ניצב מזרחי וביה"ד הארצי לעבודה כמשל רע.
כדאי להפנות את תשומת הלב לשני המקרים הללו בהיבט הבא:
התנהגותו האנטי דמוקרטית והלא נורמטיבית של השמאל הישראלי.
ממשלת ישראל מחליטה לבטל את בית הדין הארצי לעבודה ולהעביר
את הנושא כולו לבתי המשפט המחוזיים.
מכל בחינה, של משפט ושל יעילות וחיסכון, העניין מוצדק.
ידוע שבתי המשפט המחוזיים הם ברמה מקצועית מאוד גבוהה ואין ספק שרמת המשפט תהיה גבוהה.
וראו זה פלא, השמאל ובראשם עמיר פרץ מתנגד, והסיבה היא כי בית הדין הארצי לעבודה אינו מתפקד עוד כבית משפט, הוא מתפקד כגוף סוציאליסטי המשרת את ההסתדרות ואת האג'נדה של השמאל, לרוב בניגוד לעמדת המחוקק.
ניצב מזרחי סרח בעוון פשע שהוא מן החמורים שישנם, חוקר אשר משתמש בכוח המשטרתי שהחברה הדמוקרטית מפקידה בידיו שימוש המסכן את יסודות המשטר הדמוקרטי. ומי יוצא להגנתו אם לא אבירי השמאל הדמוקרטיים בפוליטיקה ובתקשורת, וגם כאן הסיבה היא שניצב מזרחי משרת את אנשי השמאל.
אותם הדברים ממש ניתן לומר ביחס לפרשת גלאט-ברקוביץ' הידועה, לתופעת הסרבנות, לעובדה שאנשי אקדמיה העוסקים בקידום הדמוקרטיה מעודדים סרבנות (כמו פרופ' ירון האזרחי, הקשור למכון הישראלי לדמוקרטיה, לא פחות) ולעוד תופעות אחרות.
מבחינת השמאל בישראל (כמובן שאין להכליל את כל אישי השמאל) הדמוקרטיה, החוק, המשפט והצדק הם אך ורק כלים להשגת כוח פוליטי ולקידום האג'נדה שלהם, כפי שאמרה יולי תמיר בעת שניהל אהוד ברק את המהלכים המדיניים שלו בלא רוב בכנסת. היא אמרה כי עבור השלום ניתן לשלם גם בפגיעה בדמוקרטיה.
