פשט או דרש?

התלמוד הבבלי, שעיקרו הלכה, מתובל בדברי אגדה רבים. כשם שעשייתמצווה וקיום ההלכה מלווים ברגשות, במחשבות ובהתרשמויות מן העולםהסובב, כך הסוגיות ההלכתיות אחוזות בדברי אגדה. סיפורים, משלים, מעשיחכמים, תפילות, דרשות פסוקים, שיחות חולין, פתגמים, אמירות פילוסופיותואחרות - מתארים חיים שלמים שיש בהם מעשה, רגש ומחשבה.

האגדות מושכות את הלב, מעניינות ומסקרנות, ולעתים גם מעוררות שאלות ותמיהות: מְשלים ללא נמשל בצִדם, אמירות מעורפלות, סיפורים מופלאים שאינם נשמעים אמינים או שנראים כטריוויאליים וכנטולי משמעות, דרשות הנתלות בפסוק ללא אחיזה של ממש או אגדות המתנגשות עם ידע מוסכם ועם אמונות מושרשות. הרצון ליישב את התמיהות הללו, שלעתים קרובות שימשו כנשק בידי מתקיפים ומלעיזים מבית ומחוץ, כמו גם האפשרות לגייס את סמכותם של חז“ל לחיזוק דעות ועמדות - הולידו פרשנות ענפה, מגוונת ופעמים אף מפתיעה לאגדות התלמוד.

דומה כי בשנים האחרונות גברה ההתעניינות באגדות התלמוד בכלל ובדרכי פרשנותן בפרט. בצד מחקרים הנוגעים לפרשן זה או אחר נכתבו גם סקירות מקיפות על תולדותיה של פרשנות האגדה, מהן נציין את ספרו של פרופ‘ יונה פרנקל (1991), דרכי האגדה והמדרש, 1 ואת ספרו של פרופ‘ יעקב אלבוים (תשס“א), להבין דברי חכמים, שבהם הסתייענו רבות. חיבורנו נסמך על מחקרים אלה ואחרים, ומנסה להציג בדרך מובנית ודידקטית את הדרכים העיקריות בפרשנות האגדה.

רבים תיארו את פרשנות האגדה לאורך ציר כרונולוגי ועקבו אחר התפתחותה במהלך הדורות, אולם אנו העדפנו, בעיקר מסיבות דידקטיות, את הציר המתודולוגי: בכל אחד מפרקי הספר מוצגת גישה מתודולוגית אחת והשיטות הפרשניות שאימצו גישה זו. כל מתודה פרשנית אומצה על-ידי כמה וכמה פרשנים, אך לצורך העניין התמקדנו בכל פרק בפרשן אחד או שניים שנראו לנו כמייצגים את השיטה. פרשנים אלה חשובים כשלעצמם ומשמשים כעמודי התווך של פרשנות האגדה לדורותיה, על כן מצאנו לנכון להרחיב על אודותיהם ולפרט את גישתם לאגדה ואת שיטתם הפרשנית.

הפרק הראשון דן בפרשנים שהתייחסו לאגדה על-פי משמעותה המילולית (הפשט) וביארו את לשונה ואת דרכי ביטויה אך נמנעו מלייחס לה כוונות סמויות. בפרק זה הרחבנו בהבהרת גישתו של רש“י, וכן תיארנו את הגישות המחקריות לאגדה הרווחות כיום בעולם האקדמי.

הפרק השני מתייחס לפרשנים שהתרחקו מעט מן המשמעות המילולית של האגדה ונתנו למונחיה משמעות סמלית. הפרק מוקדש למהרש“א (רבי שמואל אליעזר אידל‘ס) - למתודולוגיה שלו בפיענוח סמלי האגדה ולמאפיינים נוספים של פרשנותו.

שני הפרקים הבאים מציגים פרשנים שסברו כי כוונותיהם העיקריות של מוסרי האגדה גלומות במשמעויות הסמויות שלה.

הפרק השלישי דן בביאור הפילוסופי, כלומר בפירושים הבוחנים את האגדה מבחינה שכלתנית ומנסים לנסח מסר פילוסופי שאפשר שעולה ממנה. בפרק זה התמקדנו ברמב“ם, שאמנם לא הִרבה לפרש דברי אגדה אך קבע מודל תאורטי לפרשנות הפילוסופית של האגדות, ובתלמידיו שהלכו בעקבותיו.

הפרק הרביעי מוקדש לביאור המיסטי, דהיינו לפירושים המייחסים לאגדות משמעויות סמויות התואמות את תוכני הקבלה. הפרשנות הקבלית הנה אזוטרית וקשה להבנה, וכדי להסבירה בחרנו להציג את דרכו הפרשנית של המהר“ל מפראג, אחד הגדולים שבפרשני האגדות, המשתייך לאסכולה זו אך פירושיו נהירים ומובנים יותר משל אחרים.

הפרק החמישי והאחרון מציג “גישות פלורליסטיות“ לאגדה, כלומר פרשנים שהדגישו את הגיוון הקיים באגדות וכאלה שפירשו את האגדות בעזרת כלים פרשניים מגוונים. במרכז הפרק העמדנו שניים מגדולי התורה של הדורות האחרונים, הרב יוסף חיים מבגדד והרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר חיברו גם פירושים לאגדות התלמוד.

מלבד אלה מצוינים בספר פרשנים רבים אחרים, החל ברב סעדיה גאון (המאה העשירית) וכלה בעמנואל לוינס (המאה העשרים). ראו רשימה מלאה במפתח השמות.

הציר המוביל הוא התאוריות הפרשניות. לכל תאוריה מובאות דוגמאות מובהקות העשויות להבהיר אותה, גם אם לעתים קרובות אין הפרשנים דבקים בתאוריה אחת בטהרתה. למען הבהירות והחדוּת ניסחנו לעתים את דברינו בהכללה, על אף שהמציאות הפרשנית מגוונת ומורכבת יותר. הנחנו שדרך זו תקל על אלה שאינם מתמחים בתורת הפרשנות ובהרמנויטיקה, ועם זאת רוצים להכיר ולהבין את דרכי הפרשנות השונות של אגדות חז“ל.

התרגילים המלווים את הרצאת הדברים נועדו לעורר מחשבה ולאפשר לקורא עיון עצמאי במקורות וניסוח אישי של המסקנות.

לא נעלמה מעינינו הקביעה שפרשנות היא גם ביטוי להשקפת עולם, זו המשתמעת מתוכני הפירוש, מדרכי החשיבה של הפרשן ומאופני התייחסותו לאגדה. בהתאם לכך, מגוון הפרשנויות המוצע בספר הנו בבואה נאמנה של מגוון הדעות והגישות הקיימות ביהדות.

בסוף הספר מובאת רשימה של האגדות הנדונות והמבוארות בפרקי הספר, חלקן יותר מפעם אחת, כדי לאפשר עיון משווה בין הפרשנים.

אם חיבורנו זה יסייע לחשוף את העושר הרעיוני הטמון באגדות התלמוד, ואם נצליח ‘להשמיע את האגדות המשובחות באוזני כל אדם‘, נדע שעשינו את הישר בעיני ה‘.