טומנים את הראש בחול

בטעות סומנו הבוקר בעמוד 22 של ידיעות אחרונות שני מאמרוני הדעה, בעד ונגד קמפיין פרסומי חדש של הרשויות המקומיות, באגודל הפונה כלפי מעלה. קוראים טיפשים, הזקוקים לסימן גראפי כדי להבין את העמדה המובעת במאמרים וקוראים אינפנטיליים, המסוגלים להתייחס לנושא "מעורר מחלוקת", רק אם הוא מחולק באופן מסודר ל"בעד" ו"נגד" מוחלטים - מתבקשים לשים לב על-מנת לחסוך מעצמם בלבול.

על-אף שישראל היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, מעטים אזכורי הענף בעיתונות המקומית. אולי משום שמדובר בעסק מלוכלך, פגום מוסרית, אשר מקשר בין הצבא המוסרי ביותר בעולם לכמה צבאות שמוסריותם מוטלת בספק. אולי משום שהיצואנים לא טורחים לנסח קומוניקטים. אולי משום שהעורכים חושבים שהנושא אינו מעניין איש. מכל מקום, בדרך כלל צץ ייצוא הנשק בעיתונות כשאחד הסוחרים שלנו מסתבך עם שלטונות השלטון הדיקטטורי המושחת שרוכש את כלי המשחית. כמעט אף פעם לא ידון הנושא העקרוני של מכירת מוות לכל המרבה במחיר.

"ה'כפיר' התרסק, הטייסים ניצלו", קוראת הבוקר כותרת ידיעה בתחתית כפולת האמצע של "ידיעות אחרונות. אריה אגוזי וסוכנויות הידיעות מדווחים כי שני טייסים ישראלים אשר בדקו בקולומביה מטוס 'כפיר', לא הצליחו להמריא, התרסקו, אך יצאו בלא פגע. בסיום הידיעה, ולאחר ציטוט "גורם בתעשיה האווירית" הקובע כי "זה היה נס גדול", מופיעות שתי פסקאות רקע על המטוס וייצואו. "כיום מוצבים המטוסים האלה בחילות האוויר של אקוואדור, של סרי לנקה ושל קולומביה", נכתב שם, בלי כל פירוט. בלי כל דגש על סרי לנקה, בלי כל אזכור לעשרות אלפי ההרוגים שנפלו במדינה זו במלחמת האזרחים ארוכת השנים בין הממשלה למורדים הטאמיליים. זה לא קשור אלינו. זה כבר מעניינו של מדור חדשות החוץ.

חבילת השידורים הדיגיטלית הצרה תושק רשמית בתחילת החודש הבא, אבל כבר כעת ניתן לקלוט את שידוריה. למעלה ממחצית הכפולה המרכזית של מעריב מוקדשת לידיעה [לי-אור אברבך] על ממיר שמחירו 400 שקלים והמאפשר את קליטת הערוצים 1, 2, 10, 33 ו-99.

הכתבה נפתחת בבשורה כי "כבר בימים אלה יכולים אזרחי המדינה לרכוש ממיר בעלות חד פעמית ולצפות בחמישה ערוצים בסיסיים, בלי להיות מחוברים לכבלים או ללוויין ומבלי לשלם דמי מנוי חודשיים". בהמשך, מצוין כי את הממיר ניתן לרכוש "ברשת חנויות החשמל א. ל. מ". על-פני שני העמודים הבאים במעריב, מודפסת מודעה מטעם רשת החנויות הזו.

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת של "דה מרקר" מוקדשים לתחקיר מאת בר חיון, המעלה כי סוכנויות נסיעות בישראל מציעות למכירה כרטיסים לטיסות שכר פיקטיביות, וברגע האחרון מתבקשים הנוסעים להקדים או לאחר את טיסתם. לפי הממצאים המעניינים של התחקיר, טיסות מסוימות מופיעות פעמיים ואף יותר, בשעות שונות, בעוד שטיסות אחרות מומצאות לחלוטין - מספרן הסידורי זוגי, בשונה מהנוהל כי טיסות יוצאת של חברת "ארקיע" יסתיימו תמיד במספר אי-זוגי. הסיבה, לפי הערכת "דה מרקר", היא ניסיון לתת מצג שווא של היצע נרחב, אשר ימשוך כמה שיותר לקוחות.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" [ליאת עזר ודניאל סיריוטי] מדווחת על יוזמה חדשה של שר החינוך גדעון סער, לעקור את המילה "נכבה" מתוכנית הלימודים. אחרי שעצרות לזכר הנכבה יוצאו מחוץ לחוק, ולימוד המילה "נכבה" תיעלם מתוכנית הלימודים, יוותר רק לשלול את זכותם של אזרחי המדינה לחשוב על "הנכבה". בזמן שהנכבה התרחשה, אגב, העיתונות העברית בארץ ישראל דווקא דיווחה עליה באופן קבוע, גם אם מוצנע.

בכותרת הראשית במעריב מדווח בן כספית כי הרשות הפלשתינית העבירה לארה"ב דרישה "לפרק את הגדר". בדף השער מודפס תצלום של הגדר [פלאש 90] הנראית דווקא כמו חומת בטון גבוהה.

גילי איזיקוביץ מדווחת בהארץ כי רשות השידור העסיקה בשנתיים האחרונות 160 עובדים, וזאת בתקופה בה מתנהל משא-ומתן על פרישתם של כ-700 עובדים מהרשות.

אופיר בר זוהר מדווחת ב"דה מרקר" כי בקרב גורמים פוליטיים התעוררה לאחרונה התנגדות למינויו של אמנון דיק לתפקיד יו"ר רשות השידור. "מבחינה פוליטית נחשב דיק מקורב יותר למפלגת קדימה מאשר לליכוד", מציינת בר-זהר.

ב"ישראל היום" מדווח [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] כי לפי מחקר שערך העיתון הקטלוני "אל פריאודיקו", התצלום "מותו של חייל לויאליסט" של הצלם רוברט קאפה, אחד מתצלומי המלחמה הנודעים ביותר, מבוים.

תחת הכותרת הנחותה "בן הנשיא חשוד בשחיתות? האבא הפיל את האינטרנט", מדווח בועז ארד במדור חדשות החוץ של ידיעות אחרונות כי שלטונות סין מצנזרים ידיעות על מעורבותו של בן הנשיא בפרשת שחיתות. לפי הדיווח, ידיעות הוסרו, אתרים נחסמו, ומנועי החיפוש הפועלים בסין, כולל גוגל, קיבלו הנחייה מפורשת ממשרד התעמולה הסיני שלא להציג תוצאות לבקשות חיפוש הכוללות מילות מפתח מהפרשה.

יצחק דנון מדווח ב"גלובס" כי לפי פסק דין של בית המשפט, לצלם אין זכות יוצרים בצילום של דמות ציבורית מוכרת וידועה באירוע פומבי, כאשר מדובר בצילום דוקומנטרי שאינו סקופ עיתונאי, ולצלם אין כל השפעה על הפוזיציה של הדמות ומיקומה, כך שלא הוא שעיצב את הדמות. פסק הדין התקבל בעקבות ערעורו של אליעזר ויסהוף, אשר עיצב מדליה לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, תוך התבססות על תצלום של אמיר וינברג, ונדרש לשלם לו על כך פיצויים.

עוד בנושא:

• שיט על היאכטה

• שאלה של 95 מיליון שקל

• שיעור בהבנת הנקרא

אתמול הועלה לבלוג של ערוץ 10 ב"ישראבלוג" פוסט תחת הכותרת "ערוץ 10 נאבק על חייו: בלעדי - מיקי חיימוביץ': 'לא לפרסם בידיעות'". אל הפוסט צורף סרטון אשר צולם במערכת "חדשות 10", ובו הקריאו בפני עובדי החברה את נוסח המודעה שמתפרסמת הבוקר בעיתונות ופונה לראש הממשלה להתערב ולפתור את המשבר.

מיקי חיימוביץ', המגישה הראשית, וטלי בן עובדיה, סמנכ"לית החברה והעורכת הראשית, נראו בסרטון כשהן דורשות שמודעה זו לא תתפרסם בידיעות אחרונות וב"גלובס", כיוון ששני עיתונים אלה, לטעמן, מסקרים את המשבר של ערוץ 10 באופן מוטה ולקוי. יוסי ורשבסקי, מנכ"ל החברה, נראה בסרטון כשהוא מביע הסתייגות וטוען כי חרם מודעות על כלי תקשורת הוא צעד המנוגד לחופש העיתונות. כמה שעות לאחר העלאת הפוסט, הוא הוסר, ויחד עמו נעלם גם סרטון הווידיאו מחשבון הערוץ באתר יו-טיוב. המודעה, מכל מקום, מתפרסמת הבוקר על פני עמוד שלם במעריב ועמוד שלם בהארץ. בידיעות אחרונות היא אינה מופיעה.

בינתיים, הבוחשים במשבר ממשיכים לתת ביטוי לעמדותיהם מעל דפי העיתונות. ב"גלובס", אחד העיתונים המואשמים ביחס לא הוגן לערוץ, התפרסם אמש ראיון עם מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה ובעל העמדה התקיפה ביותר כלפי ערוץ 10. "הם מעוניינים להביא את המשבר לפיצוץ", אומר סמירה על אנשי ערוץ 10 תוך שהוא מרמז כי כוונתו בעיקר למודי פרידמן, "מתוך מחשבה שזה יאפשר להם לקבל הכל, תוך שבירת כל המוסכמות האפשריות".

לעומת זאת, ראודור בנזימן, מנכ"ל חברת החדשות של הערוץ, מתראיין לאופיר בר-זהר ב"דה מרקר" ואומר: "הרגע שבו גוף שוכב על הרצפה וכל מי שעובר מתנדב לתת לו בעיטה בראש הוא מחליא בעיני. זה שייך לתרבות של קניבליזם. כשערוץ 2 חטף טענות על זה שיונית שמאלנית, אנחנו תמכנו בהם. אני לא מבין למה אתם לא יכולים לגלות יותר סולידריות?".

מירב ארלוזרוב מתייחסת הבוקר בעמודי הדעות של "דה מרקר" למאמר שפרסם שם אתמול איש ערוץ 10, רביב דרוקר. "מה כל-כך גרוע בעיתונאי שמרוויח הרבה כסף?" שאל דרוקר, וציין כי לדעתו, "אף טאלנט של התקשורת הישראלית, לא מערוץ 10 ולא מערוץ 2 וגם לא מ'ידיעות אחרונות', לא נכלל ב-500 המשתכרים הגבוהים במשק". ארלוזורוב מחמיאה לדרוקר על עבודתו העיתונאית אך תוקפת אותו בחריפות על שכה הושפע מתאוות הבצע של האלפיון העליון, עד שהתנתק לחלוטין מהשכבות הרחבות של אזרחי המדינה בהן גם שכר של מאה אלף שקלים בחודש נראה דימיוני לחלוטין.