כל זכות עולה כסף, וכאשר בית המשפט העליון דן בהגנה על זכויות - גם הנושא התקציבי עולה על השולחן, כחלק ממכלול הנסיבות. כך אומרת (9.11.17) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, בהרצאה בלשכת הקשר של לשכת עורכי הדין בחולון ובת ים.
ברק- ארז אומרת: "לא רק הזכויות החברתיות עולות כסף, אלא גם הזכויות הפוליטיות עולות כסף; הזכות לבחור ולהיבחר עולה המון כסף. הנושא התקציבי הוא בהחלט על השולחן והוא חלק מבדיקת המידתיות. צריך לראות מה היקף ההגנה בנסיבות העניין; אף זכות אינה מקבלת הגנה מוחלטת.
"יותר מזה: גם חופש החוזים עולה כסף - כי המדינה נותנת לנו בתי משפט ושירותי הוצאה לפועל. אנחנו חיים בעולם שאין בו ארוחות חינם. זה כמובן לא אומר שלא צריך לבחון בכל מקרה מה מידת ההגנה שהמדינה יכולה לתת; היא לא יכולה לתת את כל המזון והחינוך, אבל יש גרעין בסיסי שעליה יש חובה להגן".
עוד אמרה ברק-ארז כי אינה חולקת על כך שיש בעייתיות בהגנה המשפטית על הזכויות החברתיות, בשל ההשלכות המעשיות והתקציביות. עם זאת הראתה, כי בג"ץ התערב במקרים חשובים מבחינה ערכית - אך לא בצורה בעלת משמעויות רוחביות ניכרות. היא ציינה, כי נושא הזכויות החברתיות הוא דוגמה לכך שמדינה יהודית ודמוקרטית מפרות זו את זו.
ברק-ארז דיברה על התפתחות ההגנה המשפטית על זכויות חברתיות, הנובעת בעיקרה מחוק יסוד
כבוד האדם וחרותו. היא הדגישה: "ההגנה על זכויות חברתיות כחלק מכבוד האדם מעוגנת בתפיסה של הכנסת עצמה; זו לא המצאה שיפוטית. חוק יסוד כבוד האדם וחרותו מדבר במפורש שכל אדם זכאי להגנה, וגם שאין פוגעים בכבודו".
לדברי ברק-ארז, זכויות חברתיות הן זכויות יסוד, כמו הזכויות לחופש ביטוי או לקניין. "כדי שאנשים ייהנו מזכויות, חייבים להבטיח את הרווחה הבסיסית שלהם. אדם שרעב ללחם אינו עוסק בשאלה כמה חופש ביטוי יש לו. האתגר המשפטי הוא, שזכויות של בריאות או חינוך - הן זכויות לקבל משהו מהמדינה; הזכויות הליברליות הקלאסיות היו יותר מהסוג של 'את המדינה אל תתערבי', אלו זכויות חינמיות. הזכויות החברתיות הן הפוכות: דורשים מהמדינה להתערב בחיים ולהבטיח שירותי בריאות הולמים וחינוך טוב לילדינו.
"לכן, הייתה התנגדות לרעיון של זכויות חברתיות כזכויות משפטיות, משום שהן עולות כסף. התפיסה בעבר הייתה שזהו עניין למערכת הפוליטית ולא לבתי המשפט. הלכה והתפתחה ההבנה, שגם הזכויות הללו שעולות כסף - שום מערכת של הבטחת זכויות אדם לא יכולה להיות שלמה בלעדיהן".
ברק-ארז הזכירה, כי לאחר חקיקת חוקי היסוד ב-1992 התעוררה מחלוקת, האם ניתן להוציא מהן את ההגנה על זכויות חברתיות. "לאורך הזמן התחזקה הטענה הפרשנית, המתחברת לתפיסות צדק בסיסיות, שזכויות יסוד חברתיות מסוימות קשורות לכבוד האדם. השאלה היא עד איזו רמה של הגנה; בית המשפט יכול להחליט על רמת מינימום, ומעבר לזה יש החלטות פוליטיות. השאלה היא מהו אותו גרעין שנכון לראות אותו כחלק מהתפיסה הבסיסית של כבוד האדם".
לסיום דיברה ברק-ארז על האתגרים והשאלות שמעלה הגנה זו. יש להגדיר מהי הקהילה הנהנית מזכויות אלו, ולקבוע למשל האם מהגרי עבודה או פלשתינים נהנים מהזכויות החברתיות - הדגימה. שאלה נוספת היא כיצד מגינים על זכויות חברתיות - באמצעות קביעת סטנדרטים של כבוד האדם הבסיסי, או דרך בחינת הדרך בה קיבלה המדינה את ההחלטות. נקודה שלישית היא מה קורה כאשר זכויות חברתיות מתנגשות בזכויות אחרות. עוד הדגישה, כי יש לחשוב על זכויות חברתיות לא רק במישור של המשפט החוקתי, אלא גם ביום-יום של התנהלות הרשויות המינהליות, ולעיתים אפילו במישור של המשפט הפרטי.
