יוסי שריד - איך נפלו צדקנים

יוסי שריד הסתבך קצת בניגוד אינטרסים בפרשת הענקת פרס ספיר לספרות.

לא משהו שהולכים בגללו לבית הסוהר.

אבל בכל זאת מביך.

כי יוסי שריד, מאז שעמד על דעתו הציבורית, הכתיר עצמו כנביא הזעם של היושר, היושרה, המוסר, הצדק והאמת או חובה.

הרבה מאוד מרשימותיו הוקדשו להצלפות חסרות רחמים כנגד מי שחרגו מן השורה.

והכל במנות גדושות של ציניות וסרקאזם מושחז ומורעל - כמו שצריך.

אני חושש שהפרשה האומללה תחדיר ביוסי שלנו קצת ענווה, והוא יהפוך להיות סתם מישהו.

ועכשיו, מי יוכיח אותנו בשער? מי שוב ינזוף בנו על יריקה במקום ציבורי?

והלב הנצבט על סופרים מצויינים - במיוחד אלון חילו - שנגררו לעניין שלא בטובתם ונפגעו באיבחה.

מעניין מה יוסי שריד עצמו היה כותב על הפרשה המביכה הזו שהוא עצמו מככב במרכזה מתחת לפנס הציבורי.

כיצד היה יוסי שריד מפליא מכותיו וטוחן את זולתו - אילו חטא זה באי גילוי נאות.

כי לשחיתות כבר התרגלנו, או שלא.

אבל הצביעות, אוי הצביעות. היא עושה לנו חורים בקיבה.

רק השמחה לאיד משככת לרגעים את הצרבת הזו.