליון פליטים סורים שברחו מארצם. הם לא מודאגים מפיגועי הטרור ברחבי ארה"ב. הם שכחו כבר את פיגוע הטרור המוסלמי שרצח 3,000 אמריקנים במגדלי התאומים בניו-יורק. הם לא מודאגים מהפיגועים של הטרור המוסלמי בבריסל, בנורמנדי, בגרמניה הם לא מודאגים מהרג 17 חיילים הודים בקשמיר. הם לא מודאגים מזוועות הרצח והברבריות של הג'יהאד המוסלמי נגד הווזירים. הם לא מודאגים ממאות ההרוגים במסגדים ובשווקים בעירק. הם לא מודאגים ממיליוני הפליטים הבורחים לאירופה מהטרור המוסלמי.

איש הדת המוסלמי עומר אבו-סארא נדון (יום א', 25.9.16) לשמונה חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בעבירות של הסתה לגזענות והסתה לאלימות, בעקבות דברים אנטישמיים בוטים שנשא באחד ממסגדי הר-הבית בנובמבר 2014.

ביום חמישי בפריים טיים של הטלוויזיה, נשא ראש הממשלה נאום בפני באיי עצרת האומות המאוחדות. נאום מוכן היטב, שנשמע היטב גם באנגלית וגם בעברית, רואים שהושקעה עבודה רבה בהכנת הנאום.

טבעו של האדם לקוות לטוב, להאמין בתקווה, להיות אופטימי. גם מנהיגים, פוליטיקאים ומעצבי דעת הקהל הם בני אדם, שנוהגים לייצר ולשווק אופטימיות גם כאשר המצב מייאש. ואולם כאשר האופטימיות היא מגויסת ובמידה רבה לא ריאלית, היא עשויה להוביל לטראומה לאומית של יאוש הרסני. אינפוזיה מלאכותית של אופטימיות הופכת לאילוזיה הרסנית.

ברחוב הפלשתיני מאוכזבים מנאומו של הנשיא אובמה בעצרת הכללית של האו"ם, מההשוואה שעשה בדבריו בין הצורך שישראל תפסיק את ההתנחלויות בגדה לבין הדרישה מהפלשתינים להפסיק את הטרור וההסתה ולהכיר בזכותה של ישראל להתקיים.