מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) הפקיע מקרקעין שהיו בבעלות אביו של המתלונן. בתלונתו קבל המתלונן כי לאחר שבמשך כשנה וחצי הוא חזר ופנה למינהל בבקשה לקבל פיצוי על המקרקעין שהופקעו, הודיע לו המינהל כי מאחר שלא קיבל מהשמאי הממשלתי הערכה של שווי הקרקע הוא אינו יכול לטפל בבקשה, וכי רק לאחר שתתקבל הערכת השמאי הוא יוכל לגבש את עמדתו באשר לזכאות לפיצוי ולשיעורו.
השמאי הממשלתי שאליו פנתה הנציבות השיב לה כי אינו יכול לטפל בעניינו של המתלונן ללא תצלומים מסוימים שביקש מהמינהל, וכי אף שפנה למינהל בנושא כמה וכמה פעמים טרם קיבל את התצלומים המבוקשים. בתגובה על כך מסר המינהל כי אף שאין ברשותו כל רישום שאפשר ללמוד ממנו שהשמאי הממשלתי פנה אליו בעניין המתלונן, הוא יזמין את התצלומים וישלח אותם לשמאי.
לאחר שהנציבות שלחה למינהל ולשמאי הממשלתי מכתבי תזכורת רבים מסר המינהל לשמאי הממשלתי את כל החומר שביקש. בסופו של דבר, רק לאחר כחלוף שלוש שנים מיום פניית המתלונן למינהל בדרישת פיצוי, הודיע לו המינהל מהו שיעור הפיצוי שהוא מוכן לשלם לו ומהי הדרך לקבלו.
הנציבות העירה למינהל על השיהוי הממושך והבלתי סביר בטיפול בעניינו של המתלונן והוסיפה כי אלמלא הייתה מעורבת באופן אינטנסיבי בטיפול בבקשת הפיצוי, ספק אם עניינו של המתלונן היה מטופל. עוד הצביעה על הצורך לנקוט צעדים למניעת הישנותם של מקרים דומים.
