הטבח שלא היה

הקרב במחנה הפליטים בג'נין במחצית הראשונה של חודש אפריל 2002 (4-11 בחודש אפריל) במסגרת מבצע "חומת מגן" שניהל צה"ל נגד תשתיות הטרור הפלשתיניות, הפך בתודעה הבינ"ל לאחד מסמלי העימות הישראלי פלשתיני, הנמשך מאז ה-28 בספטמבר 2000.

הרשות הפלשתינית מאשימה את ישראל בביצוע "טבח" המוני באוכלוסיה פלשתינית תמימה, והיא מנסה להטמיע את מורשת "הטבח במחנה הפליטים ג'נין" בקרב הציבור הפלשתיני כאחת מנקודות העימות החשובות בתולדות המאבק בין התנועה הלאומית הפלשתינית לבין הציונות בשטח "פלשתין".

הגישה הישראלית מתבוננת בקרב בג'נין מנקודת מבט שונה בתכלית מזו הפלשתינית. ג'נין, ובפרט מחנה הפליטים בתוכה, היו בעיניים הישראליות, לסמלי מעוז הטרור שהתפתח תחת שלטון הרשות הפלשתינית. לפיכך, הפעולה בג'נין נתפסת על-ידי ישראל כלגיטימית בהיותה נשענת על זכות ההגנה העצמית השמורה לכל מדינה. ישראל דחתה באופן חד-משמעי את ההאשמות בדבר "טבח" שבוצע באוכלוסיה אזרחית, וטענה כי במחנה הפליטים התנהלה לחימה קשה עם כוח פלשתיני חמוש וערוך היטב.

עדויות של לוחמים פלשתינים ותושבי מחנה הפליטים שפורסמו (בעיתונות, בכלי התקשורת הערביים ובאתרי אינטרנט פלשתינים) במהלך הלחימה, לאחריה ובאחרונה בהרחבה במלאת שנה לקרב בג'נין, חושפות טפח נוסף על אשר התרחש במחנה הפליטים בג'נין במבצע "חומת מגן", בו נהרגו 52 פלשתינים ו-23 חיילים ישראלים.

הטענות שהשמיעו מדינאים פלשתינים בדבר "טבח" שביצעו חיילי צה"ל באוכלוסיה אזרחית תמימה במחנה הפליטים, עומדות בסתירה לעדויות הלוחמים הפלשתינים עצמם, אשר תיארו את הלחימה במחנה הפליטים כמערכה צבאית הירואית שניהלו מעטים מול רבים, ויכלו להם בזכות אמונה עמוקה בצדקת דרכם האידיאולוגית והאמונית דתית.

מעדויותיהם מצטיירת התמונה הבאה:

- ג'נין כמעוז הטרור הפלשתיני: מחנה הפליטים ג'נין היה עוד קודם ללחימה מעוז הזרועות הצבאיות הפלשתיניות, שהוכרזו על-ידי ארה"ב והאיחוד האירופי כארגוני טרור, אשר הוביל את המאבק המזוין נגד המתיישבים הישראלים באזור השומרון ובערים הישראליות בתוך שטח מדינת ישראל הריבונית. גאוותם של הארגונים הפלשתיניים בג'נין ותושבי המקום, נשענה על המוניטין שיצא לעיר ג'נין כ"בירת המתאבדים", בזכות מספר הפלשתינים הגדול ביותר שיצא ממנה לבצע משימות התאבדות נגד אזרחים ישראלים.

- מחנה הפליטים ג'נין כמערך צבאי מבוצר: הלוחמים הפלשתינים נערכו היטב ללחימה והפכו את מחנה הפליטים ג'נין למעין מערך צבאי מבוצר. תפיסת המגננה הפלשתינית התבססה על הגנה היקפית שנשענה על רצועה מדורגת של מטעני חבלה רבי עוצמה במבואות המחנה, שנועדו לבלום את התקדמות השיריון הישראלי לתוך מחנה הפליטים. בתוך המחנה נערכו הלוחמים במקומות השולטים באש ובתצפית בנקודות המגע עם כוחות צה"ל. בתוך מחנה הפליטים נעשה שימוש מסיבי במילכוד, מיקוש ובזירות מטענים ברחובות ובתוך בתי האזרחים הפלשתינים. כמויות חמורי הנפץ שהיו במחנה הפליטים היו עצומות והסתכמו ב-1-2 טון חומרי נפץ, ששימשו להכנת אלפי מטעני חבלה בגדלים שונים, וזאת בנוסף לכלי הנשק הרבים שהיו בידי הלוחמים הפלשתינים.

- לחימה פלשתינית בדפוסים צבאיים: הלוחמים הפלשתינים ניהלו מערכה צבאית שבאה לידי ביטוי החל משלב ההכנות עם גיבוש תוכנית ההגנה על המחנה, עבור דרך הקמת מסגרת לתיאום מהלכי הלחימה בין הארגונים השונים, וכלה בשיטות הפעלת הכוח, על-ידי הארגונים השונים במהלך ימי המערכה. דפוסי הלחימה הפלשתינית, כפי שעולה מעדויות הלוחמים, היו דומות לאלה הנקוטות על-ידי צבאות סדירים - הצבת תצפיתנים לאיסוף מודיעין, העברת מידע בין קבוצות הלוחמים ב"זמן אמת", הצבת מארבים, תיעול כוחות ישראליים לשטחים נחותים ול"שטחי השמדה" שתוכננו מראש, ניהול תקיפות יזומות נגד חיילי צה"ל שתפסו עמדות בשטח הבנוי, חיקוי שיטות הפעולה של הצבא הישראלי בלוחמה בשטח בנוי, שימוש בהונאה ובלוחמה פסיכולוגית בניסיון לשבור רוחם של החיילים.

- האוכלוסיה האזרחית כ"עורף אסטרטגי": שיתוף הפעולה ההדוק בין הלוחמים לבין תושבי מחנה הפליטים, ששימשו מעין "עורף אסטרטגי" מקומי, העניקו ללוחמים סיוע לוגיסטי חיוני (מזון, מחסה, אפשרות מעבר בטוח ממקום למקום), מידע על תנועת הכוחות הישראלים ומעל לכל את ההסוואה האזרחית עליה הסתמכו הלוחמים. גם הנשים ובילדים במחנה הפליטים מילאו תפקיד חשוב במערכה כתומכי לחימה (שליחים, מתריעים וכו') ואף כנוטלים חלק פעיל בקרבות לצד הלוחמים, הן במסייעים לתעל את החיילים לאזורים ממולכדים והן במשליכי מטענים מאולתרים ורימוני יד.

- שיעור גבוה של לוחמים בקרב ההרוגים: לפחות 34 מ-52 (65%) ההרוגים הפלשתינים במחנה הפליטים היו פעילים בזרועות הצבאיות של הארגונים הפלשתינים או נטלו חלק פעיל בלחימה.

תמונת המערכה, מנקודת המבט הפלשתינית, מלמדת איפוא על לחימה קשה בשטח בנוי. הלוחמים הפלשתינים ניצלו את יתרונתם היחסי כמגינים על מעוז כוחם שהתבסס בתוך הסביבה העירונית הצפופה של מחנה הפליטים אך מוכרת היטב ללוחמים. הם הצליחו לעיתים לשנות לטובתם את מאזן הכוחות על-ידי גרירת הכוחות הישראליים לקרבות במקומות בהם יתרון הכרת השטח בקרבות מבית לבית ניטרל את העליונות הצבאית הישראלית. היתה זו מערכה צבאית בין צבא סדיר ישראלי לכוח פלשתיני, שמנה בין 100 ל-250 לוחמים, מרביתם המכריעה פעילי ארגוני הטרור ו/או מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, אשר נערך ונלחם במחנה הפליטים ככוח צבאי.

_________________

כותב המאמר [המאמר המלא, ראו קישור] הוא יועץ לענייני ערבים בלשכת שר החוץ. עד לא מכבר שימש בתפקיד ראש ענף מידע והסברה בחטיבת דובר צה"ל ומילא בעבר תפקידי מחקר בכירים בחיל המודיעין ובמינהל האזרחי.

המאמר פורסם במקור באתר עמותת חיל המודיעין:
www.intelligence.org.il/sp/jenin/jen_y.htm