החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה מבקשת (29.5.17) לקבוע, כי הכשרת היישוב מחזיקה בזכויות של 45 רוכשים שנספו בשואה בחלקות
מקרקעין ביקנעם, רובם תושבי ליטא והיתר תושבי פולין, בלגיה ויוון.
בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, נאמר כי בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 רכשה הכשרת היישוב קרקעות באזור יונעם והחלה במכירתן ליהודים בארץ ובתפוצות. 45 נספי השואה נשוא התביעה רכשו חלקות כאלו, אך הללו לא הועברו לידיהם או לידי יורשיהם החוקיים, למרות ששילמו את כל התמורה או את רובה. במקום זאת, טוענת החברה להשבה, ביטלה הכשרת היישוב באופן חד-צדדי את ההסכמים עימם ומכרה את הקרקעות לאחרים.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד אופיר פורת ויפית לוי, נטען, כי בנסיבות בהן היה ברור, כי הרוכשים נעדרו עקב מאורעות מלחמת העולם השנייה, חלה על הכשרת היישוב חובה מוגברת לשמירת החלקות, ובוודאי שהיה עליה להימנע מביטול הרכישות ולהימנע ממכירתן לצדדים שלישיים. החברה להשבה אומרת שהיא באה בנעליהם של בעלי הקרקעות, ולכן יש להעביר אליה את התמורה שקיבלה הכשרת היישוב בעד מכירתן.
בשנת 1979 נחתם הסכם בין הכשרת היישוב לבין האפוטרופוס הכללי, במסגרתו העבירה החברה לאפוטרופוס כספים שנותרו בידיה ממכירת קרקעות כאלו. החברה להשבה טוענת, כי ההסכם נחתם תוך הטעיה מצידה של הכשרה, אשר לא מסרה לאפוטרופוס את מלוא המידע על הקרקעות ואף המשיכה למכור חלק מהן, ולכן יש להתעלם ממנו. לגישתה, הסכום המגיע לה הוא הערך הנוכחי של הקרקעות, בניכוי הסכומים שהועברו לאפוטרופוס, ובצירוף הפסדי שערוך ממועד העברת הכספים לידי האפוטרופוס ועד למועד התשלום; החברה להשבה מציינת, כי חלק מהכספים הועברו רק בשנת 1982 ובשנת 1987, ויש לשערך גם עובדה זו. טרם הוגש כתב הגנה.
