'בונים בית בישראל'

בחסדי ה' יתברך, יש לנו ילדים, הם גדלים, לומדים, הם גם מתחתנים, אצלנו אפילו קוראים לזה 'בונים בית בישראל'. אך מסתבר שההגדרה הזאת 'בונים בית', הפכה להיות בדיחה שחורה בקרב רוב רובו של הציבור. אין בנייה למגזר הדתי והחרדי, אין בניית שכונות, אין סיוע בפתרונות הדיור, והיכן שישנם עסקנים המבקשים לאתר פתרונות הם נתקלים באינסוף של מכשולים ומתנכלים העושים את הכל לעכב ולסכל כל פתרון.

הזעקה הזאת עולה בבריאות ההורים, בבריאות של הזוגיות הצעירה, שלא מוצאת מנוח לגבש את התא המשפחתי שזה עתה נוצר, וההשלכות בהווה ובעתיד הקרוב מגיעות לסדר גודל של צונאמי שיכה לכל עבר.

ביקור שעשיתי השבוע בעניין אחר לחלוטין, לימד אותי, שגם לקטסטרופות הגדולות ניתן למצוא פתרונות מפתיעים, שאיש לא ציפה להם.

כידוע, מצוקת המים בישראל, הולכת ומחריפה עם השנים השחונות הרודפות אותנו. השנה כמעט ונחקק חוק שלא יהיה גינון במדינת ישראל, גזרה שהייתה הופכת את ערי ישראל למדבר שממה, כנגד דברי הנבואה של יחזקאל "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו". אך מסתבר שבתוך האיום הגדול הזה, ישנה נקודת אור בדמותו של גוף המכונה 'מניב ראשון'.

כידוע, מדינת ישראל חוקקה שאת ענייני המים והביוב, יעבירו מהרשויות המקומיות לתאגידים שיעסקו רק בזה. הרשויות שראו בענייני המים סוג של מכרה זהב, התנגדו נמרצות לחקיקה. עד עכשיו הם הרוויחו ממכירת המים, אך כמעט לא השקיעו במשאב היקר הזה כלום. הם קנו מים ממקורות ומכרו אותו לתושב במחיר כפול, וקופת העירייה התמלאה לטובת עניינים חשובים רבים, אך לא לטיפול במשאב החיוני הזה. עד שבאו תאגידי המים.

'מניב ראשון' שבראשון לציון, התאגיד לו נחשפתי, הוא רשות עצמאית. הוא מחויב לפתח מכספי התושבים אך ורק את משק המים והביוב. מסתבר שהרעיון הזה, עם האנשים הנכונים הניב תוצאות שלא ייאמנו. התאגיד יצר מאגרי מים ענקיים הנאספים מגשמי החורף. המצב שבו מי הגשמים זרמו לים הופסק כמעט לחלוטין. מים אלו משמשים להשקיית הפארקים והגנים בעיר.

הם שיכללו את טיהור השפכים שבעיר, באתרים מפותחים הנותנים מענה לעוד חמש-עשרה שנה לפחות. מי השפכים המטוהרים מספקים השקיה לכל החקלאות בנגב הצפוני. את מי השתייה לתושבים הם מספקים בעיקר מבורות מים מקומיים, ובעקבות פיתוח של התפלת מי ים ומהילתם במי בורות, הם לא יזדקקו יותר להספקת מים של מקורות. ייתכן אף שתוך שנים אחדות ימכרו מים לערים השכנות להם. הרעיונות לחיזוק משק המים במקום, יצירתי מאין כמוהו, מהפיכת הלחות שבאוויר למים ועד איסוף שיטתי של מי המזגנים.

הסיור היה מאלף הרבה מעבר לעניינו של משק המים. ניתן ללמוד ממנו שלבעיות האקוטיות ביותר ניתן למצוא פתרונות. יש לאתר באופן מיידי את כל הגורמים שהופכים את הבנייה בישראל לבלתי אפשרית, לאחד אותם תחת רשות אחת, ביצועית. ייתכן שצריך להפעיל לטובת העניין תקנות לשעת חירום, לנטרל ראשי עיריות וועדות תכנון, לפתור באופן יצירתי את הטיעונים של אגודות הטבע ואיכות הסביבה.

מצוקת הדיור יכולה להפוך למנוף לצמיחה כלכלית וחברתית בכל מגזרי האוכלוסיה, צריך רק אומץ, רצון טוב ונחישות. ח"כ הרב מוזס מיהדות התורה הרים את הכפפה בהקמת שדולה לטובת העניין. אני מקווה שההצעה שעולה משורות אלו, תקרום עור וגידים ונזכה לברך את ילדינו ללא כאב לב 'שיזכו לבנות בית בישראל'.