כולנו יודעים שהקבלה היא סוד התורה היהודית ושבתקופות האחרונות החלה לפרוח ולחלחל בעם ואפילו בעולם באופן מתמיד. מה מקורה והשתלשלותה ומה אנו יודעים על ספר הזהר שבו היא כתובה, מי כתב אותו? ומי המשיך ופירש, מי יודע בתקופה הזו בו להשתמש?

המקובלים הגדולים ביותר בכל הזמנים היו מעטים. רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שהתחיל, הוא כתב את ספר הזהר במאה השלישית לספירה, במערה, כשהסתתר מהרומאים אשר אסרו לימודי תורה. אולם ספר הזוהר נגנז, ומאז ועד המאה השלוש עשרה אף אחד לא שמע עליו. במאה השלוש עשרה הקבלה התגלתה אבל רק למעטים שבחדרי חדרים למדו אותה. הפריצה הגדולה הייתה במאה השש עשרה, כאשר הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) והארי הקדוש גילו את הקבלה, תלמידיו של הארי הקדוש רשמו את שיעוריו ולקראת פטרתו, תלמידו, רבי חיים ויטל ליכד את הכתבים והוציא אותם לאור, כתבים אלו היו מותאמים לכולם ומכאן הקבלה פרצה לכולם, זה היה שינוי היסטורי אדיר לעולם ומפנה חשוב בנגישות הקבלה לכולם, כתביו וחיבוריו של הארי הקדוש מלוקטים בספר "עץ חיים", והוא מהווה את הקבלה המעשית שהיום מכירים, הקבלה של הארי הקדוש נקראת הקבלה הלוריאנית, על שמו של הארי (רבי יצחק לוריא). מאז פירשו את הקבלה רבים, וביניהם הרב יהודה אשלג במאה העשרים, אשר ניקרא "בעל הסולם" מכיוון שתרגם ופירש את ספר הזהר במטרה שכל אחד יוכל אליו להתחבר.

מלבדם לאורך ההיסטוריה היו עוד הרבה זרמים. באמצע המאה השמונה עשרה התפתח זרם החסידות, התנועה החלה עם פעולתו של הבעל שם טוב, אשר מממשיכי דרכו היה רבי נחמן מברסלב שאותו אנחנו מכירים מהברסלבים. גם הרב קוק נמנה עם תנועת החסידות וגם חב"ד אבל כל אחד בדרכו שינה מעט. דגש התנועה החסידית הוא בחיבור אישי לאלוהים ללא צורך בידיעת התורה על בורייה, ובלא צורך בתיווך של כל אדם אחר כדי להתחבר לאלוהים. החסידות עשתה טרנספורמציה למושגיה של הקבלה, מתורת העולם והאלוהות אל תורת הנפש והאדם. זרם החסידות וזרם הקבלה הלוריאנית (שמקורה בארי הקדוש) הם שני זרמים עיקריים הממשיכים לפעום עד היום, אך מהם כמובן מתפתחים עוד ועוד. בתקופה העכשווית הערבוביה גדולה מתמיד, וכבר קשה לזהות מי שייך למה ולמי, ולמרות שכולם מאותם מקורות, כל מיני קבוצות מציעות הרבה דרכים ללמוד את הסוד, אז אני רוצה להציג כמה מהמקובלים העכשוויים ולעמוד קצת על ההבדלים הבולטים.

מהי ההסמכה הנדרשת לאדם כדי להיות מקובל, מהם הקריטריונים לכך? עניין זה מועד לפורענות, כל אחד יכול לומר שהוא מקובל רק משום שלמד או היה קרוב לצלחת של רב מוכר ומכובד. אין שום הסמכה או חוק מוסדר שבוחן אדם וקובע שהוא מקובל. וגם אין שום דבר שיכול למנוע מאדם לייחס לעצמו תכונות אלו ויתרה מכך מסביבתו של אותו אדם לעשות כך. יש מקרים רבים שבהם קבוצות אנשים מצמידים את המילה "רב" או "מקובל" לאדם מסוים כשהוא לא באמת כזה. בכל הקשור לרבנים (לא מקובלים) יש חוקים וכללים ברורים ובכל זאת יש כאלו אשר עוברים אותם ומייחסים לעצמם את התארים, אבל לפחות אפשר לבדוק ולדעת האם הם באמת רבנים מוסמכים.

בעניין הקבלה הבעייתיות עצומה מכיוון שאין שום קריטריון ברור להבחנה. בענייני רוח אלו הלימוד והידע אינם מספיקים וגם לא המידות הטובות שיש לאדם, כי אם מדובר בידע שונה וביכולות אחרים אשר מעטים ביותר חווים, וביניהם רגש והבנה על חושית עמוקה וגבוהה כל כך אשר היא שגורמת לאדם להיות מקובל, הידיעה בדבר אלו בעייתית מכמה סיבות: אין כמעט אנשים שבאמת חווים דברים אלו, ולכן התואר מקובל החל להיות מוצמד לרבים אשר רק למדו ולומדים ומנסים להעביר את הידע שרכשו. ומכיוון שרוב האנשים לא עסקו בלימוד הקבלה רוב חייהם וודאי לא הגיעו לרמות רוחניות אלו, הם אינם יכולים לדעת מיהו באמת מקובל אמיתי. הקריטריונים של העולם הארצי לא מספיקים כדי לדעת או לקבוע. בנוסף לימוד חוכמת הקבלה מתקבל מלימוד הכתוב בספר הזוהר, אשר כתוב בקודים ובאופן מורכב וקשה כל כך שרק מעטים מאוד יכולים להבין אותו לאשורו, ולאלו שמבינים נדרשים שנים על גבי שנים כדי להקיפו ולהיות בטוחים שהם את האמת לאשורה אומרים מתוכו, כל שכן גם בהבנת הפרושים. ההבנה שנדרשת היא לא ההבנה שמוכרת לנו מלימודים מרובים, ככל שיהיו קשים ומסובכים אותם יכולים לפתור כישוריי השכל המאומנים, לא כך בידע הקבלי ולכן ניסיונות הלימוד יכולים בקלות לעלות בתוהו מכיוון שההבנה העל חושית וההתעלות הנדרשת נדירה במיוחד.

אפילו המורים יכולים לא להבין את הדברים נכון ואפילו לא לדעת על כך. אם כן, כמה סממנים באשר למקובלים: כאלו שאינם נפוצים על גבי פרסומים, כאלו שלא מספרים על היסטורית הצלחות בברכות וניסים, כאלו שעיסוקי הרוח שלהם לא דרך החומר מונעים ודבריהם אמורים להיות נצחיים, ישנם עוד אבל אלו הם עיקרי הדברים. יש עוד חוקים ברורים בדת לגבי הקבלה, כל אחד על-פי אמונתו אך בסיס עיקרי הדברים כמובן מתאים לכל סוגי המאמינים. אין אפשרות להיות מקובל באמת על כל חוויות ההתעלות והרגש ובד בבד לעסוק במפעלים ענפים של חומר , שיווק , יח"צנות ועוד מכיוון שכאשר עיסוקים אלו מתקיימים הם משנים את המערך הרוחני של האדם ויכולת ההתעלות. כל שכן חוויות ההתעלות והחיים במימדים נוספים לרוב לא מאפשרים חיים נורמטיביים, מהירים וטכנולוגים שכוללים פעילות אינטנסיבית בהם, כי אלו הם כמעט דברים מנוגדים, וגם אין צורך בהם, המקובל המברך או המרפא עושה זאת ללא צורך לומר דבר ויכול לעשות זאת גם בלא יודעין, הוא חש את האחר ועושה את שצריך. אם כן אלו הדברים הבסיסיים וגם להגיון ביתר קלות מובנים. איני קובעת מי הם אכן המקובלים, רק מאירה את העיניים לכמה עניינים שאולי נדחקו לפינה, מפיתויי השימושים שעושים בשמה של הקבלה.

הרב יצחק גינצבורג נחשב לאחד הרבנים המקובלים המובילים בקרב ציבור החוזרים בתשובה בישראל. הוא רב חסידי מתנועת חב"ד, אשר נולד בארה"ב בשנת 1944, למד מתמטיקה ופילוסופיה וחזר בתשובה עוד כשהיה גר בארה"ב. הוא התמסר ללימודי תורה וקבלה, העמיק בהם, עלה לארץ והמשיך בלימודיו. היום הוא עוסק בהעברת שיעורים בכל רחבי הארץ, ומקדיש את רוב משאביו ומשאבי תלמידיו לכתיבת ספרים בקבלה וחסידות בתחומים שונים: מפירושים קבליים וחסידיים לתורה ועד היחסים שבין תורה ומדע. ייחודיות הגותו של הרב גינצבורג עוסקת בחיבור התורה לחיים, ומשנתו נפרשת על פני כמה עשרות של ספרים כמעט על כל תחומי החיים. הוא מחבר בספריו בין המדעים המדויקים לקבלה, בין פסיכולוגיה לחסידות ובין חברה לתורה. ומשתמש רבות בגימטריות, ואפילו במוטיבים ניו אייג'יים כמדיטציות ועוד. נראה שרוב עיסוקו הוא בלימוד, כתיבה והתבטאויות פוליטיות, הרב גינצבורג, רציני ועמוק ובטוחני שכוונותיו טובות אבל חבל מאוד שהסתבך בפוליטיקות מיותרות והקצין מאוד בהתבטאויות ימניות קיצוניות, עד שאלו גרמו לו לעבור חקירות משטרתיות. הוא עורר פולמוסים והתנגדויות רבים עקב דעותיו ונחקר במשטרה בחשד לדברי הסתה קשים.

בספרו "צו השעה - טיפול שורש", הוא מאשים את השמאל באחריות לרצח עשרות יהודים, והעביר שיעור הסוקר את הצדדים החיוביים במעשה הטבח במערת המכפלה אשר ערך ברוך גולדשטיין. השיעור הודפס בחוברת בשם "ברוך הגבר" שם אשר מנציח את זכרו של גולדשטיין בספר. גינצבורג המשיך ואמר כי ברוך גולדשטיין היה שפוי מאוד ושיש במעשיו רובד של קידוש השם, לא אחת אמר כי לערבים אין זכות קיום במדינה, וקורא להטלת חרם כלכלי על ערבים. באשר למשיח שרבים מחכים לו ומייחסים לו את הרבי מילוואווייטש, דווקא הרב גינצבורג אינו מאמין שהרבי מילוואווייטש הוא המשיח אבל מאמין שהוא מסמל התנהגות משיחית אשר יש לשאוף אליה בהתנהגויותינו.

ל"רב" ברג חסידיו הצמידו את המילה רב אך הוא אינו רב מוסמך. הוא נולד בשנות ה 20 של המאה ה 20, והחל בלימודים בישיבות בארה"ב. בשנות השישים הוא עזב לעולם העסקים, וחזר כביכול לדת, כביכול, כי שנותיו בעולם העסקים ניכרות מאז. כשחזר אל הדת החל בלימודי קבלה ופתח את המרכז לקבלה הראשון בתל אביב.

לימים המרכז התרחב למרכזים בארץ ובעולם. מי לא שמע על המרכז לקבלה? לכל אחד וודאי יש דעה. המרכז מציע לימודים לכל אחד, בתמורה כספית שלא שווה לכל אחד. אומנם תחילה זה יכול להיראות כאילו לא נדרשת נדוניה גדולה, אך במהרה תחת לחצים מנטאליים, הבטחות גלויות והפחדות סמויות מי שהגיע והתחבר ונשאר תלמיד ולא מנהיג או מנהל לרוב נישאר חסר כל.

נצא מנקודת הנחה שאיננו יודעים מה בראשם ובליבם של הרב ברג ומשפחתו ונתייחס לעובדות. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בעסק כלכלי לכל דבר. המרכז קיבל עשרות ומאות אלפי שקלים מאנשים, בהבטחות לריפוי אשר ספק התממשו. השיא היה בחקירות משטרתיות, על עושק ומרמה. בנוסף, במרכזי הקבלה נטשו תלמידים רבים את חייהם, מכרו הונם ונתנו אותו למרכז, עברו לעבוד בעבודות שונות עבור המרכז ללא תמורה וזאת לבקשתם או הוראתם של מנהלי המרכזים בהסברים, למה זה חשוב לפי הקבלה שיעבירו את החשבונות הבנק ואת הנכסים לזה שמשפיע להם תורה וקדושה. ידוע כי הרב ברג ומשפחתו וכל המקורבים לצלחת חיים בעושר גדול בעוד תלמידים רבים מתקיימים מהיד לפה.

ברג היה תלמידו של תלמידו של הרב אשלג. הוא שינה את תורתו ודבריו באופן קיצוני עד שפשט אפילו על ארה"ב אשר במרכזי הקבלה בהם לומדים בעיקר לא יהודים וביניהם, מדונה, דמי מור ועד מפורסמים רבים, ומעלים לגדולה וקדושה קמעות ולחשים כגון:
סרטים אדומים, קמעות, צירופי אותיות והבטחות לגבי כוחם.
בשנת 2004 הרב ברג לקה בשבץ בגזע המוח ועדיין לא התאושש ממנו. אשתו, קרן ברג, נטלה לידיה את ניהול המרכז.

ביקורות רבות הועלו באשר לדרכו של ברג. רובם המוחלט של הרבנים האורתודוקסים אפילו הוציאו פסקי הלכה האוסרים לימוד כזה, בטענה שהוא מנותק משאר חלקי היהדות ושהוא פופולרי ושטחי. הבולט מביניהם היה הרב עובדיה יוסף. גם חוקרי קבלה בישראל ובעולם, טוענים כי ב"מרכז לקבלה" מלומדת תורת ניו אייג' מודרנית ולא קבלה ממש. פרופ' בועז הוס הוא בין החוקרים המובילים בתחום תופעת הקבלה החדשה והוא טוען ש"אין שום קשר בין הפרקטיקות של הניו אייג' לרעיונות הקבליים. והוסיף ואמר שאם האר"י הקדוש היה קם לתחייה בראשית המאה ה-21 ורואה מישהו מבצע מדיטציה על-פי רעיונותיו כביכול הוא היה מקבל התקף לב ומת פעם שנייה מרוב זעזוע". לדעה זו שותפים חוקרים רבים.

יעקב איפרגן, המכונה: "הרנטגן", נולד בשנת 1965. עלה לארץ ממרוקו בגיל 33. אחיינו, הרב יגאל שריקי, מכונה ה C.T"". לרב איפרגן מייחסים תכונות על-טבעיות ביכולתו לאבחן מחלות רק מהסתכלות על האדם וחדירת עיניו לגופו ממש כרנטגן. אם כן מדובר על רב אשר ייחודיותו ביכולות הריפוי, ואכן באמונה זו מגיעים אליו לביתו בנתיבות אזרחים רבים כדי לבקש עזרה, ריפוי, עצה, הכוונה וברכה.

דומה כי עיקר עיסוקו הוא בקבלת אנשים למתן עזרה ובפעילות חברתית. לא אחת עולים בפיו נושאים בענייני ערים חלשות בארץ בעקבות הימצאות הערבים בקרבם. העיר לוד, עכו, רמלה מדוברות במיוחד. בעיית התבוללות הבנות היהודיות עם הערבים מעסיקה אותו עד כדי פעילות לשם כך.

הרב יעקב איפרגן הוא בנו של שלום איפרגן המכונה "באבא שלום". יעקב איפרגן מקיים טקסים שהפכו להילולות המוניות בקבר אביו אשר מתרחשים מדי יום חמישי בלילה, בהשלכת נרות אל אש בוערת מול הקבר, מעשים אשר נחשבים על-פי היהדות לעבודה זרה.

הדעות על איפרגן מתוך מנהיגי היהדות הינן קוטביות. הרב עובדיה יוסף יצא נגד איפרגן באומרו: "ממתי אנחנו מאמינים בכישופים ובמדורות?". רבנים רבים הסכימו ביניהם באשר לאיפרגן ואמרו: "כל מי שיש לו קשר עמו הרי הוא בכלל הפורש מדרכי ציבור שאין לו חלק לעולם הבא". בין הרבנים שחתמו על כך היו יוסף שלום אלישיב, אהרן לייב שטיינמן וחיים קנייבסקי.

ובכל זאת, ביתו מהווה אבן שואבת לאנשים רבים, מפורסמים רבים ואנשי ציבור. בהילולה האחרונה לאביו הגיעו אנשי עסקים בכירים, פוליטיקאים ואפילו אנשי מערכת הביטחון וזאת לאחר שכבר שרי הריסון הייתה בעבר וכמוה משה קצב, צביקה פיק, דודו טופז, רוני מילוא, גדעון עזרא והרשימה עוד ארוכה.

לא ברור למה ומה מקור המשיכה, הרי ברור שמפורסמים אינם דתיים וזו לא דרכם הטבעית לחיים. אולי יש להם משאלה סמויה או אולי בכך הם זוכים לחשיפה, אבל בכך הם וודאי סוחפים הרבה אנשים אשר מחקים אותם כבכל תחום בחיים, יש רבים הטוענים כי אכן יש לו כוחות מופלאים וחלק טוענים שהוא אדם מיוחד ומדהים.

הרב איפרגן לבוש בבגדים חסידיים מודרניים. הוא מקושר מאוד עם אנשי עסקים עשירים ופועל דרך עמותות שיש להן הון במיליוני שקלים. כשאני מביטה באתר האינטרנט שלו אני רואה מחזה מגוון ומושקע. חוגי בית, אפשרות לנתינה ברכה לפי שם, לקטי מכתבים על ניסים ונפלאות, אגרת הרמב"ן וחיבור לאפשרות לתרומות למוסדות הרב. כל שתרצו תוכלו למצוא שם, הרבה פעילויות, ובי עולה האסוציאציה על גן שעשועים או קופת חולים פרטית, אבל זה רק ביני לבין עצמי. עוד כתוב באתר שלו שהוא תורם לבתי החולים בבאר שבע בכל שנה סכומי כסף גדולים.

ד"ר מיכאל לייטמן באמת הפתיע אותי. הוא אינו רב, את התואר הצמידו לו תלמידיו. הוא נולד בשנת 1946 והוא דוקטור לפילוסופיה ופרופסור לאונטולוגיה ולאפיסטמולוגיה. רק ב-1979 הגיע לישיבתו של בנו של הרב אשלג והחל ללמוד קבלה. דרכו הייתה קשה והוא מתאר אותה כניסיונות עיקשים להבין את הנלמד בה. לימים הפך לתלמידו ועוזרו האישי של הרב. עוד כשהרב היה בחיים התגלו כישוריו כשהוא הצליח להביא אליו תלמידים. הוא אהוד ואהוב על רבים בארץ ומצליח לסחוף אחריו המונים גם בארצות אחרות, דרכו היא להפיץ את חכמת הקבלה לכל האנושות וזאת למרות שלפי היהדות אסור ללמד קבלה את מי שלא יהודי. הוא הקים את התנועה "בני ברוך" ונראה שמפעלו מסודר מאוד וגם שהוא יודע איך לקדם אותו, ברשות תנועת "בני ברוך" אתרי אינטרנט בשלושים ושש שפות, ושיעוריו של הרב לייטמן מועברים מדי יום בשידור חי לתלמידים בישראל וברחבי העולם וזאת דרך ערוצי הטלוויזיה והאינטרנט. מלבד זאת עוסקת התנועה בהוצאה לאור של כתבי קבלה, ספרים, מאמרים, סרטי לימוד, שיעורים והרצאות.

התנועה מחזיקה בחברת הפקת סרטים אשר משדרת את ערוץ הקבלה "מתחברים לטוב" ב Yes"". הוא חיבר למעלה משלושים ספרי קבלה שתורגמו לשפות רבות. הוא גם פעיל כנשיא "מכון המחקר ע"ש הרב אשלג" אתו הוא הקים, וחבר במועצת החכמה העולמית.
הוא נוסע לארצות שונות להעביר הרצאות, ומקבלים אותו ותומכים בו בכסף רב מאוד, אבל הוא אומר שאינו לוקח לעצמו, אני מאמינה לכך, אבל במקרה הזה זו לא הנקודה, אלא ייחודיותה של התנועה. הוא פונה לכולם ולא מלמד את הקבלה כדת אלא כמדע, מעמיד את חוסר הצורך בקיום המצוות ובידיעת התורה, ואת יכולתם של חילוניים בשלים ללמוד אותה, כל אלו כתובים בספריו ואני תמוהה על כך, השאלה היא האם זה מותר? האם זה ישר? תלוי את מי שואלים, רבנים מוסמכים בארץ טוענים שלא, וטוענים גם שהוא עושה טעויות בדרך שבה הוא מביא את הקבלה ומלמד אותה.

הוא אינו "רב" מוסמך על-ידי מוסד רבני ואינו משמש בתפקידים רבניים-הלכתיים. התואר "רב" הוענק לד"ר לייטמן על-ידי תלמידיו מתוך כבוד והערכה להוראתו ולמסירותו וגם התואר מקובל גם הוא הוצמד מלימוד הנסתר – (תמיד יש והיו תלמידים רבים אבל לא לכולם יכולות וכישורים נוספים).

התנועה שהקים התפתחה לתנועה בינלאומית ענפה, הכוללת כשני מיליון תלמידים בארץ וברחבי העולם. חברי התנועה עוסקים במחקר, בלימוד ובהפצה של חכמת הקבלה מתוך מטרה להאיץ את ההתפתחות הרוחנית בקרב האנושות כולה.

ד"ר לייטמן אומר כי הוא רואה חשיבות מכרעת בניקויה של חכמת הקבלה מכל הגשמה ובהרחקתה מכל סוגי השיטות המיסטיות שנקשרו לחכמה זו בשנים האחרונות, במטרה להצליח או להרוויח באמצעות השימוש בשמה. לדבריו, לשם כך הוא כתב את עבודת הדוקטורט שלו, ולשם כך הוא מפיץ משנתו בכל דרך אפשרית.

הרב אבוחצירה הוא בהחלט רב. אפשר גם לחוש זאת במובן המסורתי של העניין. הוא אחד המקובלים הבולטים ומתגורר בנהריה. הוא בן למשפחת מקובלים, אבו היה רבי מאיר אבוחצירה, שהיה מקובל גדול בעל כוחות פלאיים ונכדו של הבבא סאלי. הוא מפורסם ביותר, אבל אין לו שום מסע פרסומי כזה או אחר. הוא מאופיין על-ידי מכריו בצדיקות ונועם הליכות ומשמש להם מופת. מייחסים לו כוח ברכות אשר ירש מסבו והוא מקבל בימים ושעות קבועות אנשים אשר באים לקבל עזרה, יעוץ או ברכה, וזאת ללא צורך בקביעת תור ותשלום. הוא מצטרף לתלמידיו ללימוד בשעות הלילה ודן איתם בבעיות הלכתיות שונות המטרידות אותם. הוא איש צנוע, ענו ואפשר לומר שגם סגפן, שכן את הכסף שהוא מקבל מתרומות הוא מעביר לישיבה אליה הוא מחובר. הוא אינו גר בארמונות, אלא בדירת שיכון ומנהל חיים צנועים, כאלו שבהחלט מאפשרים לימוד עמוק כשל מקובלים.

הרב דוד בצרי, הוא בין הרבנים המקובלים המוכרים ביותר, בעיקר בשל הפרובוקציות שנזקפו לחובתו. הוא נולד בשנת 1941, נינו של מקובל בבלי בולט שעלה לישראל והתיישב בירושלים ובנו הוא הרב המקובל יצחק בצרי. הוא היה ראש ישיבת "חברת אהבה ושלום" והקים את ישיבת המקובלים "ישיבת שלום" בירושלים. בחוגים מסוימים הוא מתואר כאחד שעסוק כל היום בלימוד ותפילה עבור אחרים ובענייני קדושה מרובים. דמותו מצטיירת כמעט כסגפנית והוא מוערך בקרב המאמינים כאחד המקובלים הגדולים. אז אני שואלת את עצמי איך ולמה בסופו של דבר אוזניי ועיניי נחשפות להתבטאויות שעוררו פרובוקציות מרעישות, חלקן היו קיצוניות כל כך עד שנפתחה נגדו חקירה בגין הסתה לגזענות, והוא נאלץ להתנצל על דבריו. היה זה כאשר אמר על הערבים: "אי-אפשר לערב טמא בטהור", כי עם ישראל הוא הטהור. הערבים הם עם חמור. הם פגע רע. שטן רע. נגע רע... הערבים הם חמורים ובהמות. נחותים הם...".

גם על אוכלוסיית ההומוסקסואליים היה לו מה לומר: "בגלגול הבא ההומואים יהפכו לשפנים וארנבות... הם יותר גרועים מבהמות". לטענתו, הסיבה לשפעת העופות היא בעקבות קמפיין לזכויותיהם.