"הארגון לשחרור פלשתין" הוקם בשנת 1964, 3 שנים לפני "הכיבוש", על-ידי אחמד שוקיירי, לבנוני, בן לאם טורקיה, שגר גם בירדן. האיש נודע כשכיר מדיני מזדמן לכל קומבינה כשכיהן קודם כשגריר באו"ם מטעם סוריה, סעודיה והליגה הערבית. בפעם הזו הוא הופעל על-ידי נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, כדי לערער בו-זמנית את ישראל ואת ירדן. שוקיירי ומפעיליו התעלמו מהסתירה שבין יצירת התביעה הפלשתינית על ארץ ישראל לבין דבריו שלו, 8 שנים קודם לכן: "יצור כזה פלשתין אינו קיים כלל, ארץ זו היא סוריה הדרומית", שאמר מעל במת האו"ם כנציג הליגה הערבית. שוקיירי, שניסח את "האמנה הפלשתינית", תימצת את תוכניותיו לגבינו במשפט התכליתי: "הגברים לים, הנשים לנו".
עד אז, לא היה העולם מוכן לקבל את תביעת מדינות ערב על הארץ ואף דחה את סיפוח יהודה ושומרון על-ידי ירדן. ההמצאה של "העם הפלשתיני" נועדה ליצור "בעל בית" לתביעה ערבית על חיפה, אשקלון ותל אביב. כך הגה הגוליית הערבי המשתרע מאירן ועד מרוקו, מטורקיה ועד סודן, תרגיל תעמולתי גאוני כשיצר "דוד" פלשתיני, כדי להציג בציניות את ישראל הננסית כגוליית. חבר הנהלת אש"ף, זוהייר מוחסיין, חשף ב-1977 בראיון לעיתון ההולנדי "טרוב": "העם הפלשתיני אינו קיים... מדינה פלשתינית היא מכשיר חדש במלחמה בישראל... באופן ריאלי אין הבדל בין הפלשתינים, הסורים, הירדנים והלבנונים... האינטרס הערבי מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת... מול הציונות".
ואכן, מעולם לא היה עם פלשתיני, לא שפה נפרדת, לא מורשת, לא מלכים, נביאים או סופרים, אלא ערבים סונים הזהים ליתר אחיהם במזרח התיכון, שרובם זרמו לכאן כתוצאה מהפרנסה שהציעה הפריחה הכלכלית שנבעה משיבת ציון היהודית.
השם "פלסתינה" ניתן בכלל על-ידי הקיסר הרומי אדריאנוס לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא לצורך ניתוק זהותה של הארץ מהיהודים. מקור השם הוא מהפלישתים שחוסלו על-ידי דוד המלך מעל ל-1,000 שנים קודם. מאז, זיהה העולם את "פלסתינה" כארצם של היהודים, ואכן, חבר הלאומים החליט בשנת 1922 להקים ב"פלשתין" בית לאומי ליהודים על שתי גדות הירדן.
"שתי מדינות לשני עמים", אינו אלא השלב שהוסיפו הערבים בדרך להשמדתנו אחרי שאיבדו את יהודה ושומרון ב-1967. ייתכן שמדובר בשיא העולמי של החוצפה לדורותיה כשיצרו סימטריה מעליבה והעמידו את "העם הפלשתיני" שאינו אלא תרגיל תעמולתי שקוף ופרימיטיבי, מולנו, עם כבן 4,000 שנה, שחי כאן אלפי שנים, העניק לאנושות את התנ"ך, את חזון הנביאים וערכי ענק אוניברסאליים. זיקתנו אל הארץ הזו, כולל שמירת אמונים מדהימה ב-2,000 שנות ניתוק, הינה חסרת תקדים בהיסטוריה. אך את הטרוריסט המזדקן, אבו מאזן, בעל תואר דוקטור בהכחשת השואה שקיבל מאוניברסיטת "לומומבה" במוסקבה, האיש שמימן את טבח ספורטאינו באולימפיאדת מינכן, כל זה אינו משכנע. הוד רוממותו היושב-ראש אינו מוכן להכיר בנו כעם, ואנחנו, באיוולתנו, לא בועטים את המוקיון החצוף הזה לכל הרוחות.
העובדה שרבים בקירבנו מוכנים לבלוע את השקר הפלשתיני הגס והמעליב כתירוץ למסירת לב מולדתנו תוך סיכון קיומנו, מצביע על כך שכתוצאה מדורות של חינוך גרוע, מצליחים הלחץ הביטחוני והתעמולה מבית ומחוץ לשחוק אצלנו את עצם רצון הקיום הלאומי.
