מלחמת-חורמה בתאונות הדרכים

באחד מלילות דצמבר של שנת 2004 נהגתי באחת מערי-גרמניה בה התגוררתי באותה העת. השעה הייתה קרוב לחצות, הרחובות היו אפלוליים וערפיליים, ובחוץ בקושי "גירדה" הטמפרטורה את ה-0. בצומת הסמוכה לביתי עצרתי באור אדום, והמתנתי. כעבור שניות ספורות המשכתי בנסיעה, כשהאור הירוק מבליח מולי. לא עברתי 30 מטרים, והנה אני שומע מכונית משטרה צופרת מאחורי, ומאותתת לי לעצור בצד הדרך. שני השוטרים שניגשו אלי סקרו את ה-BMW 540i שלי בחשדנות, וביקשו רשיונות. מסתבר, שהאור הירוק שבעטיו חציתי את הצומת היה שייך לרמזור הנמצא 70 מטר מולי, ואילו הרמזור שמעלי היה עדיין אדום. נכנסתי לצומת באדום, חציתי אותה באדום, וזו עבירה חמורה מאוד בגרמניה.

נקנסתי ב-250 יורו, ורישיוני נשלל ל-30 יום. הופעתי לפני שופט בניסיון לבטל את רוע הגזירה, וטענתי שהלילה היה אפוף ערפל (אפילו שהמשטרה הייתה בדיוק מאחורי לא ראיתי...), הכניסה לצומת באור אדום נעשתה בטעות, ובכלל - יש לי רקורד נקי לחלוטין: זוהי העבירה הראשונה שלי מיום שאני נוהג (יוני 1998). השופט הביט בי, ואמר: "אני מבין שטעית. זה יכול לקרות. יפה מאוד שיש לך רקורד נקי מעבירות. וכדי שהרקורד יישאר נקי - קיבלת את העונש. 30 יום פסילת רישיון!!! זהו החוק!!!"

זהו החוק, והעונש שהוטל עלי חייב אותי להסתדר חודש ימים ללא הנוחות של רכב-צמוד. מיותר לומר, שמאז ועד היום אני ערני הרבה-יותר לפני כל רמזור וצומת.

הסיפור הנ"ל, שכולו אמת, מעיד על היחס הבלתי-מתפשר של המשטרה ובתי-המשפט באירופה, בכל הנוגע לשמירה על חוקי-התנועה והטיפול בעברייני-הדרך. המשטרה מפטרלת בדרכים ללא-הרף ונוכחותה בולטת מאוד-מאוד-מאוד בתוככי הערים ובכבישים הבין-עירוניים כאחד. והיא גם לא מהססת לעצור כל נהג, בין אם הוא נוהג במכונית-יוקרה ובין הוא יושב מאחורי הגה של פיאט שנת 1980. כולם שווים בפני-החוק, ואוי לו למי שיתחצף או יתווכח עם השוטר... בתי-המשפט אינם מהססים לענוש הן כספית והן בשלילת-רשיונות והחרמות רכב. התוצאה ניכרת: תאונות-דרכים קטלניות הגובות חיי-אדם הן מחזה נדיר למדי בכבישי-אירופה.

הבדלי תרבויות - נהג אירופי ונהג ישראלי

נכון, גם באיטליה, בגרמניה ובבריטניה אנו נתקלים בנהגים מטורפים הנוסעים במהירות-מופרזת ומזגזגים בין המכוניות על הכביש. בעיקר אלו נהגי הפורשה וה-BMW רבות-העוצמה. אבל ישנם ארבעה הבדלים עיקריים בין הנהג האירופי והנהג הישראלי.

• הראשון: הנהגים באירופה מאומנים הרבה יותר והם - טכנית - טובים הרבה יותר מן הנהגים בישראל.

• שנית: המכוניות באירופה מתוחזקות הרבה יותר טוב, ורמת האמינות שלהם גבוהה מאוד.

• נקודה שלישית: הכבישים באירופה רחבים יותר ולכן גם בטוחים יותר. התשתית האירופית מצוינת: היא לוקחת-בחשבון שנהג עלול לסטות או לטעות, ו'מכינה' עבורו את השטח. בישראל אין תשתית כזאת, וכל טעות-אנוש עלולה להסתיים בטרגדיה.

• והנקודה הרביעית והאחרונה: הנהג האירופי, גם כאשר הוא משתולל, הוא יודע את הגבול... בישראל, לצערנו, הנהגים אינם יודעים את הגבול. בישראל אין גבול, אין חוק, אין דין ואין דיין.

רשימת עבירות תוצרת הארץ

רשימת-העבירות להן הייתי עד כנהג על כבישי ישראל בחודשים האחרונים היא חומר לא לכתבה עיתונאית, אלא לאנציקלופדיה. "האנציקלופדיה הישראלית לעבירות-תנועה"... הנה רשימה חלקית:

בתוך הערים נהגים אינם מהססים לחנות בחניה-כפולה, 'סותמים' נתיבים, גורמים לפקקי-תנועה ולרוגז על הכביש. רוגז מביא לידי חוסר-סבלנות, וחוסר-סבלנות מביא לידי עבירת-תנועה, שעלולה להסתיים בתאונה. נהגים אינם עוצרים במעברי-חציה; מאיצים אל מול אור-צהוב כדי 'להספיק' לעבור את הצומת; בלילה, כשאין איש מסביב - יש נהגים שאינם מהססים לחצות את הצומת באור-אדום. חונים על מעברי-חציה; חונים על המדרכה; נוסעים על המדרכה; מדברים בטלפונים הסלולריים תוך-כדי נהיגה; מסיעים ילדים במושבים האחוריים מבלי לחגור אותם; משמיעים מוזיקה בקולי-קולות (בעיקר חבר'ה צעירים עושים את זה) - דבר הפוגע ברמת-הריכוז בשעת-הנהיגה.

אבל הג'ונגל האמיתי נמצא בעיקר מחוץ לעיר, בכבישים הבין-עירוניים:

נהיגה במהירות מופרזת היא דבר יום-ביומו; מחליפים נתיב מבלי לאותת (לפעמים נדמה לי שיש חוק בישראל האוסר לאותת בעת החלפת נתיב...); עוקפים מימין; משתחלים בין מכוניות מבלי להתחשב בצורך לשמור על רווח (ולא שומרים על רווח ממילא...); המון נהגים צעירים מזגזגים במהירות בין מכוניות, ומבלי לאותת כמובן; ממשיכים לשוחח בסלולרי את השיחה שלא הסתיימה לפני היציאה מן העיר...; מסיעים יותר נוסעים ממספר-החגורות שברכב; ובשבוע שעבר ראיתי מישהו נוהג עם רגל ימין על הדוושה, ורגל שמאל מונחת לה 'דרך חרות' על המראה השמאלית, מחוץ למכונית, מבעד לחלון הפתוח...

רבותי, ברור לכולנו שהנהג-הישראלי (לא כולם, חלילה) חי באמונה שהכביש הוא רכושו הפרטי, והוא נמצא שם לבד ועל-כן מותר לו לעשות ככל העולה על רוחו. ברור לכולנו גם שאם לא נתחיל לעשות משהו ברצינות כדי למגר את כל התופעות הנ"ל - הקטל בדרכים יימשך ללא-רחם, ועלול אף להחמיר עם ריבוי כלי-הרכב והתארכות פקקי-התנועה. הגיעה העת לעשות מעשה ולפעול ביד קשה, תקיפה ובלתי-מתפשרת כדי להילחם באסון-הלאומי של מוות-בדרכים.