לטוס לחו"ל? לא מה שהיה פעם

כשאתה טס ליעד מרוחק, לא אירופה או אמריקה (ארה"ב), אתה מצפה לראות משהו אחר. משהו בתולי. משהו שונה. לא עוד שכפול של הציוויליזציה המערבית. אתה מרגיש שסניפים של מקדונלדס מקלקלים לך את החוויה. תשתיות טובות. אנשים שיודעים אנגלית. תעשיית תיירות משופשפת. גנים לאומיים שעושים את הדרך אל פלאי הטבע קלה מתמיד. בתי מלון ברמה. כל אלה מאוד נוחים אבל באותו זמן הם יוצרים אצלך את התחושה שאתה לא חווה את הדבר האמיתי.

את התחושה שמה שאתה מקבל זה משהו לעוס. גרסת הלייט.

אתה רוצה אבל קצת מפחד... לא באמת היית רוצה להיות תקוע בשומקום. מצד אחד אתה רוצה לחצות גבולות, להתגרות, מצד שני אתה פוחד למצוא את עצמך במקום או בסיטואציה שממנה לא תוכל לחזור.

אבל בכפר הגלובלי שלנו הולכים ופוחתים המקומות הבאמת בתוליים. ובעצם כמעט כל מקום שאתה יכול להגיע אליו עם מטוס ובאמת מוכן ליסוע לשם, כבר נגוע בסימנים של הציוויליזציה המערבית. מה חשבת לעצמך? חשבת שאלה שנחשפים לשכמותך על בסיס יומיומי בגלל התעשיה שהביאה אותך לשם יישארו בדיוק אותו הדבר? חשבת שעצם זה שאתה ועוד אלפים שכמותך באים לשם לא ישנה את המקומיים, חשבת שהם יישארו פרימיטיביים רק בשבילך?

ועוד דבר. פעם... ואני מתכוון לשנות השמונים, לא לכל אחד בישראל הייתה האפשרות לטוס לחו"ל פעמיים בשנה. פעם לטוס לחו"ל היה דבר מיוחד. אני זוכר את הפעם הראשונה שעליתי על מטוס (בגיל שבע). זו הייתה חוויה. היום הטרמינל (בשביל אדם מערבי) כבר לא מה שהיה. היום לרבים מאיתנו הטרמינל מרגש בערך כמו התחנה המרכזית.

היום, כשכל ילד שסיים את הצבא מגלה את אמריקה (דרום אמריקה) או את הודו, נפאל ותאילנד, וכל ישראלי ממוצע הוא מרקופולו לעת מצוא, קצווי תבל הם לא מה שהיו פעם.

גם לתפוס מרחק זה כבר לא אותו דבר. היום, כשאתה מסתובב עם מחשב מיני ויכול לדבר בסקייפ בחינם עם בני המשפחה כמעט בחופשיות, לשלוח מייל,. אפילו לעבוד מחו"ל, לשלוח טורים מחו"ל, איך אפשר לתפוס מרחק?

אז אתה רוצה משהו אחר. אבל בכל מקום שאתה מגיע אליו יש מקדונלדס. בכל מקום יש אוכל איטלקי. בכל מקום יש סטייקים. בכל מקום יש רכבת תחתית. בכל מקום יש את אותן הרשתות ואותם המותגים. בכל מקום יש אינטרנט. בכל מקום יש את הרוכלים ואת מדריכי התיירים.

אהה (איך שכחתי) וכמובן, בכל מקום יש ישראלים. בכל מקום תמצא מקומיים שיודעים להגיד "סבבה" ו"בזיל הזול אחי".

אז האם לטוס לחו"ל יהיה פחות ופחות מרגש? למרבה הצער נראה לי שהתשובה היא – כן. אבל מה שיפה בנו (בני האדם), הוא שאנו לא מפסיקים לחפש ולכן גם לא מפסיקים למצוא ריגושים. יש בנו משהו פורץ גבולות. ואפילו אם הגבולות הללו לא יהיו הגבולות הבינלאומיים שבין ארצות תבל, ואפילו אם לצאת את גבולות האטמוספרה של כדור הארץ יהיה דבר שבשגרה, תמיד נמצא גבולות חדשים לחצות אותם. גבולות במרחב. גבולות בזמן. גבולות בידע.