רצים ותורמים לניצולי השואה

אנו מתקרבים ליום השואה 2017 שיחול השבוע ויש עדיין ניצולים רבים שלא מימשו חלק מזכויותיהם החשובות. במקרים רבים, מימוש הזכויות יכול לעשות שינוי משמעותי בחייהם של הניצולים ובני משפחתם שתומכים בהם. רק השבוע מבקר המדינה קבע שאחת הבעיות המשמעותיות היא חוסר המודעות והעזרה בנושא הזכויות.

לאחרונה צפיתי ביו-טיוב בקליפ 'שמע ישראל' של יעקב שוואקי. בפתיח שלו נכתבו השורות הבאות: "מסופר על הרב יוסף כהנמן (שהיה מייסד וראש ישיבת פוניבז' בארץ; ד"ח), שעסק רבות בגילוי ילדים יהודים שנמסרו בזמן השואה, להשגחה אצל נוכרים, ע"י הוריהם.

כמו בכל שנה הרי שגם השנה אנחנו נחזה בקיום הטקסים הסטנדרטיים ל"יום השואה" עם תוספת מילת "הגבורה". זה לא סוד שאין כיום קונצנזוס על הצגת השואה בישראל, על טקסיה ועל תכנייה. "יום השואה" מוצג מנקודה "ממלכתית", כביכול, שבודאי איננה כוללת את ההיסטוריה והספרות האמיתית והרחבה על השואה, שלמשל היהדות החרדית (ואפילו חלק מיהדות המזרח) חוותה וכתבה. "יום השואה" עצמו - כתאריך, רחוק מלהיות קונצנזואלי. כ"ז ניסן (שבו חל "יום השואה" הרשמי) הוא עדיין יום שבו על-פי ההלכה אסור לערוך טקסי אבל. זוהי תקופה שביקורים בבתי עלמין אסורים ומנגד עדיין אפשר אפילו לקיים נישואים לשעת הדחק. אבל את מר בן-גוריון - האנטי דתי, ואת חבריו, זה לא עניין כאשר הם קבעו את התאריך הזה על סמך "מרד גטו וורשא", כביכול, ולמעשה בתאריך שבו בכלל המרד בוורשא לא החל.

שבועיים לפני יום השואה התפרסמה המהדורה האנגלית של הספר Blitzed, פרי עטו של נורמן אוהלר. המהדורה הגרמנית הייתה רב-מכר, והשבועון ניוזוויק יודע לספר שזכויות התרגום נמכרו ל-26 מדינות ובכללן ישראל. הטענה המרכזית של אוהלר, בספרו הראשון שאינו יצירה דמיונית: אדולף היטלר היה מסומם בצורה קשה בחלק ניכר מהקריירה שלו.