ילדים לא של החיים

לאחרונה פורסם כי רופאים יעברו הכשרה לאיתור ולזיהוי מקרי הזנחה והתעללות בילדים. כרופא ילדים, שעבר בעצמו מספר סדנאות בנושא זה - הנושא מאוד קרוב ללבי ואני מברך על המחשבה והנכונות להכשיר רופאים שיתרמו מנסיונם ומכושר אבחנתם לעניין זה. אך לצערי, בתוכנית ההכשרה הזו עדיין לא נכללו רופאי ילדים בקהילה - המהווים את "הקו הראשון" לזיהוי ולהגנה על הילדים הללו.

לפי נתוני משרד הרווחה, בישראל חיים כ->B>330 אלף ילדים שנמצאים בסכנה לאלימות ולהזנחה. כ-70,000 מתוכם הם ילדים נפגעי התעללות ו-20,000 הם נפגעי התעללות מינית. 18% מתוך הילדים שבסיכון הנם מתחת לגיל 6, ו-52% בטווח הגילאים שבין 12-17. 23% מתוכם הם ילדים למשפחות עולים [ראה גם - 70,000 ילדים בשנה נופלים קורבנות להתעללות ולהזנחה - בצד שמאל למעלה].

זעזוע עמוק

במסגרת עבודתי כרופא ילדים בקהילה (בעיקר), אני עד למקרים רבים של הזנחה או התעללות בילדים. לא נדיר לראות ילדים המגיעים למרפאה בשל מחלה טריוויאלית כלשהי, אך בבדיקה הגופנית ניתן להבחין בצלקות משונות, כוויות או שריטות עמוקות. פרט לילדים האלה, בהם ניתן לאתר עדויות פיסיות להתעללות, הרי שישנם ילדים רבים החשופים להתעללות נפשית או להזנחה קשה. ילדים אלה מגיעים למרפאה שוב ושוב, מדי מספר ימים, כשהם חולים במחלות זיהומיות שונות הנובעות מהיגיינה ירודה או מתזונה לקויה.

לאחרונה, הזדעזנו קשות למשמע מקרים בהם הייתה התעללות בילדים או הזנחה קשה שלהם, על-ידי הוריהם הביולוגיים (כאשר ברוב המקרים היה מדובר דווקא באימהות). שמענו על האם "הטאליבנית" שהפליאה מכותיה בילדיה, ואף העלימה עין כאשר קיימו יחסי מין זו עם זה. שמענו גם על אותה אם "רחמנייה" ששלחה את ילדיה במטוס לבריטניה, כביכול מחשש שרשויות הרווחה ייקחו את ילדיה.

גם המקרה המזעזע של רוז הקטנה, שנפלה קורבן לסב פסיכופת ואם אכזרית - עדיין זכור בוודאי. כך גם אותם מקרים של אימהות "דכאוניות" שהטביעו למוות את בניהן הקטנים, בים או באמבטיה.

כעת אנו עדים לאם שככל הנראה סובלת מתסמונת "מינכהאוזן באמצעות שליח" (Munchausen Syndrome by Proxy) ושגרמה, על-פי החשדות, להרעבה קיצונית של בנה עד למצב מסכן חיים.

טובת הילד קודמת

בישראל -הגישה העקרונית היא שראוי לילדים לגדול בחיק משפחתם. על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - ”להורים החובה והזכות לדאוג לילד". באמנת האו"ם לזכויות הילד, שהתקבלה גם בישראל, נאמר: "דאגתם העיקרית של ההורים תהא טובת הילד".

אמנם נהוג להאמין כי אין "דרך אחת נכונה" לגדל ילדים. ידוע גם כי נורמות מקובלות של גידול ילדים שונות ממקום למקום, משתנות עם הזמן, וקשורות בערכים ובסטנדרטים של החברה הספציפית בה הם גדלים. גם אין קורס להורות - אותו אנשים חייבים לקחת לפני שהם נעשים הורים. למרות זאת, הרי שבמצבי התעללות והזנחה קשים של הורים כלפי ילדיהם - קיימת תמימות-דעים בדבר הצורך בהפעלת החוק כלשונו ובמלוא החומרה הראויה.

אין, ולא יכולה להיות - שום הצדקה למקרי התעללות או הזנחה כמו אלה שנחשפנו אליהם לאחרונה: לא הצדקה מוסרית, לא "דתית", לא "חברתית", וגם לא הצדקה שנובעת מ"אחווה פמיניסטית", כפי שניתן לראות במאמרים של נשים מסוימות עם תפיסה מעוותת.

אל לנו להיכנע ל"הטפות המוסר" הצדקניות של תנועות נשים למיניהן בגנות שירותי הרווחה על הוצאת ילדים מביתם, כאילו הדבר נעשה באופן שרירותי ומהיר מדי. ההפך הוא הנכון: פעמים רבות ההיסוס והחשש של רשויות הרווחה מהפרדת הילד מסביבתו המשפחתית - רק מביאה להמשך ההתעללות בו.

הזנחה או התעללות בילד או בחסר-ישע היא עבירה פלילית, בהתאם לחוק למניעת התעללות בקטינים וחסרי-ישע (תיקון ‏26 לחוק העונשין) וכך יש להתייחס אליה. על-פי החוק קיימת על הצוות החינוכי והרפואי חובת דיווח בכל מקרה של חשד, גילוי או אבחנה של התעללות בילד, למשטרה או לפקידי הסעד.

כולי תקווה כי טובת הילדים תמשיך להיות בראש מעיינינו כחברה, וכי גיוסם של רופאי הילדים לאבחון ולאיתור מקרי ההתעללות וההזנחה של ילדים - אכן תסייע לגורמי הרווחה ולילדים עצמם. כל ניסיון לכרוך את מצבם של הילדים המסכנים האלה כחלק ממאבק פמינסטי ברשויות הרווחה או בגברים - הוא דבר חולני ומעוות, שמראה על פתולוגיה מוסרית קשה של אותם אנשים, ומן הראוי להוקיעו בכל דרך אפשרית!