באחת מההפגנות של הפלשתינים בנעלין, עצר צה"ל את אחד המפגינים, המג"ד הופיע, איים על המפגין כאילו עומדים לירות בו, חייל ירה במפגין כדור גומי ופצעו קלות ברגל. ננקטו צעדים משמעתיים נד המג"ד והחייל, המג"ד הורחק מתפקידו, והפלשתיני שנפגע, יחד עם עמותות לזכויות אדם עתרו לבית המשפט בבקשה להעמיד את המג"ד והחייל לדין פלילי.
היום החליט הבג"צ לקבל את העתירה, ורשויות הצבא נדרשים עתה, להבנתי, לפתוח בהליכים צבאיים נגד המג"ד והחייל. כל הקורא את פסק הדין לא יכול שלא להבין, שהמג"ד והחייל נשפטו בבג"צ אשר התכנס כבית דין צבאי מיוחד לצורך שחיטתם הציבורית של החייל והקצין. ומדוע סובר אני כך:
בשני מקומות רואים מפסק הדין, שהמג"ד יצר קשר עם המפגין הפלשתיני, כי חפץ לדבר איתו עברית, במקום אחד אף מוזכר שהמפגין היה מוכר על-ידי המג"ד כמפגין בעל עבר הפגנתי, דובר עברית. לא מצאתי בפסק הדין מדוע רצה כל-כך המג"ד לשוחח עם המפגין, ומאחר שלא מצאתי עקבות לכך בפסק הדין, אני מבקש להעריך כמה הערכות:
1) המג"ד רצה לדעת מתי יוצאת הרכבת של 12:00;
2) המג"ד התעניין בשושלת של המפגין, ורצה לומר כמה מילים על אמו ואחותו של המפגין, וחשב שהקללות המקובלות האלה הן בעברית ולא בשפת אמו של המפגין;
3) המג"ד רצה לברך את המפגין עם פרוס השנה החדש, ושנה טובה זה בעברית;
4) המג"ד ראה במפגין בן שיח לנושא גידול חסה בשטחים, והוא לא יודע איך אומרים חסה בערבית;
5) המג"ד חפץ לחקור את המפגין בנסיבות מבצעיות (קיים סיכון ממש לחיי אדם בנעלין, המג"ד איננו הנשיא בוש, ובנעלין לא זורקים על החיילים והקצינים רק נעליים) חקירה מבצעית שכזו, היא חקירתה של "פצצה מתקתקת" ויש אמצעים חריגים המותרים בה.
מכך שלא כתוב בפסק הדין, למיטב שיפוטי, דבר וחצי דבר בנוגע למניע של האיום על המפגין, ומתוך הכירי את המגמה המאוד קיצונית המוכתבת על-ידי בית המשפט העליון, ומביאה, אולי שלא מתוך כוונות זדון, את חיילי צה"ל לשים צווארם תחת סכין גילוטינה, אני נוטה להאמין כי הסיבה לאיום היא סיבה 5.
בית המשפט, בפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, מוסיף ומדגיש את שורש הרע בעצם האיום, באשר די ברור שכל מה שקרה לאחר האיום (דריכת הנשק, הירי של כדור הגומי, ופציעתו הקלה של המפגין) נעשה שלא בכוונת זדון, לא ניתן להוכיח בו כל כוונה פלילית או יסוד נפשי (לגבי המג"ד), וככל שיש יסוד נפשי הוא קיים בעצם האיום הנתפס על-ידי בית המשפט כאפשרות לעבירה עם יסוד נפשי.
אסור לירות, גם כדור גומי במפגין כפות, את הטעות עשה החייל, תוך שהוא מבצע הנחיה בלתי חוקית בעליל, אשר טיבה שנוי במחלוקת, אך לאיים על פצצה מתקתקת, בירי או בכל פגיעת גוף אחרת, מן הדין יישקל תחילה על-ידי הגורמים הבקיאים בעניין פצצות מתקתקות, על-פי חוק השב"כ, ואילו הצירוף "חוק השב" לא מופיע כלל בפסק הדין.
ייתכן שחוק השב"כ אינו מסדיר את החקירות המתבצעות בשטח על-ידי קציני צה"ל, אך ודאי שרוחו תקפה, גם בעניינם של קציני צה"ל (בוודאי שהוא תקף במקומות בהם השב"כ לא נוכח, וטוב שאינו נוכח בהפגנות פוליטיות), אך ודאי שחוק השב"כ תקף לצורך הדיון, ולצורך הצגת יושר אינטלקטואלי על-ידי השופטים, בהראותם לציבור שבמקום שאין הסדר חוקי מדויק, בודק השופט את השכנים ושכני השכנים של החוק, על אחת כמה וכמה במקרים בהם קיבלה הרשות את החלטתה, ובית המשפט מתערב במטרה לסכלה.
בית המשפט פוסל החלטות מנהליות, אם שיקול מרכזי לא נלקח בחשבון או אם קיבל משקל בלתי תקין לחלוטין, אנו כמהים לאותו בית משפט, אשר ייקח החלטות רבות שבית המשפט העליון קיבל לאחרונה, ויבטל אותן מכל וכל, עקב הזנחה צועקת לשמים של שיקולים מכוננים. ונזקן של כאלה החלטות, אשר מתעלמות משיקול מכונן, הוא נזק בל יתואר בשל התוקף המכונן שיש להחלטות במעמד שלושה, פה אחד, בבית המשפט העליון של מדינת ישראל.
