הבוץ הטובעני
פרשת משה מזרחי נמשכת כבר שלוש שנים. ולא בגלל מורכבותה. יותר ויותר מתברר, כי נפילת מזרחי בפרשת האזנות הסתר עלולה לסחוף מטה את פרקליטת המדינה עדנה ארבל, שעשתה ועושה גם עתה כמעט כל שלאל ידה כדי להציל גם את עצמה ממיצוי הדין. לכן התעכב הטיפול ההססני מצד היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.
החלום של ארבל להתמנות לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, הולך ונגוז, ולא רק בגלל רתיעתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ממינויה לשופטת (ברק התבטא באחרונה, כי כל עוד הוא נשיא, ארבל לא תמונה). מעשיה ומחדליה הם-הם החוצצים בינה לבין העליון. דומה שעתה, אפילו חברתה הטובה, הנשיאה המיועדת דורית ביניש, תתקשה הפעם להושיעה.
מיום ליום מתחוור, כי ארבל שקועה גם היא בבוץ הטובעני. הידיים ידי מזרחי, אך הגיבוי והחוטים מובילים מעלה-מעלה, אל ארבל ישירות. יש לומר כאן, ובבירור: ארבל אישרה ונתנה גיבוי אישי ומקצועי, ובזאת גם היא מודה, לעשיית התימלולים המוגדרים עתה על-ידי רובינשטיין כבלתי חוקיים וכנוגדים את הצווים שהוצאו על-ידי בית המשפט, מקום שהוצאו. היא נתנה ידה לפגיעה בזכויות חשודים ובבני שיחם, וזאת תוך ניצול לרעה של צווי בית משפט, שחלקם אמנם התירו האזנות סתר, אך הטילו מגבלות. מדוע החליטה להגן דווקא על מזרחי, במקום להתמקד בהגנה על קורבנותיו - זאת לא נדע. בינתיים יכול אני להביע תמיהה גדולה, האם עניינים משטרתיים מסוימים של משפחת ארבל הם-הם המאלצים את הפרקליטה ארבל "להיות בסדר" עם מזרחי.
בהופיעו בוועדת החוקה חוק ומשפט (29.10.03), הגדיר רובינשטיין את התימלולים הבלתי חוקיים בפרשת מזרחי, כפגיעה חמורה בזכויות המוקנות לכל אדם על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל-פי חוק האזנות סתר. ובענייננו: המדובר בפגישה קשה באביגדור ליברמן, דוד אפל, מיכאל גורולובסקי ובמאות אנשים עימם שוחחו, בהם בנימין נתניהו ואריאל שרון.
אלא שרובינשטיין, הידוע כגיבור קטן, נמנע מלהצביע על החשודה העיקרית, היא ארבל, המגוננת על מזרחי (ועל עצמה, כאמור). כך היא נוהגת מאז חשפתי לראשונה ב-Nfc ובגלובס (9.11.00) את מעשיו של מזרחי בפרשה זו, ואת התמלולים הבלתי חוקיים שבוצעו לכאורה במסגרת האזנת הסתר לנתניהו וליברמן. באותו חודש נובמבר גייס מזרחי לעזרתו את עורך הדין יהושע רזניק, וזה שיגר מכתבים ובהם דרישה שנפרסם "הכחשה והתנצלות". "טענות הכזב המופיעות בכתבה, שפורסמו לכאורה שלא בתום לב, פגעו במרשי, בתפקידו ובמקצועו", טען רזניק. כמובן שלא זכה לקבל התנצלות וגם לא הכחשה. באותה עת הוא בא, מן הסתם, על סיפוקו, לאחר שהצמד ארבל-רובינשטיין התגייס לעזרתו. השניים פרסמו הודעה רשמית באמצעות משרד המשפטים, שבה נאמר כי אין יסוד לטענות נגד מזרחי.
לפרשה זו נדרשנו שוב 14 חודשים מאוחר יותר. ב-2002 חשפנו כאן ב-Nfc ובמעריב שורה ארוכה של ראיות ועדויות חדשות על מעשיו של מזרחי, וכן את תצהירו של סטניסלב יאז'מסקי - המעיד על מעשיו העברייניים של מזרחי. גם בשלב זה ניסתה ארבל למנוע פתיחת חקירה. ואילו רובינשטיין, שכבר התחיל להבין שהצמד ארבל-מזרחי מוליך אותו שולל, הורה על פתיחת חקירה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש).
ארבל ומזרחי, מצידם, ניסו להרויח זמן. הם נקטו סחבת. בכל אותה עת עמדה השאלה מדוע לא יושעה מזרחי מתפקידו - ככל עובד ציבור אחר - עד ההכרעה בעניינו. שאלנו במקביל, מדוע רובינשטיין ממשיך לשתף את מזרחי בדיונים רגישים בתיקי חקירה של בכירים, למרות שמח"ש המליצה להעמידו לדין. רובינשטיין, כמו רובינשטיין, התלבט, התייסר ובסופו של דבר החליט להסתפק בהדחת מזרחי, בכפוף לשימוע. ניתן להעריך, כי פרשה זו תוכרע לכאן או לכאן בבית המשפט העליון. בינתיים מכין מזרחי לעצמו סולם קטן: אחד מאנשיו הפיץ השבוע, כי מזרחי עומד בלאו-הכי לסיים בתחילת 2004 את כהונתו בתפקיד ראש אגף החקירות. רוצה לומר: למה להדיח, כשהאיש או-טו-טו הולך עוד מעט.
המאבק של מזרחי הוא איפוא להרוויח כמה חודשים. מאליו מובן, כי אנו נידרש לכך גם בעתיד הקרוב. בינתיים, מן הראוי לעמוד על כמה היבטים בפרשה זו, ובמיוחד על אופן טיפולה של התקשורת בפרשה זו והליקויים בדוח של רובינשטיין.
השתיקה של מזרחי
זכות השתיקה הינה זכות יסוד, השמורה למי שנחקר בחשד בעבירה. אף-על-פי-כן, חשוד המשתמש בזכות זו, המוקנית לו על-פי החוק, עלול למצוא עצמו במצב שבו זכות זו פועלת לרעתו - בית המשפט וגורמי האכיפה רואים בניצול זכות זו, חיזוק לחשד נגדו. הדברים אמורים לגבי כל חשוד, קל וחומר כאשר מדובר בחשוד שהינו איש ציבור.
סוג גלוי הוא, איזו מהומה תקשורתית התרחשה באחרונה בביצה הפוליטית בישראל, כאשר התחוור כי גלעד שרון שומר על זכות השתיקה. הפרקליטות והמשטרה פנו לבית המשפט שלוש פעמים, כדי לאלצו למסור מסמכים. בקשת רשות ערעור שהגישו תלויה ועומדת עתה בבית המשפט העליון, וזו תדון בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים.
דווקא על-רקע זאת, מעניין להיווכח מה אירע כאן. על-פי הדוח המסכם, עולה כי מזרחי שתק בחקירתו כשנשאל על מידע כוזב שנמסר בסוגיה הנוגעת להאזנות הבלתי חוקיות, ולדוח המדגמי שהגיש מבקר המשטרה, לפי בקשת השר לביטחון פנים דאז, עוזי לנדאו. רובינשטיין מתייחס בהרחבה, בדוח שהגיש, לשתיקתו של מזרחי ולחקירה שנעשתה על אודות הדיווחים הכוזבים שהוגשו לאגף המודיעין במשטרה על-ידי מזרחי ואנשיו ביאחב"ל. על-פי הדוח, תוך תקופה קצרה - לפחות שבע בקשות להאזנות סתר ביאחב"ל, שהתייחסו לכ-20 האזנות סתר בתעשיית ההאזנות של מזרחי, לא דווחו ו/או הוסתרו מאגף המודיעין במשטרה. מסיבה זו, הדיווח שנמסר אל היועץ המשפטי לממשלה ואל מפכ"ל המשטרה, לא היה שלם, ובמילים פשוטות: היה כוזב.
כאמור, מזרחי נדרש להעיד בנושא זה, בחקירה באזהרה (כחשוד). למרות זאת, הוא בחר בשתיקה, גם לאחר שהובהר לו כי זו דרישתו של רובינשטיין עצמו. כותב על כך רובינשטיין (ציטוט):
... השתלשלות העניינים סביב טיוטת הדוח וכן תשובות שונות שניתנו לנו על-ידי ניצב מזרחי בכתב ובעל-פה והתבררו כטעונות תיקון, עוררו מספר שאלות, ובמכתב מיום 10.6.02 ביקשנו ממנהל מח"ש כי שאלות אלה ייבדקו במסגרת החקירה שהתנהלה על-ידם באותה העת.
במהלך חקירתו התבקש ניצב מזרחי להשיב על מספר שאלות גם בעניין זה, אך סירב והביע מחאה חריפה על כך, גם לאחר שנאמר לו על-ידי החוקרים כי השאלות נשאלות בהנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה. למרבה הצער, נותרו איפוא שאלות לא פשוטות בהקשר זה ללא מענה.
אף אם סבור היה ניצב מזרחי, כי אין קשר בין טיוטת הדוח לחקירה הנדונה ואין מקום לשאלות שנשאל, דומה כי היה עליו להשיב עליהן כפי שנתבקש, בוודאי לאחר שנאמר לו מפורשות שהדבר נעשה בהנחייתי.
כאן המקום לציין, כי היו שאלות נוספות במהלך החקירה, לגביהן אמר ניצב מזרחי כי אינו מוכן להתייחס. בהנחה שניצב מזרחי לא סבר כי התשובות עלולות להעמידו בסכנת האשמה פלילית, שכן בחקירתו טען שהדברים נעשו כשורה, נראה שחובת שיתוף הפעולה המוטלת על כל אדם בדין, לא קויימה באופן מלא בהקשר זה.
עד כאן הציטוט, על אודות הציתות הבלתי חוקי לכאורה. מעניין כאמור לציין, כי מרבית כלי התקשורת נמנעים מלעסוק בזכות השתיקה שנוצלה באופן מחפיר על-ידי החוקר מס' 1 בישראל.
עד כאן הציטוט.
שימוש עברייני בתמלילים אסורים
רובינשטיין אמר שוב ושוב לאחר שהגיש את הדוח, כי לא נעשה שימוש בתמלילי השיחות הבלתי חוקיים וכאילו בפועל לא נגרם נזק לחשודים ולגורמים ששיחותיהם הוקלטו. בכך רצה אולי לרכך את הביקורת נגדו, בשאלה מדוע לא העמיד לדין את מזרחי, למרות המעשים שהתגלו. ארבל טענה גם היא בחוות דעתה, כי לא נעשה שימוש באותם תמלילים. אך העובדות שונות בתכלית:
- ראשית: עצם העובדה שנרשמו תמלילים אסורים, ואלה נחשפו לעיניהם (וגם לחרמנותם - למרבה המבוכה תומללו בהנחיית מזרחי גם שיחות של נערה צעירה, ששוחחה עם חברה), של חוקרים, פרקליטים ועובדים אחרים, הן במשטרה, הן בפרקליטות והן בלשכת היועמ"ש, היא-היא הפגיעה.
- ושנית, וזה גרוע עוד יותר - בתמלילים האסורים נעשה שימוש בלתי חוקי לכאורה בעיתון ידיעות אחרונות, אותו קוראים כידוע יותר משלושה אנשים. העיתונאי מרדכי גילת פרסם בעיתון זה ביום 16.3.01 כתבת-תחקיר, שהתבססה בחלקה הגדול על אותם תמלילים, בהם נכללו שיחות פוליטיות. באותן שיחות טלפון השתתפו דוד אפל, אהוד אולמרט, אריאל שרון וגורמים נוספים. המדובר באותם חומרים שהוקלטו ותומללו בפרשה זו בדיוק.
אפל הגיש תלונה למשטרה נגד גילת וידיעות אחרונות בגין השימוש הבלתי חוקי לכאורה בפרי האזנות סתר. אפל נקרא לפחות פעמיים למסירת עדות, אך באותן פגישות שנערכו עימו במשטרה הוא התבקש... בעדינות... לרדת מהעניין. אפל עמד על מיצוי הדין עם גילת, אך במקום זאת העבירה המשטרה את התיק לטיפולה המסור של... ארבל - כדי שהיא תכריע כיצד לטפל בגילת - שהשתמש בתמלילים האסורים מבית היוצר של מזרחי.
מיותר כמעט לציין, כי ארבל לא פעלה למיצוי הדין עם גילת ועם מי שמסר לידיו את התמלילים האסורים. ארבל מבינה, מן הסתם, כי מיצוי הדין עם גילת עלול "לסגור" גם על מזרחי. זו אולי אחת הסיבות, שתיק זה לא הובא לידיעה/הכרעת רובינשטיין -או אז היה רובינשטיין אולי נמנע מלקבוע בדוח שלא נעשה שימוש פסול בתמלילים; וזו אולי גם אחת הסיבות להגנה הפנטסטית שהעניק גילת, מעל דפי ידיעות אחרונות, למזרחי, ול"קביעה" של גילת כי מזרחי ראוי דווקא לפרס ישראל, ולא להדחה.
חרב מתהפכת
רובינשטיין נוכח השבוע על בשרו, כי העוצמה שצברו ארבל ומזרחי - עוצמה שהוא עצמו טיפח והשתמש בה כלפי גורמים "שסומנו" על-ידי המשטרה והפרקליטות, עלולה לפעול כחרב המתהפכת, גם נגדו. ראו למשל את המתקפה המתוזמנת מצד כמה כתב ופרשני חצר: אמיר אורן וברוך קרא (הארץ), מרדכי גילת וטובה צימוקי (ידיעות אחרונות), משה נגבי (רשת ב'), אמנון אברמוביץ' (ערוץ 2) ועוד ועוד. וראו גם את ההתנפלות מצד כמה חברי כנסת המתמידים להטיף בעד שלטון חוק סלקטיבי: אופיר פינס ויוסי שריד. הפעם היו אלה בהרכב חסר: קולה של יו"ר סיעת מרצ, זהבה גלאון, כמעט שלא נשמע נגד רובינשטיין (על שהעז להכריע בעד הדחת מזרחי). אחרי הכל, היא חייבת לו תודה: רק לפני שבוע סגר רובינשטיין, איש טוב לב שכמותו, את תיק החקירה נגדה בפרשה אותה חשפנו כאן, למרות שהיו בו כמה וכמה ראיות שדווקא יכלו להצדיק העמדה לדין. זה לא הפריע לרובינשטיין לנמק את הסגירה בהעדר ראיות (בפרשה אחת), ובהעדר אשמה (בשלוש פרשות אחרות - אחת מהן חשפנו כאן, ושתיים אחרות בגינן הוגשו תלונות על-ידי אחרים). כך או כך: התוצאה - גלאון נקלעה לדום שתיקה.
ניתנת האמת להאמר: ארבל ומזרחי גמלו לרובינשטיין רעה תחת טובה. רובינשטיין גונן על ארבל, כאשר הוכח כאן כי היא קיבלה 200 אלף ש"ח מקופת המדינה (כפיצויים שהגיעו לה, כביכול, עת עברה לכהונת שופטת), באופן פסול ולפנים משורת הדין; הוא גונן עליה כאשר הוכח פעם אחר פעם כי היא פועלת מתוך שיקולים זרים; הוא גונן עליה בפרשת עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ, למרות שהוכח כי ארבל היא זו שהפקידה בידי פרקליטה זו את התיק הרגיש (שרון-סיריל קרן) - על-אף שהיה ידוע כי מדובר בפרקליטה בעייתית ומניפולטיבית; הוא גונן על מזרחי, על-אף שכזביו הוכחו בבית המשפט, ולאחר שנמצא כי הוא הסתיר ממפקדיו מידע ותימלל שיחות אותן היה אסור לו לתמלל [פרשת נמרודי]; הוא "שכב על הגדר" כדי להגן בבג"צ על פאשלות של המשטרה והפרקליטות, מתוך רצון, כביכול, לגונן על מערכת אכיפת החוק - שמא חשיפת מעשיה המושחתים יביאו להיחלשותה.
גם בפרשה זו עשה רובינשטיין את המינימום המתחייב, וגם זאת באיחור של שלוש שנים. למעשה, גונן רובינשטיין על מזרחי תקופה ארוכה - מאז הפרסום הראשון בפרשה בנובמבר 2000 - ועד לאחרונה; ולאחר גל החשיפות החדש כאן ב-Nfc ובמעריב בתחילת 2002, וגם לאחר תלונה שהגיש עו"ד אלדד יניב, שלשיחתו עם ליברמן צותתו. רובינשטיין נמנע מהשעיית מזרחי - גם לאחר שמח"ש המליצה על העמדתו לדין, ואף נמנע מהצרת צעדיו בתחומים בהם כשל. יותר מזה: רובינשטיין לא מנע ממנו להמשיך ולעסוק בחקירות הרגישות ביותר בישראל. רובינשטיין נמנע מלפעול, למרות שכפי שהעיד השבוע - "חשכו עיני" - עת ראה (וזה היה כבר במהלך 2002) את החומר הפוליטי, האישי והאינטימי שתומלל שלא כדין. גם עתה הוא מגונן על מזרחי ונמנע מהעמדתו לדין פלילי ו/או משמעתי, למרות הראיות המוחצות שישנן נגד מזרחי.
האם רובינשטיין ידע
עכשיו, למרות שרובינשטיין הגן על הצמד ארבל-מזרחי, מנסים השניים להציגו כאילו הוא גם שקרן (נוסף להיותו חסר חוט שידרה). כמה מכתבי ופרשני החצר של ארבל ומזרחי טוענים, כי רובינשטיין עצמו ידע על התמלילים האסורים ואף אישר תופעה זו, לפחות בשתיקה. הם מסתמכים על טיעונה של ארבל, בחוות דעתה, שבה כתבה לרובינשטיין, בין היתר: "זאת ועוד, שיחות רגישות, בודדות אומנם, הוצגו במועד סמוך להאזנה גם לנו וגם לך, אולם אף אחד מאיתנו לא הורה על הפסקת התמלולים של שיחות דוגמאת אלו, שכן סברנו כי מדובר בחומר היכול להיות רלוונטי לחקירה...".
דרך הצגה מעוותת זו, הקפיצה את רובינשטיין. הוא טען להגנתו כי מדובר בשקר גס. רובינשטיין - חסר חוט שידרה כבר אמרנו, לא העז להצביע על מי שכיזב, היא ארבל. כך או כך - גם אם ידע על כמה תמלילים (ורובינשטיין מכחיש זאת, כאמור), אין הדבר יכול להכשיר את המעשה המושחת שנעשה ביאחב"ל. רובנשטיין מגלה בדוח, כי מתוך 15,000 שיחות הנוגעות לפרשת ליברמן, נבדקו במח"ש כ-700 בלבד, ונמצא כי: "השיחות הנוספות" - קרי, ה"פוליטיות" וה"אישיות" - מהוות רובו של החומר שהופק מהעמדות [כ-70%]. דברים אלה, בנושא רגיש זה, מדברים בעדם.
האם נמצאו ראיות להעמדת מזרחי לדין
בהחלטתו ובדברים שאמר בראיון לדן מרגלית (פוליטיקה, 28.10.03) נימק רובינשטיין את הימנעותו מהעמדת מזרחי לדין, בשני טעמים:
- הטעם הראשון - קושי ראייתי לחשוף את התמלילים במסגרת הליך משפטי, וזאת מפאת צנעת הפרט והחובה להגן על סוד שיחו של אדם;
- והטיעון השני - טענת מזרחי לחוסר מודעות בדבר מגבלות התימלול, כפי שהוטלו על-ידי בית המשפט (למרות שהוא, רובינשטיין, חושב שכן היתה צריכה להיות לו מודעות). אלא שהנימוק הזה מופרך מיסודו.
רובינשטיין הציג בדוח סיכום החקירה עשרות ראיות/הוכחות, המעידות על כך שהדברים הובאו לידיעת מזרחי והוא היה מודע לכך, אך למרות זאת - הורה לתמלל שיחות, באופן הנוגד את החוק ואת צווי בית המשפט. הנה כמה מה-"דוגמיות", המופיעות בדוח של רובינשטיין:
1) בעדותו אישר מזרחי, כי הוא-הוא שהזמין את אותן תמלילים אסורים: "בדיוק כמו השיחה של ראש הממשלה שאנחנו מדברים עליה [שיחתו של ליברמן עם בנימין נתניהו, י.י.] שחצי ממנה או שלושת רבעי ממנה היא שיחה פוליטית מובהקת מה לעשות. מבחינת המשקלט היא בעייתית לתמלול... לכן, על-מנת שתהיה אחריות טוטאלית ושלא תהיה התלבטות, אמרתי חבר'ה להביא את הכול, לתקצר ולהביא אלי".
2) לשאלת מודעותו להגבלה בצו, ציין ניצב מזרחי בתחילה:
"ש: האם היית מודע למגבלה שהיתה בצו?
ת: כמו כל צו. חוזר ישר לעבודה. אני לא יושב ומנתח את הצווים אחרי שהם חוזרים מבית המשפט. זה כבר מכניקה של העבודה. בשביל זה יש כבר מנגנון של העבודה. הדיווח הוא קיבלת צו לא לא קיבלת. הכוונה בבית המשפט. קיבלת או לא קיבלת".
בהתייחסות נוספת מסר ניצב מזרחי כך:
"ש: מתי אתה ידעת על ההגבלה בצו?
ת: אני מניח שהוא הגיע עם המגבלה ואולי הובא גם לידיעתי. אני מניח שזה הובא בפני. בוודאי".
הנה כי כן, מזרחי מתייחס כאל דבר מובן מאליו לכך שהצווים הובאו לידיעתו. אם כך מדוע הורה לפעול באופן הנוגד את הצווים?
3) מזרחי ריכז את התמלילים בשני קלסרים: האחד - אלה הרלוונטיים לחקירה; השני - אלה האסורים, אותם ריכז בקלסר נפרד, ועל כריכתו נכתב: "קלסר פוליטי". מה יש לך יותר מזה כדי להסביר את דבר מודעותו האישית לכך שמדובר בתמלילים אסורים האסורים בהחזקה?
4) פקודיו של מזרחי העידו על כך שדיווחו לו:
פקודיו של מזרחי העידו על שיחות שהתקיימו עם מזרחי, בהם הוא הוזהר כי מדובר בעבירה: משקלט א' - "נאמר שאני כאילו "ממודר" ופשוט מזרחי מעוניין לעיין בשיחות האלה, זה מה שנאמר לי..."; משקלט ב' - "אותן שיחות שהועברו אליו היו תמיד בכתב יד ובגדול נכתב לראש העמוד "למזרחי בלבד"".
הנה עדות נוספת, מפיה של משקלטת ה', שעבדה בתחום ההאזנות משנת 1990 ועד 2001 (משמע: מדובר בעובדת עתירת ניסיון, י.י.]. היא התבקשה לסייע בתגבור עמדת תיק ליברמן, ובהתייחסותה לכך העידה במח"ש:
"... קיבלנו הנחיות מקצינות הערכה ומפקדים שעלינו לתמלל שיחות בנושא פוליטיקה ומפלגות באישור המפקד... כשאני ראיתי שאני עושה דברים לא חוקיים שהם חורגים מהצו וזה לא רק פה בשרטוט הזה אלא גם בשרטוטים אחרים נוספים, אני פניתי למפקד ובקשתי להבין למה אני צריכה לעשות את זה. ממה שזכור לי, הוא אמר לי שאין לי ממה לחשוש, שיש לי את הגב של כל המפקדים הבכירים, שזה מסודר עם הפרקליטות, שיש את האישורים את כל האישורים ואין לי ממה לחשוש... אנחנו חששנו, הצוות של המשקלטים מאוד חשש שאנחנו לא מוכנים לבצע שיחות של אנשים עם חסינות או שלא נוגעות לצו ואנחנו עוד יום אחד נמצא את עצמנו בבית הכלא יחד עם המשורטט..." [קרי: עם החשוד, י.י.]
בהמשך מסרה משקלטת ה', כי היא אינה זוכרת ששמעה את הדברים מתנ"צ מזרחי עצמו, אלא שמעה זאת פעמים רבות בשמו מהמפקד שאול (הכוונה לרפ"ק שאול הניגמן, ראש מחלק האזנות) וממפקדים נוספים.
[...]
"אני ידעתי שאני מבצעת עבירה, אני התרעתי שאני מבצעת עבירה. אני גם סירבתי, אבל חוייבתי על-ידי דרגים גבוהים יותר לבצע את העבודה. שערתי שהם דוברי אמת ושיש אישור של הפרקליטות והכל חוקי אכן זה חוקי".
הנה כי כן: קיימות ראיות למכביר המצדיקות הגשת כתב אישום נגד מזרחי, ומכל מקום - מחייבות השעייתו המיידית מתפקידו; וראיות רבות המצדיקות מיצוי הדין עם פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, על חלקה בפרשה זו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
