כמו במשפט, כן ברעיונות היסוד של המדינה, אהרן ברק הוא פורץ דרך, חדשן, איש מרתק וסחבק אמיתי.
הניגוד הגמור של מאיר שמגר, ורק בגלל זה הם דבוקים איש לרעהו, כאותו זוג שוטרים, האחד יודע קרוא והשני יודע כתוב. ומעניין שדווקא השמאלן הוא האנרכיסט (בדרך-כלל, לדעתי), ואיש הימין הוא אומר ההן (בדרך-כלל, לדעתי).
רעיונות היסוד של חברה הם רעיונות המתגבשים לאורך זמן, ואין לנו להטמיע בהם שינויים בחטף, אך אהרן ברק, עם כריזמה מעל ומעבר לכל אדם אחר כאן בסביבה, מצליח, לבדו כמעט, לבצע מהפכות ענק בחברה, תוך שהוא גורם לה נזק ענק, ולא בגלל הרעיונות, אלא מפני שאצה לו הדרך.
יש לו רשימת מכולת, והוא מתכונן לעשות V על כל אחת ממשימותיו בחייו, אפילו אם יהיה הדבר על גופתנו. זה התחיל עם חוקי היסוד, אני התלהבתי, הן מהתהליך (המתואר בספרו עב הכרס ורב הכרכים, של המלומד הפרופסור רובינשטיין "המשפט החוקתי של מדינת ישראל"), והן מתוצאותיו הצפויות.
אך זה המשיך עם שיפוט מאד אקטיביסטי, במקרים רבים נוגד את החוק, ומילא ברק, הגאון המשפטי אשר יכול היה להתגונן בקלות מול כל מטר של ביקורת על פסיקותיו, הרי שיורשיו המגמגמים (בחלקם, גם בעל-פה אך בעיקר בכתב) המשיכו דרכו, העצימו אותה ותקעו אותנו (לדעתי) עמוק עמוק באדמה.
על אף שחקיקת היסוד, הלהיבה אותי, הייתי משוכנע ביתרונות הענק שלה, ולא ראיתי תחילה את חסרונותיה, הרי שבפועל בראייה רטרוספקטיבית, היא קרתה טרם זמנה, ובתהליך מואץ מדי, תוך שהיא מפוררת את יציבות הדמוקרטיה בישראל.
ראו מנגד ולדוגמה את פועלו של שמגר, אשר אני אישית לא אוהב אותה, "חוקה לישראל", המנוהלת בשיטת מים שקטים חודרים עמוק, ולצערי במימון שהייתי שמח מאוד לדעת את מקורותיו המדויקים.
ואז אנו מתעוררים בבוקרו של יום קיץ חם ושוב שומעים/קוראים את אהרן עם השטויות במיץ עגבניות של "מדינת כל אזרחיה". ושוב חייבים אנו לדאוג, כי "מדינת כל אזרחיה" נוגדת, לדעתי, קיצונית את החוק הקיים, ושופט, ודאי שופט עליון, וודאי ששופט מושך אש כמו ברק, אפילו בדימוס, אמור לבלום פיו בכל הנושאים הקשורים לרעיונות היסוד של המדינה. מרגע שמונה לשופט, הוא מנוע לדבר כפי שהוא מדבר, כי לדבריו עוצמה מכוננת, הרבה יותר מהסמכות שהחוק מקנה לו כשופט בדימוס.
החשש הגדול באמת הוא שתורת עולם זו של ברק, שאפילו אם יש בה יסודות החייבים להישקל (ולדעתי להידחות) הרי שהיא עולה לאקרנים טרם זמנה, ואשר רק תלבה את הסכסוך הפנימי כאשר האיומים מבחוץ מתגברים והולכים.
החשש הגדול הנוסף, אשר זקוק כמו להוכחה אשר לא נמצאת כרגע בידי, הוא שתורת העולם של ברק בנוגע ל"מדינת כל אזרחיה" עלולה הייתה להשפיע על פסיקותיו (אשר לרבות מהן השפעה תקדימית מכוננות), למרות שלדעתי היא נוגדת את החוק הקיים.
כשליברמן אומר "מדינת כל אזרחיה הנאמנים" הוא לא מזיק, הוא פוליטיקאי ימני, הוא מדבר בעיקר לקהל שלו, הוא גם לא עוסק בהסתה מן הסוג הגרוע ביותר, ולכן כל עוד הוא שומר על גבולות, שידבר כמה בא לו. לא כן אהרן ברק, סמל התום והצדק (לכאורה), נס המשפט והחוק (לכאורה), שלדבריו מתייחסים המונים (טועים ותועים) כמקור מים חיים, ולכן, עליו לשתוק.
