עשרים וחמש ערים בארה"ב, ממסצ'וסטס בחוף המזרחי ועד אורגון בחוף המערבי, נקראות על שם ירושלים (Salem - שלם). הן מבטאות את היחס המיוחד של ארה"ב, מהמאה השבע עשרה ועד היום, לבירתו של העם היהודי, להיסטוריה של המדינה היהודית וליהדות. הקונגרס האמריקני - הנציג האותנטי ביותר של הציבור האמריקני - העביר שורה של חוקים והחלטות המכירים בירושלים המאוחדת כבירה הבלעדית של המדינה היהודית וכמקום מושבה הראוי של שגרירות ארה"ב בישראל. הבוחר האמריקני ונבחריו יודעים ש-3,000 שנים לפני כניסת הנשיא אובמה לבית הלבן, ו-2,770 שנים לפני הקמת ארה"ב, נכנס דוד המלך לירושלים, לב העם היהודי. אבל, אובמה רוצה לחלק את ירושלים, למנוע בנייה יהודית - ולעודד בנייה ערבית - בעיר. הוא לא מכיר אפילו במערב ירושלים כבירת ישראל.
ב-1949, עם סיום מלחמת השחרור, הפעילו הממשל האמריקני, אירופה והאו"ם לחץ ברוטאלי על רה"מ בן-גוריון להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה, להכיר בה כעיר בינלאומית ולהימנע מבניית עובדות בשטח (בנוסף לדרישה "לסיים את כיבושי הנגב", לקלוט ולפצות את פליטי 1948). תשובת בן-גוריון הייתה הולמת ומיידית: הכרזה על ירושלים כעיר בירה, העתקת משרדי ממשלה ועסקים לעיר, בנייה עד קווי שביתת הנשק בעיר, יישוב מאסיבי של עולים בעיר ושדרוג התשתית התעבורתית לירושלים. נחישות בן-גוריון הבהירה לארה"ב שירושלים והנגב אינם עומדים למו"מ והעניקה לירושלים מרחב ביטחון והתפתחות לדור הבא.
ב-1967, איימו הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית על רה"מ אשכול שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל"קו הירוק" בירושלים תפגע קשות בישראל. אשכול הלם חזרה ובפסקנות: סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות מעבר ל"קו הירוק" ובנייה מהירה של רמת אשכול.
ב-1972-1970, בתגובה ל"תוכנית רוג'רס" שקראה לנסיגת ישראל ל"קווי 1967" ולחסות שלושת הדתות על ירושלים, הניחה רה"מ גולדה מאיר את המסד לשכונות הלווין סביב ירושלים מעבר ל"קו הירוק" - נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית - שהעניקו לעיר תשתיות קרקע קריטיות להתפתחות עד עתה.
ב-2009 מפעיל אובמה לחץ פסיכולוגי על ישראל לחלוקת ירושלים, שתשלול ממנה עתודות קרקע אדירות. עתודות הקרקע חיוניות לשדרוג דרמטי של תשתיות התעבורה והבנייה, שהן תנאי בל-יעבור למהפך ממאזן הגירה יהודית-שלילי (החוצה) למאזן הגירה יהודית-חיובי (פנימה). תשובה הולמת לאובמה, שנועדה בעיקר למשוך יזמים, ליצור מקומות עבודה, לספק דירות במחירים סבירים ולהעניק לירושלים מרחב התפתחות לדורות הבאים: השלמת "דרך בגין" לכביש טבעת, תהליך מהיר להרחבת הכבישים 1 ו-443, סלילת כביש 45 לשפלה, רכבות מהירות לירושלים ובירושלים, נמל תעופה בינלאומי, אזורי תעשיה מסורתית ועילית, אזורי מגורים וכבישי גישה פנים-עירוניים מהירים. הדבר מחייב הרחבת התחום העירוני למזרח הריק-יחסית עד ים המלח, הרודיון ובעל חצור, למערב עד מודיעין וקריית ספר, ולדרום עד בית"ר עילית וגוש עציון.
הקרב על ירושלים מחייב גם שיתוף פעולה עם נבחרי הציבור האמריקני בשני בתי הקונגרס. זה הזמן להביע תמיכה בהצעת החוק מ-1999 - שזכתה לתמיכת 84 סנטורים אך להתנגדות ממשלת ישראל - המונעת מהנשיא לעכב את העברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. זה הזמן לעודד את ידידי ישראל בקונגרס, ובמיוחד את יו"ר וועדות הבחירות בבית הנבחרים ובסנאט, למחזר תיקוני-חוק והחלטות של הקונגרס הקובעים שירושלים המאוחדת היא בירתה הבלעדית של ישראל.
התפתחות ירושלים דורשת - כמו בעבר - קריאת תיגר על הממשל האמריקני, כדי להפוך את ירושלים לעיר של קליטה, תעסוקה וצמיחה. השלמה עם מדיניות אובמה תחריף את מגמת הנטישה, האבטלה והקמילה של ירושלים ותהווה את האיום הביטחוני והדמוגראפי הקטלני ביותר לעיר הבירה מאז 1967.
