השמאל חוגג את "נצחונו": נתניהו הוציא מפיו המילים "מדינה פלשתינית", וזו הוכחה לנכונות דרכו של השמאל. מאידך, הימין נאלץ לקפל זנבו, וכל העולם חוזה כיצד חלום א"י נמוג בערפל. על כך נאמר: עוד ניצחון כזה – ואבדנו; שכן אין לפנינו ניצחון אלא כניעה לפריץ, וזו תוביל לכליה של העם היהודי החי כאן, ואבדון מדינת ישראל! דהיינו, כל מה שעמלנו כאן מזה 100 שנים יתאדה תוך 10-5 שנים, ואז – בכי וקריעת בגד לא יעזרו.
למעשה אין בישראל שמאל אמיתי, כזה הדואג לקיום הצדק, חלוקת הון שווה וכד', אלא מחנה שאינו רואה עצמו יהודי; אין לו עניין בהיסטוריה של עם ישראל, וכל רצונו להמשיך חייו "במדינת גוש דן" תחת כנפי הנשר האמריקני. לכן יוסי שריד אמר בזמנו כי הנו מעדיף את הערבים על הדתיים, ועמוס שוקן – כי על בחורים ישראלים להנשא לנערות פלשתיניות, וחוקרת מהאוניברסיטה העברית, כי העדר מקרי אונס מצד חיילי צה"ל באוכלוסיית הנשים הערבית ביו"ש, מעיד על גזענות. אין ספק, כי אילו אבות הציונות עד ראשי המדינה בעת הקמתה, היו שומעים את דברי הסכלות הללו, היו מוציאים אותם מכלל ישראל!
אולם, תהליך סמוי שהתרחש במדינה מאז שמנחם בגין זכה בבחירות בשנת 1977, גרם למציאות המרה דהיום:
א. בגין המשיך להיות "פולני גאה", ודאג שאף פקיד בכיר יוצא מפא"י – לא יוחלף, וגם איפשר לאהרן ברק לבצר מעמדו, שכן "יש שופטים בירושלים".
ב. מיליארדים של דולרים, הוברחו מהארץ לחו"ל, מחשש כי הליכוד ישתלט על הכסף בתנועה הקיבוצית, בהסתדרות, בבנק הפועלים וכדו'; בקיצור – על העטינים שמהן מפא"י ינקה במשך 60 שנה!
ג. מפלגת העבודה חברה למפלגות הסוציאליסטיות באירופה, כדי לקדם אג'נדה משותפת נגד ממשלות הימין בישראל.
ד. מערכת בתי-המשפט נעשתה לקולוניה של השמאל ואקס-טריטוריאלית עבור אנשים המזוהים עם אג'נדה יהודית-לאומית.
ה. בחירת יצחק רבין לראשות הממשלה ב-1992 הביאה להשתלטות אמריקנית על המדינה (פוליטית, כלכלית וגם מאחורי הקלעים); וההמשך היותר חמור – זרם אדיר של כספים ממדינות אירופה לארגוני שמאל יהודים וערבים איפשר יצירת דעת קהל – נגד היהדות, רמיסת ההיסטוריה של עם ישראל, ומאידך – בניית "אליל השלום"!
ו. "קול ישראל", הערוץ הראשון וגל"צ, נותרו בידי השמאל.
היכן אנו מצויים כיום?
א. למרות שהימין זכה בבחירות, התוצאה המצטברת מהאמור הינה הפיכת ישראל למדינה "מצורעת" בעיני העולם, ומאידך - האדרת הסיפור הפלשתיני לדרגת "קדוש מעונה", ולכן יש לחזקו וגם להשיב סומק ללחייו.
ב. הנרטיב של שתי מדינות לשני עמים, הנו מסווה שנועד לרכוש את לב הציבור היהודי בישראל ובגולה, אך למעשה הכוונה האמיתי של המערב (ושל השמאל בישראל), הינה כינון "מדינת כל אזרחיה", וע"י כך ניתוק הקשר בין היהדות ובין המדינה, וביטול חוק השבות.
ג. רצון "המערב" להחזיר גבולות המדינה למאי 1948 (קרי – לפני פרוץ מלחמת העצמאות); ולגרום לכך, כי נחיה בגבולות "אושוויץ", תחת איום מתמיד של מדינות ערב, ואיום דמוגראפי של ערביי ישראל (שכן תוך 20 שנה, אלו יהוו שליש מכלל האוכלוסיה).
ד. רמיסת הפרט בדרך של גזל כספו בבנקים, גזל חייבים בהוצל"פ; גביית "חיובים" מנופחים לרשויות מקומיות, כביש 6 וכדו', ללא משפט אלא באמצעות צווים מינהליים; והכל – כדי לדכא את האזרח ולגרום לו שיהא שקוע בקשיי היום-יום ולא יתפנה להקדיש מחשבות לבעיות האמת של המדינה.
מה צופן העתיד?
אם השלטון בישראל ימשיך לצעוד בכביש שנסלל עבורו, אזי תוך 10 שנים נאבד את כל עצמאותנו ונהפך למעין האיטי של ארה"ב! העשירים והמתוחכמים יעזבו את הארץ, עולים לא יעלו, ומי שיוותרו כאן יהיו שואבי מים וחוטבי עצים.
"מדינת גוש דן" תהא ישראלית, רק עד לשלב שבו הערבים יהיו 33% מהאוכלוסיה; ואז – האין-גבול בינה ובין סביבתה יימחץ כליל, והערבים ישתלטו גם על מדינת גוש-דן ויכריזו על הקמת מדינת פלשתין בין הירדן לים! ישראלים שירצו להשאר, ייאלצו להכיר בחוק האיסלאמי ובשלטון ראיס ערבי (שהרי אין ולא תהא אף דמוקרטיה ערבית, רק מונרכיות או דיקטטורות).
רק אז אנשי רמת אביב, שכונת רחביה בירושלים, סביון והרצליה פיתוח, יבינו כמה טיפשים היו ולאן הובילו את ילדיהם! אך אז יהא מאוחר, ואף דמעה לא תשנה את המציאות האיומה שתשתרר! אין ספק כי אם רוב העם היהודי היה מבין לאן הוא מובל, אזי מראות אירן היו גם כאן; אולם הרדמת הציבור בתקשורת, ושתיקת הפוליטיקאים ביחס לאמת, מסממים את הציבור!
כיצד מונעים עתיד שחור?
בשני מישורים. האחד – חברתי-כלכלי, בין הפרט לשלטון:
1. להפסיק אחיזת הבנקים בגרונם של אזרחים.
2. שינוי מוחלט של כללי "המשחק" בבתי-המשפט; ערעור לא יותנה בעירבון כספי, אגרת תביעה תהא 1% ולא 2.5% כיום, ודיון ראשוני יישמע תוך 30 יום ממועד פנייה לבית המשפט.
3. שופט שיפסוק בניגוד לחוק – יפוטר מכהונתו, ללא צורך בהגשת ערעור בגין החלטתו.
השני – במישור שבין אזרח לשלטון:
1. חיוב כל המפלגות בדמוקרטיה פנימית, ולצורך כך – לרשם המפלגות תוקנה סמכות שיפוטית רחבה, ועל החלטותיו ניתן לערער בפני בית המשפט מיוחד שיהא צירוף כל נשיאי בתי-המשפט המחוזיים בישראל (5 במספר).
2. הפיכת הכנסת לרשות מחוקקת אמיתית (ולא חותמת גומי כפי שהינה כיום), באופן שבו תקנון הכנסת יחדל להיות אחוזה פרטית של המפלגות ושוט כנגד ח"כ המסרבים להשמע לבוסים המפלגתיים.
3. אם השלטון ימשיך לטמון ראשו בחול, אזי מה שקורה באירן עלול להתרחש אצלנו.
