שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז, יוצא נגד ההרחבה הניכרת של המושג "חומר חקירה" לעניין העברתו לנאשם. לדעת מזוז (2.2.17), החקיקה והפסיקה הביאו את הזכות לקבלת חומר זה לפריפריות מרוחקות, דבר המכביד על ניהול ההליך ולעיתים מעכב אותו בחודשים רבים.
מזוז אומר: "דומה שסוגיית 'חומר החקירה' הפכה ל'גולם הקם על יוצרו'. דרישה פשוטה ובסיסית זו, באשר לזכות הנאשם לעיין בחומר החקירה הנוגע לאישום נגדו, תפחה עם השנים בדרך של פרשנות מרחיבה לפריפריות שזיקתן לתכלית הדרישה היא מסופקת ומכבידה מאוד על ההליך הפלילי.
"...מחלוקות לגבי 'חומר חקירה' ולגבי 'רשימת כל החומר' מעסיקות תדיר את בתי המשפט ומכבידות על ההליך הפלילי, עד שלעתים לא-רחוקות תחילתו של ההליך נדחית בחודשים ארוכים בשל מחלוקות והליכים בעניינים אלה. מציאות זו מן הראוי שתעמוד לנגד עינינו כאשר אנו עוסקים בטענות שמשמעותן היא הרחבה נוספת של זכות העיון על שני מרכיביה, ופתיחת פתח למחלוקות והתדיינויות נוספות בעניינים אלה".
מזוז יוצא נגד קביעתו של השופט
אליקים רובינשטיין משנת 2014, לפיה בכתב אישום מרובה נאשמים, על המדינה לציין איזה חומר נוגע לאיזה נאשם: "זוהי דוגמה נוספת של הרחבת זכות העיון, שאינה מעוגנת בחוק, והמעוררת גם קשיים מעשיים ועיוניים לא מבוטלים. היא מטילה נטל מכביד נוסף על התביעה ופותחת פתח בלתי נדלה לטענות, מחלוקות והתדיינויות, מראש ובדיעבד.
"...אין זה מתפקיד התביעה להצביע למי מהנאשמים רלוונטי כל מסמך שנאסף, שכן רק בא-כוחו של נאשם, המגבש עימו את קו ההגנה, הוא בעל היכולת, ובעיקר האחריות, לקבוע מה מבין החומרים שנאספו חשוב עבור לקוחו".
לצד זאת מציע מזוז, כי היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה יוציאו הנחיה שתקבע כיצד להכין את רשימת חומר החקירה, לרבות האפשרות לקבוע טופס קבוע ממנו ניתן יהיה לסטות במידת הצורך. במצב הנוכחי, בו כל תובע מכין את הרשימה כראות עיניו, מתעוררות מחלוקות רבות ומיותרות, הוא אומר.
מזוז קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת אילונה אריאלי) וביטל את חיובה להכין רשימה של חומרי החקירה בעניינם של שלושה נאשמים בהברחת 46 טון טבק - חיים חג'ג', מוסא סאבא ובקייה יונוגוס. את המדינה ייצגו עוה"ד יעל שרף,
תובל דורי ויערה ברזילי, ואת הנאשמים - עוה"ד
אורי קינן, איל בסרגליק, יובל זמר ושמעון ליבשיץ.
