עבדו עלינו.
אנחנו פה חיים חים קשים למדי ועוסקים בבעיות. הדבר הכי מרגש שקרה פה בימים האחרונים היה נאומו של נתניהו. ובנוסף - מסיחים את דעתנו מהחיים הטובים על-ידי מצעד גאווה מעצבן ומגוחך.
בפריז אנשים מתעסקים בדברים הרבה יותר יפים ומרתקים.
השבוע היה שם מירוץ מכוניות עתיקות. קיבלתי את הסרטון המראה את המכוניות היפהפיות, את האנשים המסוקרנים, תשמעו - עולם אחר!
ובאמת, כמה יפה מבלים הצרפתים. מכוניות עתיקות! כזה מין פינוק של עשירים. להסתובב ביניהם, לגעת, לחלום.
ומה אנחנו פה חולמים?
אולי רק שהנאום של נתניהו לא ירגיז אף אחד. גם לא אותנו.
ולבסוף כשהוא נואם, כולם מתרגזים. אף אחד לא מרוצה.
לא הפלשתינים.
גם לא נשיא מצרים.
לא הליכוד.
אני תוהה אם נתניהו עצמו מרוצה.
ואני שואלת אם זה נורמלי ככה. לא די שחם לנו כל כך. לא די שאין חשק לצאת לאוויר הלוהט הסוחט את זיעתנו. אין לנו גם מה לעשות בחוץ. מלבד מצעד הגאווה, כאמור.
אז סעו לפריז. ראשית - יורד שם גשם! כן, כשאתם מזיעים בדרך מהאוטו לסופר לקנות שתייה צוננת, ארטיקים, גלידות, אבטיח שיקרר אתכם, הם שם מתכרבלים במעילים חמים, יושבים בקפה בשאנז אליזה, משוחחים על ה'וויקנד' הקרוב, על החופשה הבאה. על מירוץ המכוניות המרשים. ומקסימום מצטערים שלא יכלו לקנות את מכונית הפרארי האדומה.
כשאני משווה את זה למצעד שאנו פה נאלצים לדון בו, או חלילה לראות, אני חשה נעלבת. זה מה שיש לאנשים בראש? מצעדים גרוטסקיים?
ועם זה מעסיקים אותנו בוויכוחים. זה מה שיראו ילדים שהגיעו בטעות לתל אביב או לירושלים ביום שמחת הגאווה?
תנו להם קצת דיסני, קצת מכוניות יפות, קצת קסם, לא סיוט.
אז קחו את הילדים, סעו לפריז, קחו אותם ליורודיסני, לשאנז-אליזה, לתחרות מכוניות, או משהו אחר שבוודאי יהיה שם. הצרפתים תמיד מוצאים עניינים הרבה יותר אלגנטייים ממצעדי גאווה, או מנאומים היסטוריים כושלים.
ואם התגעגעתם לישראל, סעו לרובע היהודי בפריז ותאכלו פלאפל מדהים. ואז תחזרו מתוסכלים: אפילו הפלאפל שם יותר איכותי.
אז למה אנחנו חיים פה? עם מצעדים טפשיים ומיותרים, נאומים מלחיצים ומיותרים, מלחמות מיותרות. פלאפל פשוט ב-5 שקלים.
כנראה שככה זה כשאוהבים...
