כשבניזרי מדבר בקולו של דרעי

במשך שנים זעק אריה דרעי כי הוא נרדף על-ידי המשטרה והפרקליטות על לא עוול בכפו. זה לא עזר לו הרבה. הוא הואשם, נשפט, הורשע ושילם את חובו לחברה. רבים וטובים האמינו לו אז, אפילו חלק מהעיתונות (אמנון דנקנר ומעריב). היו כאלה שאף טענו, כי אם באיטליה היו משקיעים בחקירת האפיפיור עשרה אחוז ממה שהשקיעו בחקירת דרעי בארץ אזי גם האפיפיור היה מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח. עד כדי כך.

אבל בין אלו שהטילו ספק באמינותו, במהימנותו וביושרו של דרעי בלט אחד במיוחד: ח"כ שלמה בניזרי. עד כדי כך סלד בניזרי מדרעי, שב-1999, עוד לפני שהדיו יבשה על פסק הדין של השופט צמח ושות', כבר העביר בניזרי את תמיכתו הגורפת לאלי ישי. יתרה מזאת, היו שנשבעו כי שמעו אותו אומר כי דרעי היה המחסום בפני הקידום שלו, ומהיום השמים הם הגבול מבחינתו. ואכן, מחוזר בתשובה אצל הרב ראובן אלבז הוא הפך תוך זמן קצר לסגן שר בריאות, שר בריאות ושר הרווחה הממונה על התעסוקה. עד ש...

והיום? היום, כאשר שומעים את האשמות שמטיח בניזרי בפרקליטות ובמשטרה אפשר בנקל למחוק את שמו ולהוסיף במקומו את שמו של דרעי. רק שקפסולת הזמן משבשת מעט את השכפול.

אינני יודע אם דרעי היה אשם או שמא זכאי. כנ"ל לגבי בניזרי. אבל, וזה אבל מדאיג, אחד - בנפול אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל ליבך. ופסוק זה היה צריך להיות נהיר דיו לבניזרי. שניים - קשה לי מאוד לתת למאן דהו ליהנות מספק ולו הקל שבקלים כאשר אני רואה כי כמעט כל חבריו, במקרה זה למפלגה, מורשעים בזה אחר זה. ולא רק מורשעים אלא גם מודים במעשיהם כאילו הקופה הציבורית שייכת לאבא שלהם.

אז נכון, את השחיתות לא המציאה שס, אפילו לא שכללה אותה. אבל מחבורה שיש לה כיפה על הראש וציצית על הגוף אני מצפה שגם יהיה לה אלוהים בנשמה. או בלב. איזשהם גבולות של מה מותר ומה אסור. מה מקובל במדינה הזו לאחר 61 שנים של שלטון הבנוי ממפלגות, ומה אסור בתכלית האיסור. שס, לצערי, מוכיחה פעם אחר פעם, כי חבריה לא כל-כך חכמים אחרת הכסף לא היה מעוור אותם עד כדי כך...