העימות האלים סביב פרשת גלאי המתכות בכניסה להר-הבית מוכיח דבר אחד: חלומות לאומיים אינם מתים מעצמם. איזו עדות טובה יותר יש לנכונות האמירה הזו מאשר חלומות העם היהודי לשוב למולדתו בארץ ישראל, לבירת הנצח שלו ירושלים, חלומות שבאו לידי ביטוי בתפילות שנישאו אלפי שנים, בכל הגלויות.
אמנם אנשים שבויי-חלום הולכים לעולמם בדרך כל בשר אבל חלומותיהם אינם נעלמים איתם. הם ממשיכים להתקיים בתודעה הלאומית הקולקטיבית ולעבור מדור לדור, כמכות-אש מוטבעת שאיננה ניתנת להסרה.
אבל העובדות מצביעות על כך שלא רק לישראלים יש חלומות כאלה. גם לפלשתינים יש. אך פרט לכך שהם חולמים על מדינה משלהם יש להם גם חלום על מימוש "זכות השיבה". למרבה הצער אם לא ידעך ויכבה החלום הזה הוא ימשיך לבעור בלהט יצרים שנים רבות, ממש כמו החלום היהודי שכיסופיו העזים והבלתי מתפשרים הביאו להקמת מדינת ישראל.
כל מי שרוצה להבין את המהות היסודית של מה שמוגדר כ"סכסוך הדמים ההיסטורי במזרח התיכון", ראוי לו שיבחן לעומק את הנתונים הדמוגרפיים הקשורים בפליטי 1948, כפי שחשף אותם במחקר מעניין ד"ר יצחק רביד ממרכז בגין-סאדאת, כבר לפני כעשור, וינסה להפנים מספר נתוני יסוד. הראשון ואולי החשוב שבהם הינו מהו בעצם "פליט פלשתיני". לפי הגדרת סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים של האו"ם פליט כזה הוא "אדם שהתגורר ב'פלשתינה' במשך שנתיים לפחות לפני מאי 1948 ואיבד את ביתו ואת אמצעי מחייתו כתוצאה מן המלחמה".
לפי נתוני האו"ם חיים בעולם 3.7 מיליון פליטים פלשתינים המתאימים להגדרה. כדי להבין את חומרת הבעיה של חלום "זכות השיבה" ראוי לבדוק מה התפלגותם הגאוגרפית של הפליטים במזרח התיכון. ושוב, על-פי נתוני האו"ם, זו החלוקה: בגדה המערבית חיים 580 אלף פליטים; בירדן – 1.7 מיליון; בלבנון – 376 אלף ואילו לפי הערכת ד"ר רביד רק 250-300 אלף; בסוריה – לפני מלחת האזרחים - 378 אלף לפי נתוני האו"ם, ולפי נתוני יצחק רביד – 300 אלף בלבד; עוד כמה מאות אלפים מתגוררים במדינות המפרץ (לפי נתונים הרשות הפלשתינית מדובר ב-274 אלף החיים בערב הסעודית, 34 אלף בכוויית וכ-105 אלף במדינות המפרץ האחרות); חישוב פשוט מגלה כי המדובר במספרים הנעים בין 3.447 מיליון ל-3.293 מיליון.
הנתונים האלה אינם מקובלים על הערבים כיוון שמנקודת ראותם "פליטים" הינם גם יורשיהם וצאצאיהם של פליטי 1948. מהי, לעומת זאת, הדמוגרפיה הישראלית? לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ערב יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, מונה אוכלוסיית המדינה 8.68 מיליון איש. על-פי הלמ"ס, 74.7% מתושבי
ישראל היום הם יהודים (כ-6.484 מיליון), 20.8% ערבים מוסלמים ונוצרים (כ-1.808 מיליון) ו-4.5% (כ-388 אלף) הנותרים הם נוצרים שאינם ערבים, בני דתות אחרות או חסרי דת.
כלומר: אם יחזרו כל פליטי 48' (ללא צאצאיהם) לתחומי מדינת ישראל, בתוך גבולות הקו הירוק, יגיע מספר התושבים הערבים בישראל ל-5.509 מיליון ואילו מספר היהודים יהיה 8.68 מיליון. במלים פשוטות: בשלב ראשון תהפוך ישראל, למדינה דו-לאומית עם רוב של 3.171 מיליון יהודים. בעקבות שיעור הריבוי הטבעי הגבוה בקרב האוכלוסייה הערבית סביר להניח שתוך פרק זמן של מספר עשורים עשויים הערבים להפוך לרוב. וכיוון שישראל מדינה דמוקרטית קיימת אפשרות ריאלית שהרוב גם יהיה הריבון השליט במדינה. וכך, במקום ישראל יהודית ודמוקרטית, תהיה כאן ישראל דו-לאומית ערבית-יהודית, הנשלטת בידי רוב מוסלמי.
סוף דבר חייב להיות ברור וחד כמו יהלום: השלמה ישראלית עם מימוש החלומות הפלשתינים פירושה אחד – התאבדות לאומית. מדינה יהודית חדשה על שרידיה של ישראל לעולם לא תקום ולא תהיה.
