מי יודע לאן נעלמה אלברטין שלי?
הִנֵּה תֵּאוּרה:
קומתה מזכירה צמרת ברוש צריפי;
משקלה בלי בגדים, נעליים, צעיפים
טבעות, צמידים, אצעדות, ענקים
רבידים, עגילים, נזמים וכו'
אינו עולה בהרבה על זה של אֲנָפָה;
שֵׂיערה שצִבעו כאש שאחזה
בעיצומו של קיץ ים-תיכוני
בשולֵי חורש גולש בקלילות
מדהימה לאורך יצורי גופה ומגיע
ממש עד שִׁלְהֵי בטנה, מֵחַד
ועד פְּסָגוֹת-עכוזה, מֵאִידָך;
מבנה גופה עשוי לעורר
תשוקה אפילו אצל תשושים
סִיעודיים בדיור מוגן;
צבע עיניה כצבע הים התיכון
מִחוץ למים הטריטוריאליים;
מבט מאחור על הילוכה
יכול לגרור אותך להתעלות
מעל שגרת היומיום ולהיות
סיבה מספקת להישארותך
במקום המחורבן הזה
המכונה בלשון נקייה א"י;
אלברטין הוא שם החיבה שלה;
שמה האמיתי אינו משנה
כי היא עונה רק
כשקוראים לה ברגש אמיתי
"אלברטין שלי" או
"אלברטין אהובתי"...
כל היודע דבר
על מקום הימצאה
מתבקש להודיע ללא דיחוי ל-
מרסל פרוסט
רחוב הזמן האבוד 65 כניסה ו'
או לִי
(סודיות מובטחת).
נ.ב.
גוון עורה
מלבד השדיים והתחת:
נחושת קָלָל;
בדרך כלל היא נוהגת
לחבוש בֶּרֶט אדום
לגרוב גרבי-משי אדומים
ולנעול נעליים שחורות
בעלות עקבים לא גבוהים;
המשפט האהוב עליה:
"אֵין זִיכָּרוֹן כָּאוּב
מִלְּבַד זִכְרוֹן הַמֵּתִים";
גווניה, צורתה ואופייה
משתנים עד אין הכר
כשמנסים לדמיין או להיזכר
איך היא באמת נראית;
ולבסוף אזהרה:
כשהולכים בעקבותיה די זמן
מתחילים להידמות באופן מדהים
לכל מיני אחרים שהלכו ולא חזרו
להיות מה שהיו.
