|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מערכת החינוך: הספדים נוגים
|
יש להכיר במציאות המרה: מערכת החינוך מתה והפכה למערכת הוראה ולמידה ותו לא! מושג החינוך - ערטילאי לחלוטין! ● השלך על בית הספר יהבך - והוא יקלקל ילדך
|
|
יצליח בתפקידו רם-החשיבות? - שר החינוך גדעון סער [צילום: מוקי שוורץ]
|
|
|
|
|
"מצעד האיוולת" השנתי שוב צועד בסך הכה-מוכר. שוב, בעקביות ראויה לציון, חוזרים כל שנה ומעלים על שולחן הניתוחים את מערכת החינוך כדי לבחון את הישגי התלמידים שלנו, בין אם בזכאות לבגרות ובין אם בהשוואה למדינות אחרות. וכל שנה מתגלית אותה מציאות שכולם מכירים אותה היטב אלא שמסרבים להכיר בה: חברים יקרים, מערכת החינוך מתה, עליה השלום. אם יש המנסים לבחון את מה שנותר, מן הראוי לא להכתיר את המערכת כמערכת חינוך אלא כמערכת הוראה ולמידה. החינוך מזמן הפך למושג ערטילאי לחלוטין. מי שמבקש לחנך את ילדיו, אל ישים את יהבו על מערכת החינוך.
מאז 1968, היינו כניסת הרפורמה הגדולה ובמרכזה האינטגרציה, מערכת החינוך מדדה מדחי אל דחי. שרי החינוך לדורותיהם, להוציא מקרים נדירים, היו לפקידים רמי דרג במשרד החינוך, ובמקרים הגרועים יותר, הזיקו יותר מאשר הועילו. כולם שילמו מס שפתיים על חשיבות החינוך וההשכלה, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, לא מילאו אחר הבטחותיהם. אולי זו עובדה מרגיזה, אך עם עובדות לא ניתן להתווכח.
שר החינוך החדש, גדעון סער, עלה על אחת הבעיות העיקריות של מערכת החינוך ומנסה לקדם פתרון: האלימות וחוסר המשמעת המוחלט, עד כדי אנדרלמוסיה. על הבעיה השנייה עדיין השר לא הביע את דעתו: משטר הלמידה בבתי הספר הוא אנכרוניסטי, בלתי יציב בעליל, פוליטי במהותו וחסר כל תוחלת ממשית.
|
|
בתי הספר הפכו להיות אכסניה בלתי ראויה ללמידה. לכך מספר סיבות:
מקצוע ההוראה אינו פרופסיה ואף אחד איננו מוכן להכיר בכך. לכאורה אין לעובדה זו השפעה, אך ברגע שהמורים מרגישים כשמרטפים האמורים לסיים את יום העבודה ו"להגיע הביתה בשלום", לא תיתכן למידה. התמורה לעבודתם של המורים נמוכה ביותר, העבודה שוחקת כמאכלת, ובסוף היום שואלים המורים את עצמם, במה חטאנו ובמה פשענו?
אין עוד מקצוע שבו כל אזרחי ישראל מבינים בו כמו הוראה וחינוך, אולי בעצם בנושאי ביטחון בהם כולם רמטכ"לים. מתן האפשרות החוקית של הורים להתערב בעבודת המורים גובלת בזילות המקצוע. ההורים מסוגלים לפטר מורים, להחליפם, אפילו מנהלים. משרד החינוך נתן עד היום יד לכך. המזל שאת השיטפון מנסים ארגוני המורים לעצור. התלהמות ההורים, האלימות המילולית והפיזית הן מנת חלקם של המורים. איומים ואף תלונות במשטרה כנגד מורים אינם תופעה זרה למערכת. מכל אלה יוצא שהמורים עובדים תחת לחץ ואיומים שאין כדוגמתם.
חוסר המשמעת בשיעורים, התרבות הקלוקלת של זלזול בזולת ובכלל זה במורים, יוצרים אווירה אנטי-לימודית. הערות על פלאפונים או על התנהלות בלתי נאותה עלולות להגיע לתלונה במשטרה כאשר התלמידים, בעידוד המורים, עושים זאת בחדווה ראויה לציון. מי שמסוגל לעבוד בתנאים כאלה שיקום!
הבעיה השנייה היא התכנים הלימודיים והערכתם של המורים את התלמידים. מזה שנים רבות תוכניות הלימוד קוצצו באמצעות תרגילים פופוליסטיים שונים: הגרלות, מיקודים וכדומה. כל המערכת מכוונת לבגרות לכל כאשר היא יודעת שאין זה אפשרי. מיליארדים רבים נשפכו אל הביבים רק מסיבות פוליטיות מובהקות. התלמידים המסוגלים להתגבר על עומס הלימודים אינם מקבלים את המגיע להם משום הדוקטרינה של אינטגרציה. התלמידים החלשים גם הם מעולם לא קיבלו את המגיע להם. כולם כיוונו לאמצע ומטה. מכאן התוצאות המונחות בפנינו.
לבסוף, הפוליטיקה של החינוך. מי שסבור שאין פוליטיקה בחינוך אינו יודע ואינו מכיר את המציאות. המינויים השונים בדרגים הגבוהים אינם מקצועיים אלא פוליטיים. מנהלים ובעלי תפקידים אחרים מתמנים משום הקשרים שלהם ולא כשירותם. פעילותם היא בהתאם. גם התערבות הפוליטיקאים, החל משרים, חברי כנסת וראשי רשויות גורמת לכאוס בתוך מערכת החינוך.
כולם מכירים את העובדות, אך כולם מרימים גבה למשמע התוצאות. הצביעות חוגגת, חוסר האכפתיות במעל, ומערכת החינוך הפכה מזמן לבר מינן.
|
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.
|
|
| תאריך:
|
12/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
12/07/2009
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג
|
|
מערכת החינוך: הספדים נוגים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
assism9
|
12/07/09 10:09
|
|
|
|
2
|
|
מתחלקים במדרון
|
12/07/09 10:47
|
|
|
|
3
|
|
ירדנה
|
12/07/09 14:32
|
|
|
|
4
|
|
דניאל ר
|
12/07/09 14:49
|
|
|
|
5
|
|
יגאל בוזגלו ק"ש
|
12/07/09 15:36
|
|
|
|
6
|
|
אייל.ב
|
12/07/09 19:47
|
|
|
|
7
|
|
מיכל מירושלים
|
13/07/09 08:41
|
|
|
|
8
|
|
הניה
|
24/06/10 08:26
|
|
|
פרופ' ישעיהו ליבוביץ שהחל את דרכו הציבורית בשולי המפד"ל וההמשך ידוע, אמר לא אחת כי השלטון משחית, כי זו דרכו של עולם. אכן כך הוא הדבר, ואל תיפול רוחנו בגלל שחיתות בצמרת השלטון.
|
|
|
|
|
לשוחרי הגסטרונומיה הישראלית ואניני הטעם הקולינרי יש נאמנות-אין-קץ למסעדה שבה הם נוהגים לסעוד. לעולם הם לא ימירו אותה באחרת וגם לא את השף, המופקד על הבישולים כלבבם. ומלבד המנות המיוחדות המוגשות להם, לא תמצאו אצלם שום נכונות לוותר על האסתטיקה והאווירה של מסעדתם.
|
|
|
|
|
המונח "גיס חמישי" הוא כינוי לכוחות חתרניים הפועלים בחשאי בתוך גוף מסוים - מדינה, למשל - מתוך מטרה לערער את חוסנו הפנימי של הגוף ולסייע לכוחות המנסים "לחסל" אותו. הביטוי נולד בתקופת מלחמת האזרחים הספרדית (1939-1936).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחת השגיאות הנפוצות ביותר בעברית של ימינו היא "שמונָה-עשרה" במקום "שמונֶה-עשרה". אין כמעט איש בארץ, המשתמש בצורת הנקבה הנכונה של המספר 18. הצורה התקנית שמונֶה-עשרה ממשיכה להופיע רק במקום אחד: במהדורות החדשות של קול ישראל. ביומני החדשות וברשתות הטלוויזיה, לעומתן, אפשר לשמוע, למשל, את החזאית הפופולרית מדווחת על "שמונָה-עשרה שעות אור באוסלו ובסנט-פטרבורג". הצורה הנכונה נעדרת כמעט לחלוטין מדבריהם של פוליטיקאים, מרואיינים, אנשי אקדמיה, משפטנים ואנשי ציבור. בדומה לכך, שומעים הרבה את הצורה המשובשת "שמונָה-מאות" במקום "שמונֶה-מאות". לכאן קשור גם הבלבול הישן בין "קריית-שמונֶה" לבין קריית-שמונָה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עידן יוסף
כלי תקשורת מסוימים נוהגים לנגח את חברי הכנסת של הקואליציה ואת הממשלה, תוך התעלמות מההקשר הרחב והתמקדות באירועים זניחים  דיווחים מוטים אלה מתעלמים מעבודתן החשובה של ועדות הכנסת בנו...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
המתקפה האירנית מהווה הזדמנות פז לישראל, אך מותר להניח שהממשלה תבזבז אותה ובינתיים: האנטישמיות בארה"ב שוברת שיאים, הקבינט ממשיך לדלוף ויריב לוין מפגין צביעות
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
גם בשעתה היפה של ישראל, כאשר העולם מוחא לה כפיים והתעשיות הביטחוניות הישראליות זוקפות קומה לנוכח ההצלחות הטכנולוגיות ללא אח ורע, יש בקרבנו כאלה המתעקשים "להשבית שמחות" ולגמד את ממד...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
